Avodah Zarah 11b

הַמְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא: בְּעֶגְלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן. יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ, הֵיכִי קָתָנֵי? יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַנָּחַת בְּלוֹרִיתוֹ, אוֹ דִלְמָא יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַעֲבָרַת בְּלוֹרִיתוֹ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַנָּחַת בְּלוֹרִיתוֹ, יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וְהַעֲבָרַת בְּלוֹרִיתוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹד אַחֶרֶת יֵשׁ [לָהֶם] בְּרוֹמִי, אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה מְבִיאִין אָדָם שָׁלֵם, וּמַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל אָדָם חִיגֵּר, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמַנִּיחִין לוֹ בְּרֹאשׁוֹ קַרְקִיפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְתָלוּ לֵיהּ [בְּצַוְּארֵיהּ] מַתְקַל [מָאתַן] זוּזָא דְּפִיזָּא, וּמְחַפִּין אֶת הַשְּׁוָוקִים בְּאִינָךְ, וּמַכְרִיזִין לְפָנָיו: סַךְ קִירִי פְּלַסְתֵּר, אֲחוּהּ דְּמָרַנָא זַיְיפָנָא. דְּחָמֵי חָמֵי, וּדְלָא חָמֵי לָא חָמֵי, מַאי אַהֲנִי לְרַמָּאָה בְּרַמָּאוּתֵיהּ וּלְזַיְיפָנָא בְּזַיְיפָנוּתֵיהּ? וּמְסַיְּימִין בַּהּ הָכִי: וַוי לְדֵין כַּד יְקוּם דֵּין. אָמַר רַב אָשֵׁי: הִכְשִׁילָן פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, אִי אָמְרוּ ״זַיְיפָנָא אֲחוּהּ דְּמָרַנָא״ — כִּדְקָאָמְרִי, הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי ״דְּמָרַנָא זַיְיפָנָא״ — מָרַנָא גּוּפֵיהּ זַיְיפָנָא הוּא. וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא קָחָשֵׁיב לַהּ לְהַאי? דְּאִיתַהּ בְּכֹל שַׁתָּא וְשַׁתָּא קָחָשֵׁיב, דְּלֵיתַהּ בְּכֹל שַׁתָּא וְשַׁתָּא לָא קָחָשֵׁיב. הָנֵי דְּרוֹמָאֵי, וּדְפָרְסָאֵי מַאי? מוּטְרְדֵי וְטוּרְיַסְקִי, מוּהַרְנְקֵי וּמוּהְרִין. הָנֵי דְּפָרְסָאֵי וּדְרוֹמָאֵי דְּבַבְלָאֵי מַאי? מוּהַרְנְקֵי וְאַקְנִיתָא, בַּחְנוּנֵי וַעֲשַׂר בַּאֲדָר. אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: חֲמִשָּׁה בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה קְבוּעִין הֵן, אֵלּוּ הֵן: בֵּית בֵּל בְּבָבֶל, בֵּית נְבוֹ (בְּכוּרְסֵי) [בְּבוּרְסִיף], תְּרַעְתָּא שֶׁבְּמַפַּג, צְרִיפָא שֶׁבְּאַשְׁקְלוֹן, נִשְׁרָא שֶׁבְּעַרְבִיָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן יָרִיד שֶׁבְּעֵין בֶּכִי, נִדְבָּכָה שֶׁבְּעַכּוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי נִתְבָּרָא שֶׁבְּעַכּוֹ. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מַתְנִי אִיפְּכָא: יָרִיד שֶׁבְּעַכּוֹ, נִדְבָּכָה שֶׁבְּעֵין בֶּכִי. אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: מַאי ״קְבוּעִין הֵן״? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִימָּךְ: קְבוּעִין הֵן לְעוֹלָם. תְּדִירָא, כּוּלַּהּ שַׁתָּא פָּלְחִי לְהוּ. אָמַר שְׁמוּאֵל: בַּגּוֹלָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֵידָם בִּלְבַד, וְיוֹם אֵידָם נָמֵי מִי אֲסִיר? וְהָא רַב יְהוּדָה שְׁרָא לֵיהּ לְרַב בְּרוֹנָא לְזַבּוֹנֵי חַמְרָא, וּלְרַב גִּידֵּל לְזַבּוֹנֵי חִיטִּין בְּחַגְּתָא דְּטַיָּיעֵי! שָׁאנֵי חַגְּתָא דְּטַיָּיעֵי, דְּלָא קְבִיעָא. מַתְנִי׳ עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — חוּצָה לָהּ מוּתָּר, הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה — תּוֹכָהּ לָהּ מוּתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר — מוּתָּר. גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי חוּצָה לָהּ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: כְּגוֹן עִטְלוֹזָהּ שֶׁל עַזָּה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מֵרַבִּי חֲנִינָא: עִטְלוֹזָהּ שֶׁל עַזָּה מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא הָלַכְתָּ לְצוֹר מִיָּמֶיךָ וְרָאִיתָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹי

מנשר - משיר וחותך פרסות שני רגליה: מן הארכובה ולמטה - אבל מן הארכובה ולמעלה טריפה אלמא מדאסור לטרפה בבהמה טהורה עסקינן וטהורה מאי כלי תשמיש איכא: בעגלה המושכת בקרון - שיושב בו המלך דהיינו כלי תשמישו: יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו - יום שמגלח זקנו וכן בו ביום הנחת בלוריתו. יום שמגלח זקנו שער ומניח בלורית אפודלי"ץ מאחורי העורף לשם עבודת כוכבים: והעברת בלוריתו - לסוף שנה שמגלח אותה בלורית לבדה: דתניא תרוייהו יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו יום תגלחת זקנו והעברת בלוריתו - ותרתי מתני' נינהו ולאו גבי הדדי תניא להו: עוד אחרת - עוד איד אחרת יש להם לרומיים שאינה שנויה במשנה: אדם שלם - כנגד עשו: אדם חיגר - כנגד יעקב צולע על יריכו. כלומר עדיין עשו שולט על יעקב: של אדם הראשון - והן בגדי חמודות שהיו לעשו: קרקיפלו של ר' ישמעאל - כהן גדול ומהרוגי מלכות היה ומתוך יפיו נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקויימת ולא ישתנה ועדיין מונח בגינזי רומי: דפיזא - פז והוא אבן יקרה עד מאד ואינו מצוי בעולם: סך קירי פלסתר - חשבון הקצין כזב [הוא]. נבואת יעקב שקרא לבניו לאחרית [הימים] שסופן ליגאל כזב הוא: סך - חשבון: קירי - קצין: אחוה דמרנא זייפנא - אחיו של אדונינו עשו זייפן הוא יעקב שרימה לעשו וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו: דחמי חמי - הרואה בשמחה זו עכשיו רואהו ומי שאינו רואה עכשיו לא יראה עוד דעד ע' שנה אינה נעשית: מאי אהני לרמאה - ליעקב שרימה את עשו ולקח את ברכתו: ווי לדין - לעשו: כד יקום דין - כשיקום יעקב: ה"ג ותנא דידן מ"ט לא קחשיב הא הני דאיתנהו בכל שתא קחשיב הא דליתא כל שתא לא קחשיב: הני דרומאי - הני ימי אידיהן דמתני' אין אסורין אלא לבני רומי: מוטרדי וטורייסקי מוהרנקי ומוהרין - שמות ימי אידיהן קבועות שיש להן בכל שנה: ועשר באדר - בעשרה באדר: קבועין - ולקמן מפרש קבועין כל השנה שכל ימות השנה עושין עובדיהם יום איד ומקריבין זבחים ואסורים במשא ובמתן לעולם: תורעתא - שם עבודת כוכבים: ומפג - שם העיר: יריד שבעין בכי נדבכה שבעכו ואית דאמרי נתברה שבעכו ה"ג - ואית דאמרי איפכא הני תרי לישני: ה"ג ותדיר כולה שתא: בגולה - אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבין ופרנסתנו מהן ועוד משום יראה: בחגתא דטייעי - יום לשנה מתקבצין כל סוחרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם עבודת כוכבים פלונית וכאן קורין קופנדרי"א: דלא קביעא - אין חוששין לה כל כך אם אין עושין לה בכל שנה: מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים - שיום איד יש לבני העיר היום לעבודת כוכבים שבעיר: חוצה לה מותר - לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים שכן מנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו: היה חוצה לה עבודת כוכבים - כלו' עבודת כוכבים שהיום עובדין ליראה שלהם: תוכה מותר - שאין בני העיר עובדין לאותה יראה: מהו לילך לשם - לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר: בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה: ואם - דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת: מותר - דהרואה אומר למקום אחר הולך: גמ' והיכי דמי חוצה לה - כמה יהא רחוק אותו שוק שחוצה לה מן העיר ויהא מותר לשאת ולתת עם יושביו: עטלוזא של עזה - עטלוזא שוק של בהמה כמו איטליז דתנן (בכורות דף לא.) שוחטין באיטליז ונמכרין באיטליז: עזה - עיר של פלשתים והיה בה עבודת כוכבים והיה חוצה לה ישוב סמוך לעיר מאד: עטלוזא של עזה - דסמוכה לעיר מאד מהו מי שרי מתני' כה"ג או לא: צור - עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה:

תגלחת זקנו והעברת בלוריתו - נראה דלהכי קתני תגלחת זקנו גבי העברת בלוריתו והנחתו לפי שבשתיהן היו רגילין לגלח: מתקל זוזא פיזא - וא"ת והא אמרינן בפ' הנזקין (גיטין דף נח.) תרין איסתרי פיזא נחית לעלמא חד ברומי וחד בכל העולם כולו ואסתירא אמרו בפרק בית כור (ב"ב דף קה. ע"ש) מאי אסתירא פלגא דזוזא וא"כ איך יש מתקל זוזא ברומי ונראה לי דתרין אסתרי לאו דוקא אלא ר"ל מועטת כדאמרינן בהאיש מקדש (קדושין דף מט:) עשרה קבין: סך קירי פלסתר - פ"ה שקורין יעקב קירי ולא נהירא שיקראו ליעקב אדון לכך פירש ר"ת זה יצחק שקורין קירי ולפי שהיה (זקינו) היו נוהגין בו כבוד כלומר הברכות שנתן ליעקב פלסתר הם ואף על גב שגם הוא אמר והיה כאשר תריד (בראשית כ״ז:מ׳) מכל מקום אינו נוטל עכשיו הברכות: עטלוזא של עזה - פ"ה שוק של עזה והוא חוץ לעיר ומוכרין בו בשר לשון נשחטין באיטליז ומיבעי ליה מי שרי לשאת ולתת עם בני עטלוזא ביום איד של בני עובדי כוכבים שבעיר או לא מי שריא מתני' בקרוב כ"כ או לא ורשב"ם פירש עטלוזא הוא שם עבודת כוכבים שמחוץ לעזה ועובדין אותה בני המגרש שמחוץ לעזה יום א' בשנה ומיבעיא אם מותר לשאת ולתת עם בני עזה ביום איד שחוצה לה וקשיא להר"ר אלחנן על הפירושים דאם העובד כוכבים אינו חשוב כמו הכומר לא ניחוש לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים בין שיהיה העובד כוכבים משוק העבודת כוכבים ובין שאינו משוק העבודת כוכבים לכך פר"י דמיירי הכא בשוק שעושין לשם עבודת כוכבים ולא יום איד הוא לזה יש לחוש לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים בתוכה ולפי זה א"צ לחלק מה שחלק רש"י בין העובד כוכבים שחוצה לה בין מבני העיר כי אפילו הוא מבני העיר לא חיישינן לדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים חוצה לה:

עבודה זרה יא:

Navigate the library