Kiddushin 77a · Talmud

מַתְנִי׳ בַּת חָלָל זָכָר – פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה, וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה, אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. גְּמָ׳ מַאי לְעוֹלָם? מַהוּ דְּתֵימָא: מִידֵּי דַּהֲוָה אַמִּצְרִי וַאֲדוֹמִי, מָה לְהַלָּן לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אַף כָּאן נָמֵי לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: נֶאֱמַר כָּאן: ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו״. מָה לְהַלָּן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת, אַף כָּאן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת. אֶלָּא מֵעַתָּה, בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל תִּישְׁתְּרֵי! מִי כְּתִיב בְּנוֹ? ״זַרְעוֹ״ כְּתִיב, ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״. בַּת בְּנוֹ תִּישְׁתְּרֵי! כְּתִיב ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״, מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ, מָה הוּא – בִּתּוֹ פְּסוּלָה, אַף בְּנוֹ – בִּתּוֹ פְּסוּלָה. בַּת בִּתּוֹ תִּיתְּסַר! אִם כֵּן, גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ? חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה. הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: ״בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם״! אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טׇהֳרָה לַחֲלָלוֹת, כָּךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טׇהֳרָה לַחֲלָלִים. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״ – בְּעִם אֶחָד הוּא דְּמֵיחֵל, בִּשְׁנֵי עֲמָמִים אֵינוֹ מֵיחֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא זַרְעוֹ, הִיא עַצְמָהּ, מִנַּיִן? אָמַרְתָּ: קַל וָחוֹמֶר, מָה זַרְעוֹ שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה – מִתְחַלֵּל, הִיא שֶׁעָבְרָה עֲבֵירָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת? הוּא, עַצְמוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵין מִתְחַלֵּל! מָה לְהוּא, שֶׁכֵּן אֵין מִתְחַלֵּל בְּכׇל מָקוֹם, תֹּאמַר בְּהִיא, שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת בְּכׇל מָקוֹם. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: אָמַר קְרָא ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ – לֹא יְחוּלַּל, זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל. מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְזַרְעוֹ – שֶׁכֵּן יְצִירָתוֹ בַּעֲבֵירָה, אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל״, לֹא יְחוֹלֵל – זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן הַפְּסוּלִים. מַאי ״פְּסוּלִים״? אִילֵימָא פְּסוּלִים לוֹ, הֲרֵי מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ דִּפְסוּלָה לוֹ וּבָנֶיהָ כְּשֵׁרִים, דִּכְתִיב ״תּוֹעֵבָה הִיא״ – הִיא תּוֹעֵבָה, וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִים! אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. נוֹלְדָה – אִין, לֹא נוֹלְדָה – לָא? הֲרֵי אַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה, זוֹנָה, דְּלֹא נוֹלְדָה, וְקָא הָוְיָא חֲלָלָה! אָמַר רַבָּה: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ חֲלָלָה מוּזְכֶּרֶת שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר כְּלָל? כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. מַאי ״מוּזְכֶּרֶת״? אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין: הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה שֶׁעִיקָּרָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין צְרִיכִין לְפָרֵשׁ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – כֹּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּלֵי כְּהוּנָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה, בִּזְמַן שֶׁהֵם כַּסֵּדֶר – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. זִינְּתָה וְנִתְחַלְּלָה וְנִתְגָּרְשָׁה וְנִתְאַרְמְלָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר מָר: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. הַאי אַלְמָנָה הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁבָּא עַל אַלְמְנַת רְאוּבֵן וְעַל אַלְמְנַת שִׁמְעוֹן וְעַל אַלְמְנַת לֵוִי, אַמַּאי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת?

מתני' בת חלל זכר - ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה: לעולם - בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה: ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה - וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל: חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה - בגמ' פריך הא תנא ליה רישא: בת גר זכר - ואפילו מישראלית כבת חלל זכר ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ': ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' - לית ליה האי דינא דלקמן (קידושין דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא: גמ' מה להלן - לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן: אף - בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות: גמ' מה להלן - לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן: אף - בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות: בתו של כ"ג - מן האלמנה תישתרי דהא אמרי' נקבות מותרות: זרעו כתיב - ואפי' נקבות וכי אהני גזירה שוה לבת בתו אהני: בת בנו - חלל תישתרי דתהני ליה גזירה שוה ולא אפיק קרא אלא זרעו אבל זרע זרעו תכשר בנקבות מג"ש: זרעו - האב והזרע הוזכרו בתיבה זו והיינו הקישא: בת בתו - חללה תיתסר מהך הקישא: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות - להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים להכשיר את בתו ממנו לכהונה: בעמיו - מדלא כתיב בעממיו משמע שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים: היא עצמה מנין - שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה: היא שעברה עבירה - דכתיב לא יקחו להזהיר אשה על ידי האיש ביבמות בפ' יש מותרות (יבמות דף פד:): ואין מתחלל - דהא לא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו דתנן (בכורות דף מה:) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדירה ממנו עובד עבודה: מה להוא שאין מתחלל בכ"מ - אפילו בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שנפסלת בכ"מ שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדאמרינן לעיל (קידושין דף עד:) ונפקא לן ביבמות (דף סח.) מן ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן: ואם נפשך לומר - שום תשובה על ק"ו זה ותבא להכשירה הרי לך מקרא מן התורה שהיא מתחללת דכתיב ולא יחלל עיקר חילול האמור כאן משמע ביאת עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חילול: מאי ואם נפשך לומר - מה היה לנו להשיב על ק"ו דאיצטריך לפרושי קראי: הכי קא קשיא ליה - וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו': אי נימא פסולה לו - ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינו של ממזרת הוי הולד חלל: והרי מחזיר גרושתו - כשנישאת לאחר דפסולה דכתיב (דברים כ״ד:ד׳) לא יוכל בעלה וגו': ובניה כשרים - בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא: היא תועבה - כלומר בעונש עבירה: הכי קא קשיא ליה - וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו': והרי אלמנה - לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו: מוזכרת - מפרש לקמן: ה"ק איזו היא חללה - המוזכרת בתורה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב חללה לא יקחו ואין צריכין לפרש מידי סופרים דמקרא נפקא בהדיא: כל שנולדה מאיסור כהונה - דסתם חלל היינו ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה: אלמנה אלמנה אלמנה - בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות: אינו חייב אלא אחת - לקמן מפרש לה: כסדר - כסדר הזה שנתאלמנה תחילה ונשאת לשני וגירשה ונשאת לכהן ונתחללה ואח"כ נבעלה לאחד מן הפסולים או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה דמפסולי כהונה חללה איכא זונה ליכא ומשאר איסורים זונה הויא חללה לא הויא כדלקמן: זינתה - מקרובים או מממזר: ונתחללה - שבא עליה כהן ועשאה חללה שהיתה אסורה עליו משום זונה: אינו חייב אלא אחת - לקמן מפרש טעמא:

[וכ"ת איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' - תימה אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין וכו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא. ת"י]:

קידושין עז.

Navigate the library