טוען את הדף…
לְחַסְפָּנִיתָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. חַלָּא לְסִיבּוּרֵי, וּמוֹנִינֵי לְתַעֲנִיתָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. תַּחְלֵי וְסִיבּוּרָא סַכַּנְתָּא, אִישָּׁתָא וְסִיבּוּרָא סַכַּנְתָּא, כְּאֵיב עֵינָא וְסִיבּוּרֵי סַכַּנְתָּא. שֵׁנִי לַדָּג דָּם, שֵׁנִי לַדָּם דָּג, שְׁלִישִׁי לוֹ סַכַּנְתָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּקִּיז דָּם לֹא יֹאכַל חגב״ש — לֹא חָלָב, וְלֹא גְּבִינָה, וְלֹא בְּצָלִים, וְלֹא שַׁחֲלַיִם. אִם אָכַל, אָמַר אַבָּיֵי: נַיְיתֵי רְבִיעֲתָא דְּחַלָּא וּרְבִיעֲתָא דְּחַמְרָא, וּנְעַרְבְּבִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנִישְׁתֵּי. וְכִי מִפְּנֵה — לָא מִפְּנֵה אֶלָּא לְמִזְרָחָהּ שֶׁל עִיר, מִשּׁוּם דְּקָשֵׁה רֵיחָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַעֲלִין אוּנְקְלֵי בְּשַׁבָּת. מַאי אוּנְקְלֵי? אָמַר רַבִּי אַבָּא: אִיסְתּוּמְכָא דְּלִיבָּא. מַאי אָסוּתָא? מַיְיתֵי כַּמּוֹנָא כֵּרְוַיָּיא וְנִינְיָא וְאַגְדָּנָא וְצִיתְרִי וְאַבְדָּתָא. לְלִיבָּא בְּחַמְרָא, וְסִימָנָךְ ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״. לְרוּחָא בְּמַיָּא, וְסִימָנָךְ ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״. לְכוּדָא בְּשִׁיכְרָא, וְסִימָנָךְ ״וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ״. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא שָׁחֵיק לְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְשָׁקֵיל לֵיהּ מְלֵא חֲמֵשׁ אֶצְבְּעָתֵיהּ, וְשָׁתֵי לֵיהּ. רַב אָשֵׁי שָׁחֵיק כֹּל חַד וְחַד לְחוֹדֵיהּ, וְשָׁקֵיל מְלֵא אֶצְבְּעֵיהּ רַבָּתִי וּמְלֵא אֶצְבְּעֵיהּ זוּטַרְתִּי. אָמַר רַב פָּפָּא: אֲנָא עֲבַדִי לְכֹל הָנֵי וְלָא אִיתַּסַּאי, עַד דַּאֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: אַיְיתִי כּוּזָא חַדְתָּא וּמַלְּיֵיהּ מַיָּא, וּרְמִי בֵּיהּ תַּרְוָודָא דְּדוּבְשָׁא דִּתְלֵי לֵהּ בֵּי כוֹכְבֵי, וְלִמְחַר אִישְׁתִּי. עֲבַדִי הָכִי וְאִיתַּסַּאי. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה, וְאֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וּמֵי סִיסִין (יְבֵישָׁה וְקֵיבַת) [יְבֵישִׁין וְקֵיבָה], וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים, וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַרְבִּין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחְזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, שׁוֹמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִיפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְשַׁחֲלַיִם, וְתִגְלַחַת, וּמֶרְחָץ, וּגְבִינָה, וְכָבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף קִשּׁוּאִין. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִין? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכׇל מָקוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל הַמִּסְתַּפֵּר מִגּוֹי רוֹאֶה בַּמַּרְאָה, וְגוֹי הַמִּסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ. אָמַר מָר: יִשְׂרָאֵל הַמִּסְתַּפֵּר מִגּוֹי רוֹאֶה בַּמַּרְאָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְמָה לִי מַרְאָה? וְאִי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כִּי רוֹאֶה מַאי הָוֵי? לְעוֹלָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא מַרְאָה — מִתְחֲזֵי כְּאָדָם חָשׁוּב. רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא הֲוָה מִסְתַּפֵּר מִגּוֹי בִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא, אֲמַר לֵיהּ: חָנָא, חָנָא, יָאֵי קוֹעָיךְ לְזוּגָא! אָמַר: תֵּיתֵי לִי דַּעֲבַרִי אַדְּרַבִּי מֵאִיר. וְאַדְּרַבָּנַן לָא עֲבַר? אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מִי אֲמוּר? וְהוּא סָבַר: שְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא, כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי רַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ. וְגוֹי הַמִּסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ. וְכַמָּה? אָמַר רַב מַלְכִּיָּה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שָׁלֹש אֶצְבָּעוֹת לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ. אָמַר רַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שַׁפּוּד, שְׁפָחוֹת, וְגוּמוֹת — רַב מַלְכִּיּוֹ; בְּלוֹרִית, אֵפֶר מִקְלֶה, וּגְבִינָה — רַב מַלְכִּיָּה. אָמַר רַב פָּפָּא: מַתְנִיתִין וּמַתְנִיתָא — רַב מַלְכִּיָּה, שְׁמַעְתָּתָא — רַב מַלְכִּיּוֹ, וְסִימָנָךְ: מַתְנִיתָא מַלְכְּתָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׁפָחוֹת.חוספניתא - סדקין שבפני האדם: מוניני - דגים קטנים: סיבורי - הקזת דם מכתפיים: שני לדם דג - אם הקיז דם היום אוכל דגים למחר: שני לדג דם - אכל ביום שלפני הקזה דגים: חגב"ש - חלב גבינה בצלים שחלים: וכי מפנה - מאן דאכל הני בתר הקזה ובא ליפנות חוץ לעיר לא יפנה למזרחה של עיר: משום דקשי ריח - דברים הללו והרוח מביאתן לעיר: הכי גרסינן לא יפנה אלא למזרחה של עיר - שרוח מזרחית אינה חזקה כדתנן בלא יחפור (ב"ב דף כה.) אין עושין בורסקי אלא למזרחה של עיר ובמסכת ברכות (דף מ.) הישן למזרח גורנו דמו בראשו שרוח מערבית מביאה עליו ומסוכן הוא: איסתומכא דליבא - דופני בשר שתחת הלב והוא טרפשא. לישנא אחרינא תנוך שכנגד הלב שקורין ניבל"א ופעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה וזהו עיקר: כמונא כרוייא - כעין כף אגרוף: וניניא - מינט"א: אגדנא - עשב מר הוא והוא מרובי"א לבן. לענה מתרגמינן גידין: ציתרי - שדריא"ה: אבדתא - איזוב: לליבא בחמרא - לאיסתומכא דליבא ישתה אלו ביין: לרוחא - לשחפת שמחמת רוח ישתה אלו במים: לכודא - חולי אשה יולדת ומצטננת על המשבר: שכמה - דומה תיבה זו לשכרא בשתי אותיות: מלא חמש אצבעתיה - מלא ידו: מלא אצבע רבה ומלא אצבע זוטרתי - שיכול לאחוז בזרת ואגודל יחד: כוזא - כלי קטן: תרוודא - מלא כף: בי כוכבי - תחת הכוכבים בחצר של בית: ומי סיסין - פוליו"ל יבש שורה במים ושותה: והרת - רחמה של בהמה: ויותרת הכבד - טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש: במראה - מירדויי"ר לראות אם מסתפר יפה באומנות וסבר העובד כוכבים כיון דקפיד אהכי חשוב הוא ומתיירא להורגו: לבלוריתו - שהוא מגדל לעבודת כוכבים שומט את ידו מקודם לכן שלשה אצבעות לכל רוח כדלקמן כדי שלא יהא מתקנה: בשבילי דנהרדעא - חוץ לעיר: לזוגא - לחתוך: קועיך - צוארך: שבילי דנהרדעא - ששם עוברים ושבים תדיר: שפוד - באין צדין במסכת ביצה: שפחות - בכתובות באע"פ: גומות - בנדה בבא סימן הני תלת שמעתא דרב מלכיו אמרינהו משמיה דרב אדא בר אהבה: בלורית - דהכא: אפר מקלה - דמכות פרק בתרא לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע. אפר מקלה אפר הכירה שקלוי ושרוף מאד ושחור ונראה ככתובת קעקע: וגבינה - הכא בפירקא (דף לה:) אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר: מתניתין ומתניתא - הנך דאיתמר אפירושא דמתני' ובריית' רב מלכיה והנך דאיתמר שמעתתא באפי נפשייהו ולא אפירושא דמתנית' רב מלכיו: מתני' מלכתא - היא דמותבינן מינה לאמורא ורב מלכיה שמו דומה לנקבה: מאי בינייהו - בין רב פפא לרב חנינא: איכא בינייהו שפחות - דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה ומעייל אפר מקלה כרב מלכיו דהנך תלת שפוד ואפר מקלה וגומות שמעתא נינהו ולא אמתני' קיימא אבל שפחות א"ר מלכיה הלכה כר"א דאמר במשנתינו אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר בלורית דהכא אפירושא דמתניתא קאי דקתני לעיל שומט את ידו ואתי איהו לפרושי שיעורה וכן גבינה דקתני מתני' אלו דברים האסורים כו' אמרינן מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבי' ופי' רב מלכיה. והא דנקיט תלמודא איכא בינייהו שפחות ולא נקט שפחות ואפר מקלה אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב פפא סימן נקט:שני לדג דם - והא דאמרינן בנדרים (דף נד:) אין מקיזין לא על העופות ולא על הדגים היינו לאלתר: אבל לא בינו לבינו - פי' במקום שאין רגילין בני אדם כ"כ כי ההיא דרב חנא בשבילי דנהרדעא אבל ביחוד ממש לא איצטריך דתיפוק ליה אף בלא מסתפר אסור להתיחד עמהם משום שפיכות דמים וכן יש לפרש לעיל (עבודה זרה דף כו.) גבי מניקה: המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה - תניא בתוספתא פ"ג ובירושלמי דפירקין ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה מן הכותי אין רואה במראה פי' לפי שאינם חשודים על שפיכות דמים התירו של בית ר"ג שיהו רואין במראה פי' אף מן הכותי מפני שהיו זקוקין למלכות משמע שאסור לאיש לראות במראה ונראה כי הטעם משום לא ילבש גבר שמלת אשה דמתרגם לא יתקן גבר בתיקוני אתתא והא (דתנן) בפ' שואל (שבת דף קמט.) אין רואין במראה בשבת ומפרש בגמרא במראה של מתכת מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות ומשמע דוקא בשבת הא בחול שרי התם באשה איירי ואדם לאו דוקא דאיש אסור בכל ענין וכן משמע בירושלמי דמפרש טעמא דאין רואין במראה דפעמים שהאשה רואה נימא אחת לבנה ותולשה ובאה לידי חיוב חטאת ומסיים בה והאיש אף בחול אסור שאינו דרך כבוד ג' דברים התירו לבית רבי שיהו רואין במראה ושיהו מספרים קומי ושילמדו לבניהם חכמת יון שהם זקוקין למלכות ואין לדחות דהא דקאמרי אף בחול אסור קאי אהשרת נימין ללקט לבנות מתוך שחורות דה"נ אמרינן פרק המצניע (שבת דף צד:) המלקט לבנות מתוך שחורות אפי' אחת בשבת חייב ודבר זה אף בחול אסור משום לא ילבש דהא מדקא מייתי עלה התירו לבית רבי לראות במראה משמע דהא דאסור בחול לראות במראה הוא ומיהו אינו אסור כ"א להתנאות דעבר משום לא ילבש גבר אבל להסתפר ולגלח ולראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים ודאי מותר ובוחן לבות הוא יודע והלכה למעשה דאסור להסתפר מעובד כוכבים אלא אם כן רואה ואפילו ברשות הרבים מדקא אמר רב חנא תיתי לי דעברי אדרבי מאיר ודוקא בתער דשכיח ביה הזיקא בקל אבל במספרים לא שכיח בהו הזיקא שרי אם יש עמו אחר: