Avodah Zarah 6a

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: טְרֵיפָה יוֹלֶדֶת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר קְרָא: ״אִתָּךְ״ — בְּדוֹמִין לָךְ. וְדִלְמָא נֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוָה? ״תָּמִים״ כְּתִיב בֵּיהּ. וְדִלְמָא ״תָּמִים בִּדְרָכָיו״ הָיָה? ״צַדִּיק״ כְּתִיב בֵּיהּ! דִּלְמָא ״תָּמִים״ בִּדְרָכָיו, ״צַדִּיק״ בְּמַעֲשָׂיו הֲוָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּנֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוַאי, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּנֹחַ טְרֵיפָה הֲוָה, אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא: כְּוָותָךְ עַיֵּיל, שַׁלְמִין לָא תְּעַיֵּיל? וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִתָּךְ״, ״לְחַיּוֹת זֶרַע״ לְמָה לִי? אִי מֵ״אִתָּךְ״ הֲוָה אָמֵינָא לְצַוְותָּא בְּעָלְמָא, וַאֲפִילּוּ זָקֵן וַאֲפִילּוּ סָרִיס, כְּתַב רַחֲמָנָא ״זֶרַע״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן? תָּא שְׁמַע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶן אָסוּר. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל יוֹם אֵידֵיהֶן חַשֵּׁיב לְהוּ מֵעִיקָּרָא וְחַשֵּׁיב לְהוּ לְבַסּוֹף? אַיְּידֵי דִּתְנָא ״שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם״, תְּנָא נָמֵי ״שְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶם״. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִים לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם אָסוּר, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״הֵן וְאֵידֵיהֶן״, הָאִיכָּא אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה דְּשָׁרֵי! אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא קָמִבַּעְיָא לִי, דְּהֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן, כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — מַאי? אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם: קָלֶנְדָּא, סְטָרוּנְיָיא, וּקְרָטֵסִים. וְאָמַר רַב חָנִין בַּר רָבָא: קָלֶנְדָּא — שְׁמוֹנָה יָמִים אַחֵר תְּקוּפָה, סְטָרוּנְיָיא — שְׁמוֹנָה יָמִים לִפְנֵי תְּקוּפָה, וְסִימָנָךְ: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, עַשְׂרָה הָווּ! תַּנָּא כּוּלֵּיהּ קָלֶנְדָּא חַד יוֹמָא הוּא חָשֵׁיב לֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: ״אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״! וְכִי תֵּימָא, הַאי דְּקָתָנֵי ״לִפְנֵי אֵידֵיהֶן״ — לְמַעוֹטֵי לְאַחַר אֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: אֵידָם שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם הַרְוָוחָה — הָא קָא מַרְוַוח לֵיהּ, אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״ — הָא אִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ. וְכִי אִית לֵיהּ לָא עָבַר מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי נָתָן:

תמים בדרכיו - עניו ושפל רוח: צדיק במעשיו - בלא חמס: לצוותא בעלמא - לעמוד עמו י"ב חדשים בתיבה ומיהו טריפה לא תעייל שלא תמות ובטל הצוותא אבל זקן וסריס שפיר דמי קמשמע לן: הן ואידיהן - שלשה ולא הוו להו אלא שני ימים קודם: או דלמא הן - שלשה לבד האיד: תנא נמי שלשה לאחריהן - אע"ג דליתנהו אלא שנים דהא חשבינן לאיד בהדי קמאי קרי להו לבתראי נמי ג' וקא חשיב לאיד בהדייהו: נוצרי - ההולך בטעות של אותו האיש שצוה להם לעשות יום איד באחד בשבת: יום א' לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור - לעשות עמהן משא ומתן ג' ימים לפני יום א' וג' ימים לאחריו הרי כל השבת כולה: ארבעה וחמשה - רביעי בשבת וחמישי בשבת: ח' ימים - לפני תקופת טבת הוי אידיהן כל שמונה: וסימנך - דלא תימא קלנדא לפני התקופה וסטרנלייא לאחר התקופה: אחור וקדם צרתני - אחור כתיב ברישא ומתניתין נמי האיד דלאחר התקופה תנא ברישא: ואי ס"ד - יום איד קא חשיב במתניתין עם ימים שלפניו: עשרה - ימים הוו להו ואמאי קתני שלשה עשרה בעי למתני מאחר דקי"ל דשמונה ימים מושך ימי האיד: ליתני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם דמשמע הכי כשמגיעין ימי אידיהן אסור שלשה ימים משאם ומתנם ולמה לי למיתני לפני דמשמע לפני האיד שלשה: וכי תימא להכי תנא לפני למעוטי לאחר - דאי הוה תני סתמא לא הוה ידעינן הנך שני ימים לבד האיד מתי אי לפני אי לאחר ולהכי תנא לפני למעוטי לאחר: ליתני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים לפניהם - אסורין דלישתמע דתנא דידן באידיהן איירי אלא מדלא אדכר במתני' לאסור כלל ש"מ כל הנך ג' דקתני במתני' אלפני קאי ואידיהן ממילא משתמע דכ"ש דאסור והן בלא אידיהן קתני: משום הרווחה - דרווח ואזיל ומודה לעבודת כוכבים ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך (שמות כ״ג:י״ג): ולפני עור - דמזבין ליה בהמה ומקריבה לעבודת כוכבים ובני נח נצטוו עליה דהיא אחת משבע מצות בד' מיתות בסנהדרין (דף נו.) ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן ואע"פ שאין להן שכר בקיומם ואהני קא עבר ישראל משום ולפני עור לא תתן מכשול (בחילול שבת משום ממצוא חפצך ודבר דבר): דאית ליה בהמה - לעובד כוכבים להקריב ואי לא מזבין ליה ישראל אפ"ה פלח ליה בדידיה:

אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר - פירוש ולדידיה אצטריך מכל החי למעט טריפה וא"ת טריפה נמי היכי מימעט' מהאי קרא הא מאן דאית ליה טריפה יולדת כל שכן דאית ליה נמי טריפה חיה דאפילו למאן דאמר טריפה אינה יולדת אמר דיכול להיות דאית ליה דחיה וא"כ היכי ממעטת מקרא דמכל החי הרי ראויה היא לחיות וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהא כולו בריא וזריז ולא חולה וטריפה אע"ג דהוא חי מ"מ אינה בריאה אלא חולה כל ימיה ומתמעטה והולכת וממעט שפיר מהאי קרא דמכל החי טפי ממחוסר אבר שכולו בריא וחי חוץ מאבר אחד וכן פירש רש"י לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא.): אתך בדומין לך - ומ"מ ליכא למעט מהכא מחוסר אבר ובעל מום כיון שלא היה צריך אלא לקיום העולם ומיהו קשיא דהא קיימינן אליבא דמ"ד טריפה יולדת וא"כ טריפה היכי ממעטינן ושמא י"ל דמכל החי איצטריך למעט מחוסר אבר דאי לא כתיב אלא אתך הוה מוקמינן ליה למחוסר אבר ולא לטריפה דמסתבר טפי למעוטי מחוסר אבר דמאיס מטריפה דלא מאיסה שאין כאן חסרון וגם יש הרבה טריפות שאינן ניכר הר"י והא דאמר לעיל (עבודה זרה דף ה:) האי מיבעי ליה למעוטי טריפה אם כן משמע דמסתבר טפי למעוטי טריפה היינו ממיעוט דכל החי דמשמע בריא ולא טריפה אבל מחוסר אבר כגון אוזן וכיוצא בו בריא גמור הוא בשאר הגוף כדפרישית לעיל: ודלמא נח גופיה טריפה הוה - ואע"ג שחי לאחר מכאן שנים רבות מ"מ באותה שעה לא היה יודע אם היה טריפה או שלם שיניח מלהביא טריפה מטעם דומין לך ולא נהירא תירוץ זה דע"כ לא הזהירו אלא מטרפות הגלוי וניכר דבטרפות שבסתר לא היה יכול להבחין אלא י"ל דהשתא קאי כמ"ד חיה דקסבר טריפה חיה תדע דהא קיימין אליבא דמ"ד טריפה יולדת ולדידיה טריפה נמי חיה: תמים כתיב ביה - וא"ת גבי קרבן (מנחות דף ה:) למה אנו מצריכין מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים וי"ל דהתם סברא הוא למדרש תמים ולא בעל מום דמגונה לגבוה יותר מטרפות תדע דבעל מום מגונה הוא ביותר דכתיב גבי בעלי מומין לגבוה הקריבהו נא לפחתך הירצך והיינו טעמא דניכר אבל טרפות יש שאינו ניכר ועוד דקרא גופיה בהדיא מעטיה תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו משמע הא אית ביה מום לא מיקרי תמים: והשתא דנפקא לן מאתך כו' - וא"ת למ"ד טריפה אינה יולדת ונפקא לן טריפה מלחיות זרע וא"כ אתך ל"ל ואין לדחות דאורחיה דקרא הוא דהא גבי משה דרשינן (סנהדרין דף לו:) אתך בדומין לך וי"ל דדרשינן ה"נ אתך שיהו טפלין לך כדדרשינן (בב"מ דף סב.) וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך ובבראשית רבה דריש והיה לך ולהם לאכלה הם טפלים לך ואי אתה טפל להם: ואי ס"ד הן ואידיהן עשרה יומי הוו - פי' אא"ב דבשלשה ימים דקא חשיב תנא דמתני' אין ימי האיד בחשבונם אלא לפעמים שיום האיד אחד או שנים או כגון אלו ניחא דהשתא נקט דלעולם לפני האיד אסור לשאת ולתת עמהן שלשה ימים אא"א דלעולם עם האיד מחשבים השלשה ימים היכי קתני בתר הכי אלו הן אידיהן קלנדא דמשמע שאז אסור לשאת ולתת עמהן שלשה ימים וליתא דעשרה הוו וצ"ל שיש הפסק בין קלנדא לסטרנוריא לכל הפחות ב' ימים מדקאמר עשרה יומי הוו א"כ יש שני ימים לפני קלנדא שאין בו איד וסברא נמי הוא דאמרינן לקמן שח' ימים של קלנדא הם כנגד ח' ימים טובים שעשה אדם הראשון ומסתמא לא עשאם מיד אחר התקופה שהרי לא היה יכול להבין מיד אריכות הימים: אלא ש"מ הן בלא אידיהן ש"מ - תימה לי אמאי לא קאמר מתני' נמי דיקא דהן בלא אידיהן מדקתני תנא לפני אידיהן ג' ימים דאי ס"ד הן ואידיהן ליתני לפני אידיהן שני ימים וכי תימא דאכתי הוה מיבעי ליה אי הוה איד בכלל פשיטא דלא מדלא הוה תני לפני אידיהן יום אחד קל להבין וצ"ע: הן בלא אידיהן ש"מ - והא דאיצטריך שמואל לאשמועינן לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור דלא תימא כיון דאין לו היתר לעולם שבקינן ליה רווחא להתירו בשום פעם אי נמי ה"א דסבר רבי ישמעאל בהא כרבנן דלא אסרי לאחריו אי נמי אשמעינן דחשיב יום איד פי' יום א' לאסור כשאר יום אידם: או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול - יש מקשין מכאן לפ"ה דמתני' דפי' דלתת ולשאת היינו מקח וממכר תינח מכר אבל מקח מאי לפני עור איכא ושמא י"ל שממציא לו מעות לקנות צרכי עבודת כוכבים:

עבודה זרה ו.

Navigate the library