קידושיןמג:
טוען את הדף…
וְכֵן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּקִידּוּשִׁין – מִשּׁוּם דִּלְמֵיסְרַהּ קָאָתֵי, אֲבָל גֵּירוּשִׁין – נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִי אַשְׁמְעִינַן גֵּירוּשִׁין – מִשּׁוּם דְּאִיתְּתָא לְבֵי תְרֵי לָא חַזְיָא, אֲבָל מָמוֹנָא – אֵימָא: הָנֵי מִיפְלָג פָּלְגִי. צְרִיכִי. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר הַמַּלְוֶה חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים – הָנֵי נוֹגְעִים בְּעֵדוּת נִינְהוּ, דְּאִי אָמְרִי: ״לָא פְּרַעְנֵיהּ״ אָמַר לְהוּ: ״פְּרָעוּנִי״! אֶלָּא לְעוֹלָם קָסָבַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵין צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים, וּמִגּוֹ דְּיָכְלִי לְמֵימַר: ״אַהְדְּרִינְהוּ לְלֹוֶה״, יְכוֹלִין לְמֵימַר: ״פְּרַעְנֵיהּ לְמַלְוֶה״. וְהַשְׁתָּא דְּתַקּוּן רַבָּנַן שְׁבוּעַת הֶיסֵּת – מִשְׁתַּבְעִי הָנֵי עֵדִים דְּיָהֵיבְנָא לֵיהּ, וּמִשְׁתְּבַע מַלְוֶה דְּלָא שָׁקֵיל לֵיהּ, וּפָרַע לֵיהּ לֹוֶה לְמַלְוֶה. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ. תְּנַן הָתָם: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה – הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאֶחָד, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ. וְכֹל שֶׁאֵין יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ – אֵין יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּמַחְלוֹקֶת לְגֵירוּשִׁין, כָּךְ מַחְלוֹקֶת לְקִידּוּשִׁין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַחְלוֹקֶת לְגֵירוּשִׁין, אֲבָל לְקִידּוּשִׁין – דִּבְרֵי הַכֹּל אָבִיהָ וְלֹא הִיא. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן? גֵּירוּשִׁין, דְּמַכְנֶסֶת עַצְמָהּ לִרְשׁוּת אָבִיהָ – בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ. קִידּוּשִׁין, דְּמַפְקַעַת עַצְמָהּ מֵרְשׁוּת אָבִיהָ – אָבִיהָ וְלֹא הִיא. וַהֲרֵי מַאֲמָר, דְּמַפְקַעַת עַצְמָהּ מֵרְשׁוּת אָבִיהָ, וּתְנַן:וכן בדיני ממונות - אם שלח חוב למלוה ע"י שנים: דלמיסרה קאתי - הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר: דאיתתא לבי תרי לא חזיא - וכיון דתרי נינהו לא משקרי: מאי קסבר - ר"נ דאמר וכן בדיני ממונות: אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים - ואין נאמן לומר פרעתי היכי מהימני לומר נתננום למלוה הרי נוגעים בעדותם הן: דאי לא - שאם לא יאמרו מעידין אנו שקבלם המלוה אמר להן לוה פרעוני מה שמסרתי לכם דפעמים שמסרו להם בעדים: אהדרינהו ללוה - למשלח ואין עליהם אפי' שבועה שהרי אין הודאה במקצת כאן: יכלי למימר - נמי יהיב יהבינא למלוה ודבריהן קיימין ובתורת עדות שאינם נוגעין בעדותן: והשתא דתקון רבנן שבועת היסת - שאפילו מי שאינו מודה במקצת הטילו עליו שבועה מהשתא אפי' סבירא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אפ"ה נוגעין בעדותן דאי אמרי אהדרינהו ניהלך בעי אשתבועי לפיכך הן מעידין שקבל מלוה מידם כדי שיפטרו מן השבועה ונוח הוא להם להפסיד הממון למלוה מלהשבע בשקר דאע"ג דחשידי אממונא לא חשידי אשבועתא הילכך בממון לא אמרינן הן הן עדיו וכיון דעדים לא הוו הרי הדין הזה כדין הקצוב בשבועות (דף מד:) גבי חנוני על פנקסו משתבעי אינהו דיהבו להו למלוה ונפטרין מן השולח דהוא האמינן בשבועה שמסר להן מעותיו אבל מלוה אומר שאין נאמנין לו בשבועה ומשתבע דלא שקיל מידייהו ופרע לוה למלוה: נערה המאורסה - ה"ה לקטנה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה: היא ואביה - או היא או אביה היא שהרי גדולה היא ויש לה יד ואמרה תורה (דברים כד) ונתן בידה ואביה שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה ואיתקש יציאה להוייה ודוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ודוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה: אין שתי ידים זוכות כאחד - בגוף אחד: וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא וא"ר יצחק ושלחה מביתו (שם) מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת במסכת יבמות פ' חרש שנשא (יבמות דף קיג:): כך מחלוקת בקידושין - מגירושין נשמע לקידושין דלרבנן אם קדשה עצמה מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת: מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן - דשני ליה בין קידושין לגירושין: גירושין דמכנסת עצמה - בקבלת גיטה לרשות אביה אמרינן דאביה נמי ניחא ליה שתקבל היא והוי גיטא: מאמר - קידושי יבם ביבמתו קרויה מאמר:וכן בדיני ממונות - תימה דאמר בירושלמי וכן בקדושין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא וי"ל דההיא בתר דתקון רבנן שבועת היסת: לעולם קסבר המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים כו' - תימה דמשמע דאי הוה אמרינן דצריך לפורעו בעדים לא ניחא שפיר וליתא דאפי' למ"ד דצריך לפורעו בעדים ניחא שפיר דמהמני דהא קי"ל (שבועות דף מה:) דאפי' למ"ד המלוה לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים המפקיד לחבירו בעדים אין צריך להחזירו בעדים דנאמן הוא לומר החזרתיו לך במיגו דאי בעי אמר נאנסו והכא איירי בפקדון דהא פקדון נינהו אצל העדים שהלוה מסר להני כדי להוליכו וא"כ נאמנים לומר פרענום מגו דיכולים לומר החזרנום ללוה וי"ל דמ"מ אפי' גבי פקדון אין נאמנים אלא בשבועה כדאמר התם (ב"ב ד' ע:) אטו כי אמר נאנסו מי לא שבועה בעי וכל עד שאינו נאמן בלא שבועה אין ממש בעדותו כמו שאפרש בסמוך: והשתא דתקון רבנן שבועת היסת כו' - וא"ת מ"מ למה לא יהיו העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרענום שהרי שוב אינם נוגעים בעדות ואומר ר"י דלכך אין נאמנים לאחר שנשבעו משום דרחמנא אמר (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמנו דבריהם אין ממש בעדותם ויש מקשים היאך אמרינן מגו דיכלי למימר אהדרי' ללוה כיון דשנים הם הא אמר בפרק האשה שנתארמלה (כתובות דף יח:) לא שנו אלא דאמרי אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים מחמת ממון אין נאמנים ומקשה התם ר"י אמאי לא יהו נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון במיגו דאי בעי אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות ומתרץ ר"י דבשני עדים לא שייך לומר מגו שיהו נאמנים במגו לפי שאין האחד יודע מה בדעת חבירו לטעון א"כ הכא אמאי נאמנים במגו ואומר הר"ר יעקב מקוצי דבטענה שנפטרים בה מממון כי הכא בטוחים הם זה על זה שיאמרו דבר אחד ולכך אמרינן הכא דנאמנים במגו אבל בההיא דפ' האשה שנתארמלה (שם) דליכא דררא דממונא לגבי העדים התם ודאי אין נאמנים במגו כי אין עד אחד יודע מה בדעת חבירו לטעון: תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה - פי' הקונטרס דוקא נערה אבל קטנה דברי הכל אביה ולא היא ואע"ג דאמרינן בפרק התקבל (גיטין דף סה.) ג' מדות בקטן וקאמר וכנגדו בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' שמקבלת גיטה צ"ל דמיירי ביתומה או בנשואה ואפי' יש לה אב אבל מן האירוסין אביה ולא היא ומיהו קשה דלקמן בשמעתין קאמר קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גיטה לידה משמע אבל כשהגיע גט לידה מגורשת ואע"ג דמוקי כשאין לה אב היינו משום דקשיא ליה דיוקא דהא נערה ה"ז גט אבל מ"מ מתחלה הוה ס"ד דמיירי בשיש לה אב ואפ"ה משמע כשיגיע גט לידה מגורשת ש"מ קטנה יש לה יד לקבל גיטה לכך פי' ר"י בר"מ דנקט נערה וה"ה קטנה והא דנקט נערה להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בנערה אביה ולא היא ושוב חזר בו רש"י והגיה בפירושו דנקט נערה וה"ה קטנה. [וע"ע תוס' גיטין סד: ד"ה נערה]: וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - פי' בקונטרס לא ע"י עצמה ולא ע"י אביה לפי שהיא כשוטה ושוטה ממעטינן בפ' חרש (יבמות דף קיג:) ממשלחה ואינה חוזרת וא"כ לפ"ז קטנה שאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת לא ע"י אביה ולא על ידיה ור"מ פי' דקטנה מתגרשת ע"י אביה ומביא ראיה מירושלמי דקאמר התם מה טעם שוטה אינה מתגרשת פליגי בה אמוראי חד אמר משום גרירה פירוש שלא יהו נמשכים אחריה להפקירה וחד אמר משום שאינה יכולה לשמור את גיטה פי' שחוזרת ובעי מאי בינייהו איכא בינייהו תלת מילי עבר וגירש יש לה אב ויכול לשמור גיטה עתים שוטה ועתים חלומה ופר"ת עבר וגירש למ"ד משום גרירה מגורשת דכיון דלא הוי האי איסורא דנגררת אלא מדרבנן שרי בדיעבד למ"ד משום דמשלחה וחוזרת אינה מגורשת דכיון דהוי האי איסורא דאורייתא אסור אפי' בדיעבד יש לה אב ויכול לשמור גיטה למ"ד משום גרירה אסור לגרשה לכתחילה ולמ"ד משום דמשלחה וחוזרת אפי' לכתחילה מתגרשת דזו אינה חוזרת לפי שאביה משמרה שלא תחזור עתים שוטה ועתים חלומה למ"ד משום גרירה אסור לגרשה לכתחילה דילמא ינהגו בה מנהג הפקר למ"ד משום דמשלחה וחוזרת זו אינה חוזרת כשמגרשה כשהיא חלומה ויכול לגרשה כשהיא חכמה א"כ משמע מתוך הירושלמי דקטנה כשיש לה אב יכולה להתגרש כדפרישית יש לה אב לשמור את גיטה למ"ד משום דמשלחה וחוזרת מתגרשת דזו אינה חוזרת שאביה משמרה שאינה חוזרת אע"ג דקאמר התם דמשום גרירה אסור ה"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטים אחריה דנהי נמי שאינה חוזרת מ"מ איכא למיחש משום גרירה אבל בקטנה דלאו בת תאוה ליכא למיחש כלל ומתגרשת: