Kiddushin 69b · Talmud

״דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ״, אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכׇּל אֲרָצוֹת מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. כִּי אִם חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם״. מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״עָלוּ מִבָּבֶל״? נִתְנֵי ״עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל״! מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסוֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה. אִיתְּמַר אַבָּיֵי אָמַר: ״עָלוּ״ – מֵאֵילֵיהֶם, תְּנַן. וְרָבָא אָמַר: ״הֶעֱלוּם״ תְּנַן. וְקָמִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסוֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה. אַבָּיֵי – לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. רָבָא – אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: אַפְרוֹשֵׁי אַפְרוֹשִׁינְהוּ וּמִנַּפְשַׁיְיהוּ סְלִיקוּ, וּמָר סָבַר: בְּעַל כֻּרְחַיְיהוּ אַסּוֹקִינְהוּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: ״עָלוּ״, הַיְינוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: ״הֶעֱלוּם״, מִידָּע יַדְעִינְהוּ! נְהִי דְּיָדְעִי לְהָהוּא דָּרָא, לְדָרָא אַחֲרִינֵי לָא יָדְעִי. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״עָלוּ״, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא עַל אַחֲוָה וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״הֶעֱלוּם״, הָא מִיזְהָר זְהִירִי? נְהִי דְּאִיזְּהוּר בִּפְסוּלִים, בִּכְשֵׁירִים לָא אִיזְדְּהוּר. כָּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי. מְנָלַן דִּסְלִיקוּ? דִּכְתִיב: ״וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם וְכׇל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם״. חֲלָלֵי גֵּירֵי וַחֲרוֹרֵי. חֲלָלֵי מְנָלַן? דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה חֲזָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים״. וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי אַתֶּם בְּחֶזְקַתְכֶם. בַּמֶּה הֱיִיתֶם אוֹכְלִים בַּגּוֹלָה, בְּקׇדְשֵׁי הַגְּבוּל? אַף כָּאן נָמֵי, בְּקׇדְשֵׁי הַגְּבוּל. וּלְמַאן דְּאָמַר: מַעֲלִים מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין? הָנֵי דַּאֲכוּל בִּתְרוּמָה אָתוּ לְאַסּוֹקִינְהוּ! שָׁאנֵי הָתָם, דְּרִיעַ חֶזְקָתַיְיהוּ. וְאֶלָּא מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? דְּמֵעִיקָּרָא אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְרַבָּנַן, וּלְבַסּוֹף אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְאוֹרָיְיתָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם הַשְׁתָּא נָמֵי בִּדְרַבָּנַן – אֲכוּל, בִּדְאוֹרָיְיתָא – לָא אֲכוּל, וְכִי מַסְּקִינַן מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין – מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן לָא מַסְּקִינַן. אִי הָכִי, מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? דְּמֵעִיקָּרָא לֵיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם תְּרוּמָה דְאוֹרָיְיתָא, לְבַסּוֹף – אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם תְּרוּמָה דְאוֹרָיְיתָא, בִּדְרַבָּנַן – אֲכוּל, בִּדְאוֹרָיְיתָא – לָא אֲכוּל. וְהָכְתִיב ״וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״ – בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים הוּא דְּלֹא יֹאכְל[וּ], הָא כֹּל מִידֵּי נֵיכוֹל! הָכִי קָאָמַר: לָא מִידֵּי דְּמִיקְּרֵי קֹדֶשׁ, וְלָא מִידֵּי דְּמִיקְּרֵי קָדָשִׁים. לָא מִידֵּי דְּמִיקְּרֵי קֹדֶשׁ – דִּכְתִיב: ״וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ״, וְלָא מִידֵּי דְּמִיקְּרֵי קָדָשִׁים, דְּאָמַר קְרָא ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל״, וְאָמַר מָר: ״בַּמּוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים

דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו' - מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל דכל צדדיה סתם וכתב ועלית: אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון - דהיינו בבל ומכל הארצות אשר הדחתים שם וכתיב אשר העלה: מסייע ליה לרבי אלעזר - דנקט תנא דידן לישנא יתירא לאשמועינן שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם שנתערבו בהן וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ולדורות הבאים נמי כיון דאמר מר (לקמן קידושין דף עו:) לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר זהירי בפסולי: העלום - על כרחם: אפרושי אפרושינהו - ומתוך שהופרשו הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם: ומנפשייהו סליקו - לארץ ישראל שלא יכירו בהם: בשלמא למ"ד - שעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך היינו דארץ ישראל עיסה לבבל ספק יחוס הוא אצל בבל שנעשית בבל כסולת נקיה ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך ויש שנדבקו עמהם: עיסה - ספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין: כל הארצות עיסה - פסולת אצל ארץ ישראל לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים לפי שהכהנים מצויים שם: וארץ ישראל עיסה לבבל - שעזרא הפרישם ויצא משם: אלא למ"ד העלום תנן - הואיל ובעל כרחם העלום עם אלו יצא קול פסול עליהם והכל ידעו בפסולן ונזהרו בהם כל העולים: ואבינה בעם - מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו: מזהר זהירי בהו - יודע היה מי עלה ומי לא עלה: גדולה חזקה - יש לסמוך עליה יפה: בקשו כתבם המתייחשים - כתב יחוסם: התרשתא - נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם שלא יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות לכך נקרא התרשתא: עד עמוד הכהן לאורים ותומים - כאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח דאורים ותומים לא היו בבית שני: ואמר להם כו' - מדכתיב מקדש הקדשים שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש: אמר להם - תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה: קדשי הגבול - תרומה הנאכלת בכל מקום: אף כאן כו' - אלמא מדכתיב ויגואלו שמע מינה נתחללו מן הכהונה והיינו חללים: ולמ"ד - במסכת כתובות (דף כד:): מעלין מתרומה ליוחסין - הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין ונושא כהן בתו הני כיון דאכלי בתרומה אתי לאסוקינהו ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו: שאני התם דריע חזקתייהו - לא איצטריך למיחש להאי דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם הורע חזקתם ויש בהם היכר ולא אתי לאסוקינהו: ואלא - כיון דליכא למגזר מידי מאי גדולה חזקה דאמר רבי יוסי מאי רבותא לא היה לו לומר אלא מנין לחזקה כו' מדקאמר גדולה רבותא אשמועינן דאע"ג דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא סמכינן עלה: בתרומה דרבנן - תרומת חוץ לארץ: תרומה דאורייתא - משבאו לארץ: השתא נמי תרומה דרבנן היא - דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק: בתרומה דאורייתא - דגן ותירוש ויצהר לא אכול: ליכא למיגזר משום תרומת הארץ - דלא הואי גבייהו: וכל זר לא יאכל קדש - כל אותו הענין מדבר בתרומה ולא בקדשים דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וליכא לאוקמי אלא בתרומה שמחוסר כפורים מותר בה: ולא מידי דאיקרי קדשים - חזה ושוק של שלמים דאשכחן דאיקרי קדשים: במורם מן הקדשים - חזה ושוק:

ומבני לוי לא מצאתי שם - וא"ת והא אמרי' במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן: שאני התם דריע חזקתייהו - פי' בקונטרס במה שאין אוכלין בקדשים ולא נהירא דמכל מקום איכא למיחש דילמא אתו לאסוקינהו מתרומה לקדשים ומקדשים ליוחסין ונראה לפרש דריע חזקתייהו לפי שבקשו כתב יחוסם ולא מצאו: [ואלא מאי גדולה חזקה - בשלמא למ"ד אין מעלין היינו גדולה חזקה דאף ע"ג דהוי לן למיגזר דילמא אתי לאסוקינהו ליוחסין דהא לית ליה ריע חזקתייהו אפ"ה לא גזרי' אלא למ"ד מעלין דאית ליה סברא דריע חזקתייהו מאי גדולה חזקה הא דלא גזרינן הכא משום דריע חזקתייהו. ת"י]:

קידושין סט:

Navigate the library