Kiddushin 79a · Talmud

– שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ, אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ – קִדּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין, וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ – קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין. וְאִם אֵינָן יוֹדְעִין – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים לָהּ גֵּט, וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי דִידֵיהּ, מִשּׁוּם דְּגַבְרָא קִים לֵיהּ בְּיוּחֲסִין, אֲבָל אִיתְּתָא דְּלָא קִים לַהּ בְּיוּחֲסִין, אֵימָא לָא נִיהְווֹ קִידּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין. וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי דִידַהּ, מִשּׁוּם דְּאִיתְּתָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, אֲבָל אִיהוּ אֵימָא לָא אִיכְפַּת לֵיהּ, צְרִיכָא. אִיתְּמַר: קִידְּשָׁהּ אָבִיהָ בַּדֶּרֶךְ, וְקִידְּשָׁה עַצְמָהּ בָּעִיר, וַהֲרֵי הִיא בּוֹגֶרֶת. רַב אָמַר: הֲרֵי הִיא בּוֹגֶרֶת לְפָנֵינוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: חָיְישִׁינַן לְקִידּוּשֵׁי שְׁנֵיהֶם. אֵימַת? אִילֵּימָא בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה, בְּהָא נֵימָא רַב הֲרֵי הִיא בּוֹגֶרֶת לְפָנֵינוּ? הַשְׁתָּא הוּא דְּבָגְרָה. אֶלָּא לְאַחַר שִׁשָּׁה, בְּהָא נֵימָא שְׁמוּאֵל: חָיְישִׁינַן לְקִידּוּשֵׁי שְׁנֵיהֶם? וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין נְעָרוֹת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד! לָא צְרִיכָא, דְּקַדֵּישׁ בְּהָהוּא יוֹמָא דְּמַשְׁלֵים שִׁשָּׁה. רַב אָמַר: הֲרֵי הִיא בּוֹגֶרֶת לְפָנֵינוּ, מִדְּהַשְׁתָּא בּוֹגֶרֶת, בְּצַפְרָא נָמֵי בּוֹגֶרֶת. וּשְׁמוּאֵל אֲמַר: הַשְׁתָּא הוּא דְּאַיְיתַי סִימָנִים. וּשְׁמוּאֵל, מַאי שְׁנָא מִמִּקְוֶה? דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר – כׇּל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טְמֵאוֹת. שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הַעֲמֵד טָמֵא עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימַר לֹא טָבַל. אַדְּרַבָּה, הַעֲמֵד מִקְוֶה עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימַר לֹא חָסַר! הֲרֵי חָסֵר לְפָנֶיךָ. הָכָא נָמֵי: הֲרֵי בּוֹגֶרֶת לְפָנֶיךָ! הַשְׁתָּא הוּא דִּבְגַרָה. הָתָם נָמֵי: הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲסַר! הָתָם תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא, הָכָא חֲדָא לְרֵיעוּתָא. וּשְׁמוּאֵל, מַאי שְׁנָא מֵחָבִית? דְּתַנְיָא: הָיָה בּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית לְהַפְרִישׁ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְהוֹלֵךְ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת חוֹמֶץ – כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי, מִיכָּן וְאֵילָךְ – סָפֵק. וְרָמֵינַן חָבִית אַמִּקְוֶה: מַאי שְׁנָא דְּהָכָא וַדַּאי וּמַאי שְׁנָא דְּהָכָא סָפֵק? וְאָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרְיָא: מַאן תְּנָא חָבִית – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּגַבֵּי מִקְוֶה נָמֵי סְפֵיקָא מְשַׁוֵּי. דְּתַנְיָא: כׇּל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טְמֵאוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טְהוֹרוֹת, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – תּוֹלִין. אֲבָל לְרַבָּנַן, טֶבֶל לְמַפְרֵעַ! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הַעֲמֵד טֶבֶל עַל חֶזְקָתוֹ – וְאֵימַר לֹא נִיתְקַן. אַדְּרַבָּה, הַעֲמֵד יַיִן עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימַר לֹא הֶחְמִיץ! הֲרֵי הֶחְמִיץ לְפָנֶיךָ. הָכָא נָמֵי, הֲרֵי הִיא בּוֹגֶרֶת לְפָנֵינוּ! הַשְׁתָּא הוּא דִּבְגַרָה. הָכָא נָמֵי: הַשְׁתָּא הוּא דְּאַחְמֵיץ! הָתָם תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא, הָכָא חֲדָא לְרֵיעוּתָא הוּא דְּאִיכָּא. נֵימָא כְּתַנָּאֵי:

שניהם נותנין גט - אם באת לינשא לאחר: גמ' משום דגברא קים ליה ביוחסין - וכשמצא מיוחסת קידשה לו וביטל את השליח אבל איתתא דלא קים לה ביוחסין אימא אע"ג דקידשה עצמה לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיה דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה: לא איכפת ליה - בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו ולא בטליה לשליחות דשליח ואפילו מקדשה לגרוע והא דקדים קדשה סבר דילמא לא משכח אבל אי משכח לא בטליה: וקידשה היא בעיר - בו ביום: והרי היא בוגרת - בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה קידושין ומצאנוה בוגרת בו ביום: הרי בוגרת לפנינו - וקדושיה קידושין ולא של אביה: חיישינן לקידושי שניהם - שמא כשקידשה האב נערה היתה וקדמו קידושיו: אי נימא בתוך ששה - חדשים שבין נערות לבגרות דאמרינן אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד כשהביאה סימני נערות אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים ופעמים שהיא ממהרת לבגור וסימניה ניכרים בדדיה כדתנן במס' נדה (דף מז.) פגה בוחל וצמל: בהא אמר רב הרי בוגרת לפנינו - הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר בסימני בגרותה וכי בדקנוה בפניא ואישתכחא בוגרת מי יימר דצפרא נמי בוגרת היא ודילמא השתא הוא דבגרה: אלא לאחר ששה - חדשים והא ודאי משמלאו לה ששה חדשים בגרה לה: וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא בלבד קאמר לא גרס. דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי מי קאמר אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים: דקדיש ביומא דמשלים שית - אביה בבוקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתבגר: מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת - שכל היום היא בחזקת שתביא: על גביו - בכלים שהטביל בו: בין שהוא ברשות היחיד - שספק טומאה טמא בו: בין שנעשו ברה"ר - שספק טומאה טהור בו: טמאות - דלאו ספק הוא אלא ודאי אלמא אמרינן כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא הכא נמי נימא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת שכל היום היא בחזקת שתביא: תרתי לריעותא - טמא על חזקתו והרי חסר לפניך: הכא - גבי קידושי האב חדא לריעותא הוא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד אשה על חזקתה יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה שהיום היא עשויה להשתנות: היה בודק את החבית - תמיד שלא תחמיץ והניח אותה החבית להיות מפריש עליה והולך כלומר להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר אומר הרי שני לוגין בחבית פלונית תרומה על מאה לוגין הללו וכן עושה תדיר ואח"כ נמצאת חומץ ואין ידוע מאימתי החמיצה וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה לא תיקן דקסבר יין וחומץ שני מינין הן: כל ג' ימים ודאי - גרסינן ולא גרסינן הראשונים אמוראי פליגי בה בב"ב (דף צו.) איכא למ"ד כל ג' ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין הרי היא בחזקת יין ודאי וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן ג' ימים מתוקנים הן מכאן ואילך ספק והויא תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה ואיכא למ"ד כל ג' ימים שלפני בדיקה זו האחרונה שמצאה חומץ הרי היא בחזקת ודאי חומץ ואם עשאה באותן ג' ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה דלא הוי חומץ גמור בפחות מג' ימים וזו שנמצאת חומץ בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה: מכאן ואילך - מג' ולמפרע ספק והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום: מ"ש - גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם דקתני כל טהרות שנעשו על גביו אפילו ברשות הרבים טמאות אלמא לאו ספק הוא דאי ספק הוא הוה ליה למימר ברה"ר טהורות והאי מקוה על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי: ומאי שנא - גבי חבית דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ: וא"ר חנינא גרס: ברה"י תולין - כל ספק טומאה לר"ש ברה"י תולין כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (דף ג.) דלא דמי לספק סוטה דהתם יש רגלים לדבר: טבל למפרע - זה שניתקן על ידי חבית זו דאמרינן מדהשתא החמיץ מעיקרא נמי חומץ וה"נ נימא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת: נימא כתנאי - הא דרב ושמואל:

קידשה אביה בדרך כו' וקידשה עצמה וכו' - וא"ת אמאי איפליגו רב ושמואל בכה"ג נפלגו בקידשה אביה גרידא כמה דפירש דפליגי בקידשה אביה ואחר כך קידשה היא עצמה וי"ל דודאי לא פליגי בקידשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד אשה אחזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קידושי האב קידושין אבל עתה שקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממה נפשך אשת איש היא או משום קידושי אביה או משום קידושי דידה וליכא האי סברא ומשום הכי פליג שמואל: [אילימא בתוך ששה וכו' - מתוך פי' רש"י משמע דבדקוה בתוך ו' ומצאוה בוגרת ומש"ה פריך בהא לימא וכו' ואין נראה דלעולם לא תמהר לבגור תוך ו' אלא מיירי דבאה לפנינו אחר ששה ול"ג השתא הוא דבגרה. ת"י]: ושמואל מ"ש ממקוה - ואם תאמר לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' בקונטרס אבל אי הויא חזקה דנערות מודה רב דאוקמא אחזקתה והכי נמי גבי מקוה איכא חזקה דשלם וי"ל דלרב נמי קשה ונקט שמואל משום דפריך ליה בהדיא טפי: [אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר - לשון אדרבה קשה דהל"ל לחומרא ומיהו הכא איכא לפרושי היכי שרפינן עלה קדשים אבל גבי יין לקמן אין שייך ליישב כך. ת"י]: כל ג' ימים ודאי - ל"ג הראשונים דהא פליגי בה אמוראי (בב"ב דף צו.) דאיכא למ"ד ג' ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק ואיכא למ"ד ג' ימים האחרונים ודאי חומץ ומקודם ספק ואיכא למ"ד דג' ימים הראשונים ודאי יין וג' ימים האחרונים ודאי חומץ ובינתיים ספק:

קידושין עט.

Navigate the library