Kiddushin 72b · Talmud

הַיּוֹם יוֹשֵׁב בְּחֵיקוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הַיּוֹם נוֹלַד רַב יְהוּדָה בְּבָבֶל. דְּאָמַר מָר: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלַד רַב יְהוּדָה. כְּשֶׁמֵּת רַב יְהוּדָה נוֹלַד רָבָא. כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלַד רַב אָשֵׁי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב וְגוֹ׳״. ״צִוָּה ה׳ לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו״. רַב יְהוּדָה אָמַר: כְּגוֹן הוּמַנְיָא לְפוּם נַהֲרָא. ״וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה׳״, רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר: לְטוֹבָה, וְחַד אָמַר: לְרָעָה. מַאן דְּאָמַר לְטוֹבָה – כִּי הָא דְּאִיסְתַּנְדְּרָא דְמֵישָׁן חַתְנֵיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה, שְׁלַח לֵיהּ: מִכּוּלֵּי הַאי שְׁבִיָּיה דְּאַיְיתֵית לָךְ – לָא שַׁדַּרְתְּ לַן דְּקָאֵי לְקַמַּן? בָּעֵי לְשַׁדּוֹרֵי לֵיהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ פְּלַטְיָהוּ בֶּן בְּנָיָהוּ: אֲנַן דַּחֲשִׁבִינַן נֵיקוּ מִקַּמָּךְ הָכָא, וְעַבְדִין נֵיזְלוּ לְהָתָם. וַאֲמַר נְבִיָּא: מִי שֶׁעָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל, יָמוּת בַּחֲצִי יָמָיו? מַאן דְּאָמַר לְרָעָה, דִּכְתִיב: ״וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית ה׳ הַקַּדְמוֹנִי הַפּוֹנֶה קָדִימָה וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר וְאֶת פְּלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה׳ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעֲרָב? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״[אֲחֹרֵיהֶם] אֶל הֵיכַל ה׳״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַפְרִיעִין עַצְמָם וּמַתְרִיזִין עַצְמָם כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְקָאָמַר נְבִיָּא: מִי שֶׁעָשָׂה הָרָעָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל יָמוּת עַל מִיטָּתוֹ?! תִּסְתַּיֵּים דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לְרָעָה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי – הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לַיּוֹחֲסִים. מֵישׁוֹן – לֹא חָשׁוּ לָהּ לֹא מִשּׁוּם עַבְדוּת וְלֹא מִשּׁוּם מַמְזֵרוּת, אֶלָּא כֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ בָּהּ לֹא הִקְפִּידוּ עַל הַגְּרוּשׁוֹת. לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁמוּאֵל אָמַר לְטוֹבָה, וּשְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ – יָצָא לְחֵירוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף״, עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה? אֶלָּא: עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו – קָרוּי עֶבֶד, עֶבֶד שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת עָלָיו – אֵין קָרוּי עֶבֶד. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל אֲרָצוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵם עוֹמְדוֹת. אַמֵּימָר שְׁרָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא בַּר נָתָן לְמִינְסַב אִיתְּתָא מְחוּזְיָיתָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: מַאי דַּעְתָּיךְ – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל אֲרָצוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵן עוֹמְדוֹת? וְהָא בֵּי רַב כָּהֲנָא לָא מַתְנוּ הָכִי, וּבֵי רַב פָּפָּא לָא מַתְנוּ הָכִי, וּבֵי רַב זְבִיד לָא מַתְנוּ הָכִי! אֲפִילּוּ הָכִי לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ, מִשּׁוּם דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מֵרַב זְבִיד דִּנְהַרְדְּעָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי טְהוֹרִים לֶעָתִיד לָבֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין טְהוֹרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם״! אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכׇּל גִּלּוּלֵיכֶם״ – וְלֹא מִן הַמַּמְזֵרוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֲטַהֵר אֶתְכֶם״ – הֱוֵי אוֹמֵר אַף מִן הַמַּמְזֵרוּת. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד״. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, מַאי ״וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד״? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: יֵתְבוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל לְרוּחְצָן בְּאַרְעֲהוֹן דַּהֲווֹ (דָּמוּ) [דָּמַיִין] בַּהּ לְנוּכְרָאִין. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי לָאו דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה אָתֵי אֵלִיָּהוּ מַפֵּיק מִינַּן צַוְורָנֵי צַוְורָנֵי קוֹלָרִין. תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּר נוֹשֵׂא מַמְזֶרֶת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גֵּר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת. אֶחָד גֵּר אֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְחָלָל מוּתָּרִים בְּכֹהֶנֶת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? חֲמִשָּׁה קְהָלֵי כְּתִיבִי.

היום יושב בחיקו של אברהם - י"א מת היום ואם כן אין זה רב אדא שבגמרא ונראה דהא יושב בחיקו של אברהם אבינו שנכנס לברית מילה וזה רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק כדאמרינן בבבא בתרא (דף כב.): צוה ה' ליעקב סביביו צריו - צרים שהיו סובבים אותם בארצם דהיינו עמון ומואב שהצירו להם יותר מן הכל כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צו:) עמון ומואב שכיני בישי דירושלים היו אותם צוה שיהיו סובבים אותם אף בגלותם כגון הומניא דכולה דעמונאי היא כדאמרי' לעיל הושיבם סנחריב בבבל והיו מצירים לישראל שבפום נהרא: חד אמר לטובה - היה מייליל הנביא עליו: וחד אמר לרעה - שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה: חד אמר לטובה - היה מייליל הנביא עליו: וחד אמר לרעה - שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה: דאיסתנדריא דמישן - שלטון של מישן: מי שעשה הטובה הזאת - שהציל את הגולה מלהיות עבדים לעבדות: איני יודע שאחוריהם אל ההיכל - שהיה במערב העזרה מה תלמוד לומר אחוריהם וגו' אחוריהם ממש כשהוא מפורע שהיו מתכוונין להראות אחוריהם לגנאי: מי שעשה הטובה הזאת - שהציל את הגולה מלהיות עבדים לעבדות: תסתיים דשמואל הוא דאמר לרעה - דשמואל לית ליה הא דאמר דעבדים נשתלחו למישן מדקאמר לא חשו לה משום עבדות: לעולם אימא לך שמואל הוא דאמר לטובה - דאית ליה הא דנשתלחו עבדים למישן והאי דקאמר לא חשו לה משום עבדות שמואל לטעמיה דאמר עבד שאין לו לרבו רשות עליו אין קרוי עבד והני נמי מאחר שגזלום מהם ונתייאשו מהם זהו הפקר כדאמרינן בגיטין (דף לט:) נתייאשתי מפלוני עבדי ומשום לשון הפקר נקט לה דכיון דאתייאש ליה מיניה פקע ליה רשותיה: ואינו צריך גט שיחרור - להיות מותר בישראל: זו דברי רבי מאיר - מתני' דקתני דעלו פסולין לארץ ישראל ומשמע דאין כל הארצות בחזקת מיוחסות חוץ מבבל בלבד כדאמר בריש פירקא (לעיל קידושין דף סט:) דמסייע ליה לרבי אלעזר דקאמר ייחס עזרא את בבל: ממחוזייתא - ואין מחוזא בתוך גבול בבל האמורים לענין יוחסין: זו דברי רבי מאיר - מתני' דקתני דעלו פסולין לארץ ישראל ומשמע דאין כל הארצות בחזקת מיוחסות חוץ מבבל בלבד כדאמר בריש פירקא (לעיל קידושין דף סט:) דמסייע ליה לרבי אלעזר דקאמר ייחס עזרא את בבל: והא בי רב כהנא לא מתנו לה הכי - משמיה דשמואל אלא כדאמר לעיל כל הארצות בחזקת פסולות ואמר רב יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה: דרב זביד מנהרדעא - לאו היינו רב זביד סתמא: וישב ממזר באשדוד - יבדלו הממזרים מהם וישבו בפני עצמם: ייתבון בית ישראל לרוחצן - תרגום של וישב: דהוו דמיין בה לנוכראין - תרגומו של ממזר והכי קאמר וישב העם שהיה מנוכר מגבול ארצו ונטרד כממזר באשדוד גם הוא מגבול ארץ ישראל ויהושע חלקה להם אע"פ שלא נכבשה בימיו כדכתיב (יהושע י״ג:א׳) אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה וקא חשיב ואזיל חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי וגו': צוורני צוורני - חבורות חבורות ל"א קולרין קולרין והוא לשון מעשה בקולר של בני אדם דסוף יבמות (דף קכב.): גר נושא ממזרת - דקסבר קהל גרים לא איקרי קהל והולד ממזר דכתיב לו הלך אחר פסולו: לא ישא ממזרת - קסבר דקהל גרים איקרי קהל: ומותרים בכהנת - ואע"פ שהכהנים אסורים בגיורת ומשוחררת וחללה דקסבר לא הוזהרו כהנות כשירות להנשא לפסולין לאותן שהפסול אינו מוזהר עליהן כגון אלו: חמשה קהלי כתיבי - גבי אזהרת פסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל ה' (דברים כ״ג:ד׳) לא יבא לו בקהל (שם) לא יבא עמוני ומואבי בקהל (שם) לא יבא להם בקהל (שם) דור שלישי יבא להם בקהל דמצרי ואדומי (שם) וקהל דגבי פצוע דכא (שם) לא חשיב דלאו מן פסולי יוחסין קא משתעי:

היום יושב בחיקו של אברהם אבינו - פירש בקונטרס יש אומרים מת וא"כ אין זה רב אדא בר אהבה שבגמרא ונראה לומר יושב בחיקו של אברהם שנכנס לברית מילה וזה רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק כדאמרי' בב"ב (דף כב:) אך ר"י פי' דשני רב אדא בר אהבה הוו: חמשה קהלי כתיבי - פי' גבי אזהרת פסולי יוחסין אבל קהל דגבי פצוע דכא לא חשיב דלאו בפסולי יוחסין משתעי עוד אומר ר"י משום דלא שייך ביה קהל:

קידושין עב:

Navigate the library