Avodah Zarah 36b

״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ״, אִי אִיכָּא גּוֹי כּוּלּוֹ — אִין, אִי לָא — לָא. גּוּפָא, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן. וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָּהֶן, דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת? אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. בְּנוֹתֵיהֶן, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״, דְּאוֹרָיְיתָא שִׁבְעָה גּוֹיִם, אֲבָל שְׁאָר אוּמּוֹת — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר אוּמּוֹת. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא אִישׁוּת דֶּרֶךְ חַתְנוּת, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת. זְנוּת נָמֵי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף״! אֶלָּא, דְּאוֹרָיְיתָא — גּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּמָשְׁכָה בָּתְרֵיהּ; אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה. יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא, דְּאָמַר מָר: הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית — קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אֲמַר לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ בְּצִינְעָא. בְּצִינְעָא נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ! דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ, יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה חַיָּיב מִשּׁוּם נשג״א. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר מִשּׁוּם נשג״ז. כִּי גָּזְרוּ בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי בִּיאָה, אֲבָל יִיחוּד לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִיחוּד. יִיחוּד נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל דָּוִד גָּזְרוּ! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִיחוּד. אָמְרִי: הָתָם יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יִיחוּד דְּגוֹיָה — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזַרוּ אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה. יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרָיְיתָא הִיא! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: רֶמֶז לְיִיחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״, וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית, בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית? אֶלָּא, בֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאֵין אַחֵר מִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! יִיחוּד דְּאוֹרָיְיתָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲתָא דָּוִד וּגְזַר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דִּפְנוּיָה, וַאֲתוֹ תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל גְּזוּר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה. מַאי עַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁיְּטַמֵּא בְּזִיבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זְכוּר. דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי אַסִּי, וְרַבִּי אַסִּי אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֵצֶל רַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי אֵצֶל רַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם, וְרַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם אֵצֶל רַבִּי: תִּינוֹק גּוֹי מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה? וְאָמַר לִי: בֶּן יוֹמוֹ, וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי חִיָּיא אָמַר לִי: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לִי: הַנַּח דְּבָרַי וֶאֱחוֹז דִּבְרֵי רַבִּי חִיָּיא. דְּאָמַר: תִּינוֹק גּוֹי אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה — בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

במארה אתם נארים - אתם מקבלים עליכם גזירה בארור ובקללה ונאסר עליכם ואח"כ אותי אתם קובעים גוזלים שאתם נהנים שוב מן הארורים: מעריסתן - מקטנותן שהן שוכבות בעריסה שקורין בריי"ץ: משום יינן - שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן: ובנותיהן אסורין משום דבר אחר - עבודת אלילים: ועל דבר אחר - שלא הוזכר כאן גזרו משום דבר אחר ולא משום עבודת אלילים. לקמן מפרש לה: קנאים - בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו: פוגעין בו - בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי וכזבי: נשג"א - גזרו עליהן משום נדה דרבנן ואע"ג דעובדת כוכבים אין דמה מטמאה מן התורה שהרי היא כבהמה חכמים גזרו עליה ומשום שפחה משום עובדת כוכבים כאילו מתחתן בה דרך אישות ומשום אשת איש דבעולת בעל יש להן לבני נח דכתיב והיא בעולת בעל וישראל הרגיל בכך הואיל ובא עליה בנדתה אתי למיבעל נמי נדה ישראלית ואתי למינסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש ואתי למנסבה לעובדת כוכבי' ועבר אלא תתחתן ואתי למיבעל אשת איש ישראל: משום נשג"ז - נדה שפחה עובדת כוכבים זונה שאם כהן הוא יש כאן משום לאו דזונה ולא לאו ממש אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה: דאורייתא דמייחדא בהדיה כו' לא גרסי' וה"ג כי גזור רבנן בית חשמונאי ביאה אבל ייחוד לא כו' ואתו אינהו תלמידי שמאי והלל: באותה שעה - מעשה אמנון ותמר. והא דרב יהודה בסנהדרין בפ' כ"ג: שיטמא בזיבה - אפי' לא ראה גזרו עליו להיות כזב: צער גדול היה לי כו' - כלומר טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו:

אי איכא גוי כולו אין אי לא לא - פי' אינה חלה כשאר גזירות ויכולה להתבטל אף בב"ד קטן מיהו חלה היא לענין שצריכה שום היתר שהרי שמן נהגו בו איסור עד שבא רבי יהודה והתירו: גזרו על בנותיהן שיהו נדות מעריסותן - וגם על בנות כותים גזרו ושתי גזירות הוו ותרוייהו צריכי כמו שפי' בפ"ק דשבת (טז:): דכתיב לא תתחתן בם - אסיפא דקרא סמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך דאילו לאו דלא תתחתן מיירי בגיורת כדאמרינן בהערל (יבמות עו.) וכי האי גוונא פי' הר"ר אלחנן בפרק הערל (יבמות עט.) גבי בני שאול שהוקעו דפריך והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ אסיפא דקרא סמיך דכתיב איש בחטאו יומתו אבל רישיה דקרא מוקמי ליה (בסנהדרין דף כז:) בעדות אב על הבן [וע"ע תוס' כתובות כט. סד"ה אלו]: כי יסיר לרבות כל המסירין - ע"כ הך דרשא לא קיימא אלא אבתו לא תקח לבנך דסליק מיניה דאילו שאר עובדי כוכבים בגירותן שרו ולר"ש דאסר פי' רשב"ם הך דר"ש ליתא בכולהו תנאי אלא משום דשמעינן ליה לר"ש דדריש טעמא דקרא אם כן כי יסיר קרא יתירא הוא דכי נמי לא כתיב דרשינן האי טעמא מנפשיה [ועי' תוס' קידושין סח: ד"ה הניחא וכו']: משום נשג"ז - פירוש כהן הבא עליה חייב משום זונה ומפ' בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פב.) ואידך דאמר משום נשג"א קסבר נשייהו לא מפקרי בזנות ומשום הכי לא מחייב משום זונה והקשה הרב רבי משה מפושטוי"ש דאמר הכא בבית דין של חשמונאי גזרו בעובדת כוכבים משום זונה ותנן בפרק הבא ביבמות (דף סא:) וחכ"א אין זונה אלא גיורת או משוחררת ושנבעלה בעילת זנות וזו היא זונה האמורה בתורה ומפרש טעמא לפי שבאין עליה בנכריותה אלמא בעובד' כוכבים שייך זנות ויש לדחות דהתם בגיורת שאני משום דהשתא היא בת קיחה וקיימא באיסור חללה וזונה לא יקח אבל בעובדת כוכבים דלית בה קיחה ליה בה משום זונה לא יקח ולא משום חילול זרעו שאינו מתייחס אחריהן אכן קשה דאמרינן פרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם ד"ה ורבא) אמר אביי כהן הבא על העובדת כוכבים (אפי' א"א) אינו לוקה ורבא אמר לוקה אלמא מדאורייתא הוא מלקי עלה משום זונה ואפילו בעובדת כוכבים ואמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עח.) דפליגי רבי אלעזר בר יעקב ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון בגיורת לכהן ואפילו ר' שמעון לא שרי אלא בנתגיירה פחותה מבת ג' שנזרעו בתוליה בישראל אבל בעובדת כוכבים ודאי שייך זונה וי"ל דההיא דרבא דתמורה וכן ההיא דפ' י' יוחסין וההיא דיבמות דמשמע דבעובדת כוכבים שייך זונה היינו ודאי ליאסר לכהן ואף הכהן לוקה עליה כבעולה ודאי ואביי דפליג ואמר אינו לוקה היינו משום דקסבר דהא דמתסרא עובדת כוכבים זונה לכהן מדאורייתא לאו משום זונה דכתיב בקרא מתסרא אלא מגזרת הכתוב דכתיב בתולה מעמיו ולא גיורת ולאו הבא מכלל עשה עשה ולהכי לא לקי והך גזירה דב"ד של חשמונאי הוי בסתם עובדת כוכבים שאין ידוע לנו שנבעלה דמספיקא לא לקי ואפי' לרבא ומיהו לרבין גזרו חכמים לחייבו משום זונה ולרב דימי נשייהו לא מפקרי הלכך משום זונה לא גזרו ומפ' נמי התם בפ' הנשרפין מ"ד נשג"ז לא אמר נשג"א דאישות ליה להו וק' דהא מצרכינן בפ"ק דקידושין (דף כא:) גבי יפת תואר אשת לרבות א"א אלמא איכא בהו אישות וי"ל דודאי עשה מיהא איכא ולכך הוצרך לרבות אשת איש והא דדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) אשר ינאף אשת רעהו פרט לאשת אחרים פי' עובד כוכבים אלמא לא שייך בהו אישות כלל היינו לענין חיוב מיתה והא דאמרינן (בריש) [בירושלמי בפ'] אין עומדין י' באו על הזונה ראשון קנאה ואחרים חייבים עליה משום אשת איש הדא אמר בעילה קונה בבני נח היינו דוקא גבי בני נח אבל בישראל אינו חייב בעשה אלא בעולת בעל ואשתו גמורה: צער גדול היה לי לפני רבי אסי כו' - מדאמרינן ופלוני אצל פלוני משמע שכולם היו בדור אחד וכולם בימי רבי:

עבודה זרה לו:

Navigate the library