עבודה זרהנח.
טוען את הדף…
אִיקְּלַע רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְמָחוֹזָא, אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב אֶלְיָקִים שַׁמָּעֵיהּ: טְרוֹק גַּלֵּי, דְּלָא נֵיתוֹ אִינָשֵׁי דְּנִיטְרֹיד. עָל לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה. וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: שִׁיכְשֵׁךְ אֵין עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ! אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא – לְבַר מִדְּמֵיהּ דְּהָהוּא חַמְרָא, דְּמֵי דְּהָהוּא חַמְרָא מִי אֲמַרִי? אָמַר רָבָא: כִּי אֲתַאי לְפוּמְבְּדִיתָא, אַקְּפַן נַחְמָנִי שְׁמַעְתָּתָא וּמַתְנְיָתָא דַּאֲסִיר. שְׁמַעְתָּתָא: דְּהָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא, וַאֲסַר שְׁמוּאֵל, בִּטְבֶרְיָא וַאֲסַר רַבִּי יוֹחָנָן, וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, וַאֲמַר לִי: טְבֶרְיָא וּנְהַרְדְּעָא אֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, דְּמָחוֹזָא בְּנֵי תוֹרָה?! מַתְנְיָתָא: דַּאֲגַרְדְּמִים גּוֹי שֶׁקָּדַח בְּמֵינֶקֶת וְהֶעֱלָה, אוֹ שֶׁטָּעַם מִן הַכּוֹס וְהֶחְזִירוֹ לְחָבִית — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וַאֲסָרוּהוּ. מַאי לָאו בַּהֲנָאָה? לֹא, בִּשְׁתִיָּיה. אִי הָכִי, לִיתְנֵי ״יִמָּכֵר״, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: חָרָם גּוֹי שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ לֶחָבִית, וּכְסָבוּר שֶׁל שֶׁמֶן הִיא וְנִמְצֵאת שֶׁל יַיִן — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: ״יִמָּכֵר״. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אַרְזָא וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי הֲווֹ יָתְבִי וְקָא שָׁתוּ חַמְרָא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: תָּא אַשְׁקֵינַן. לְבָתַר דִּרְמָא לְכָסָא אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּגוֹי הוּא. חַד אָסַר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה, וְחַד שָׁרֵי אֲפִילּוּ בִּשְׁתִיָּיה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאן דְּאָסַר שַׁפִּיר אָסַר, וּמַאן דְּשָׁרֵי שַׁפִּיר שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר,איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא - לאחר זמן אחר שחזר בו שהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני שמעתתא ומתני' ומחוזא הוא מקומו של רבא: טרוק גלי - סגור הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם: על - רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא שיכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לעבודת כוכבים מאי: א"ל אסור אף בהנאה - שחזר בו: והא מר הוא דאמר כו' - דקא שרית לזבוני לעובדי כוכבים: דמי דההוא חמרא - דהוה בדוולא מי אמרינן מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי שאר היין שבחבית מותר. ומשום כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה שרי: כי אתאי לפומבדיתא - האי מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב הונא למחוזא: אקפן נחמני - הקיפני אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות לחלוק עלי ולאסור כל יין החבית: והוה עובדא בטבריא ואסר ר' יוחנן: ה"ג אמרי ליה לפי שאינן בני תורה - הא דאסר שמואל ורבי יוחנן לבני טבריא ונהרדעי לאו משום דאסור אלא אחמורי אחמירו עלייהו לפי שאינן בני תורה: ואמר לי - אביי טבריא ונהרדעא כו' בתמי': אגרדמים - אדם הממונה לשמור המדות במצות המלך שלא ישקרו בהם וטועם היין ונעשה סרסור ביניהם. אגרדמים גרסינן במ"ם. בתורת כהנים אמרינן איפת צדק והין צדק יהיה לכם מנה לך אגרדמים על ככה: שקדח במינקת - שנקב את מגופת החבית במינקת והעלה את היין דרך המינקת והוא קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו וטועמו: או שטעם מן הכוס והחזירו - עובד כוכבים בחבית: מאי לאו בהנאה - ואע"ג דשלא בכוונת ניסוך הוי האי מגע. ולא יתכן לומר והחזירו ישראל בחבית ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיערב ביה דא"כ אמאי הויא תיובתא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לקמן ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו דקיימא לן הלכתא כוותיה: וליתני ימכר - כי היכי דקתני סיפא: חרם - משוגע ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה: ימכר - דהואיל דסבר של שמן היה ליכא למיגזר שמא נתכוין לנסך אבל קדח במינקת דיודע דיין הוא חיישינן שמא ניסך לעבודת כוכבים:איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא - פירוש האי עובדא הוה אי בתר דהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו ולהכי קאמר כי אמרי לבר מדמי דההוא חמרא והיינו לבתר דאהדריה אביי אבל הוא התיר הכל ומחמת כיסופא הוא דקאמר הכי וכן ודאי צריך לפרש לפי גירסא זו דאי סלקא דעתך דאיהו נמי אסר דמי היין המשוכשך והתיר השאר א"כ מאי הוה פריך ליה אביי משמואל ור' יוחנן דאסרו והא אינהו לא אסרו אלא דמי היין המשוכשך דסבירא להו בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) כרשב"ג דאמר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלא ודאי בתר דאהדריה אביי קאמר הכי וגם פירש רש"י לקמן בההיא דאגרדמים דמיירי בהחזירו עובד כוכבים לחבית דאי ס"ד דהחזירו ישראל לחבית והאי דקא אסר ליה לכוליה היינו משום ההוא פורתא דאיערוב א"כ מאי פריך מינה לרבא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לקמן ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו וקיימא לן הלכתא כוותיה ועוד פי' רש"י דאמר להו רבא טרוק גלי שהיה מתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דבר מחלוקתו על רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא כו' ותשובות יש על גירסא זו ופירושה חדא שהיה לו להקדים ההוא עובדא דאביי דבסמוך כיון שעל ידו חזר בו ועוד דבר תימה הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא רב הונא החולק עליו להתווכח עמו כי אע"פ שחזר בו מ"מ היה לו לשמוע מה יאמר ועוד דה"ל למימר אפ"ה על לגביה כלומר דחק ונכנס ועוד קשיא לשון דלא ליתו אינשי ולטרדן דה"ל למימר דלא ליתי האי גברא ולטרדן ועוד מי כסיפא ליה מילתא לומר טעיתי בהדיא וחוזר אני בו הרי בכמה מקומות מצינו שהיה אומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ועוד מה שפירש אגרדמים דמיירי כשהחזירו עובד כוכבים דאי כשהחזירו ישראל לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג ומאי הוה משני ליה הא רשב"ג לא שרי דמי יין נסך שבו ואיהו שרא הכל ועוד מאי הוה מותיב ליה מההיא דאגרדמים לישני ליה שאני התם דהחזירו עובד כוכבים ואילו רבא שרא בהחזירו ישראל ועוד דמשמע מתוך פירושו שהחזירו עובד כוכבים ונאסר מטעם החזרה דחשיבא ליה כמגע ובתוספתא תניא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא אלמא משמע שהאיסור בא מחמת הטיפה המשוכשכת ואפילו החזירו ישראל נמי אסור לכך פירש ר"י שריה רבא לזבוני לעובדי כוכבים אפי' ליין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא שלא נתכוון לשכשך לניסוך אלא לשאול אם יש שם יין וכיון שנתערב נתבטל שם לגמרי והא דאסר רשב"ג בפרק בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) לכל הפחות דמי היין היינו דוקא בסתם יינם דחמיר טפי ואינו נתבטל בתערובתו אבל כאן זה המשוכשך אין בו כוונת ניסוך ואיפלוג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בר ר"נ ואסרי דמדמו ליה להאי יין נסך המשוכשך לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאגרדמים דאיתותב רבא מינה וה"ג בספרים ישנים וה"ג ואיקלע ר"נ למחוזא והוא רבו של רבא והלך רבא אצלו לשאול ממנו וא"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי אחר שאכנס לפני ר"נ דלא ליתו אינשי וליטרדן פירוש כשאשאל ממנו הלכה זו על לגביה פירוש נכנס רבא לפני ר"נ א"ל כי האי גוונא פירוש שאירע מעשה לידי מאי א"ל אסור בהנאה פירוש על יין המשוכשך השיב לו ואליבא דדברי הכל א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך פי' כשאירע מעשה כזה לידך היית אומר שאין שכשוך עושה יין נסך ליאסר בהנאה ועל מעשים שאמרת כך הוריתי א"ל כי אמרי אנא לבר מדמי היין המשוכשך דמי דההוא חמרא מי אמרי כי אתאי לפומבדיתא כו' ואסר שמואל בטבריא ואסר ר' יוחנן פירוש מעשה כזה בא לפניהם ואסרו היין המשוכשך אבל ודאי השאר לא אסרו דאפילו בסתם יינם פסקינן לקמן כרשב"ג דאמר ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ואיתותב רבא מההיא דאגרדמים מאי לאו בהנאה כו' דנאסר כל היין מטעם תערובת דקתני בתוספתא (פרק ח) אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזירו לחבית קדח במינקת ונפלה ממנה טיפה כל שהוא אסור שטיפת יין אסור ואוסרת בכל שהוא והיינו כרבנן דאסרי כל התערובות ומדרבנן נשמע לרשב"ג דאסר מיהא דמי דההוא חמרא וקשיא לרבא שהתיר אף דמי חמרא כדפרישי': שקדח במינקת - פי' רש"י שנקב מגופת החבית והעלה היין דרך המינקת והוא קנה חלול שמוצץ ומעלה בו היין עד פיו וקשיא דלמה לי העלה אפי' בלא העלה נמי ליתסר בהנאה כיון שנגע דלא דמי האי כלל למדדו בקנה דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא שנתכוין לשתיה ליתסר בהנאה ועוד היכי סלקא דעתיה דרבא לאוקומה בשתיה א"כ ל"ל העלה אפי' בלא העלה נמי יאסר בשתיה אם לכל הפחות תדמהו למדדו בקנה דמתני' ודוחק הוא להעמיד הברייתא כר"ש שאין הלכה כמותו ונראה פי' רשב"ם בשם רש"י שמינקת הוא קנה חלול שמניחין בעת הבציר בפה החבית וראשה חוץ לחבית וכשהיין תוסס ועולה דרך הנקב אינו נופל לקרקע ולאחר שגמר תסיסתו אין נוטלין אותו אלא משוין אותו לחבית וסותמין פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחין במינקת ומוצץ ומעלה היין מיהו אם נפשך נוטה להעמיד פירוש רש"י נאמר שכן דרך כשקדח שלא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת ולכך צריך העלה: