קידושיןעו:
טוען את הדף…
מוֹקֵים לַהּ בִּלְוִיָּה וּבַת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא מַתְנִיתָא נֵימָא פְּלִיגָא? לָא, מַאי ״עוֹד אַחַת״ – זוּג אַחַת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל מִשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵן עוֹמְדוֹת. אִינִי? וְהָאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מִשְׁנָתֵינוּ כְּשֶׁקּוֹרֵא עָלָיו עַרְעָר! מַאן דְּמַתְנֵי הָא – לָא מַתְנֵי הָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל מִשְׁפְּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵן עוֹמְדוֹת. אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: אִם קוֹרֵא עָלָיו עַרְעָר, צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ. אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה. מַאי טַעְמָא? אִי לָאו דְּבַדְקוּהּ לָא הֲווֹ מַסְּקִי לֵיהּ. וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר מָר: שֶׁשָּׁם הָיוּ יוֹשְׁבִים מְיַיחֲסֵי כְּהוּנָּה וּמְיַיחֲסֵי לְוִיָּה. וְלֹא מִסַּנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה. מַאי טַעְמָא? דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנוּקִּין בְּצֶדֶק – כָּךְ מְנוּקִּין מִכׇּל מוּם. אָמַר מָרִימָר: מַאי קְרָאָה – ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״. אֵימָא מוּמָא מַמָּשׁ! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא: ״וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ״, ״עִמָּךְ״ – בְּדוֹמִים לָךְ. וְדִלְמָא מִשּׁוּם שְׁכִינָה? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ״ – בְּדוֹמִים לָךְ. כׇּל מִי שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים. לְמֵימְרָא דְּלָא מוֹקְמִינַן מִפְּסוּלִים? וּרְמִינְהוּ: הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְהָוֵינַן בָּהּ: ״הַכֹּל״ לְאֵיתוֹיֵי מַאי? וְאָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵיתוֹיֵי מַמְזֵר! אָמַר אַבָּיֵי: בִּירוּשָׁלַיִם. וְכֵן תָּנֵי רַב שִׁמְעוֹן בַּר זֵירָא בְּקִידּוּשֵׁי דְבֵי לֵוִי: בִּירוּשָׁלַיִם. וְגַבָּאֵי צְדָקָה מַשִּׂיאִים. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּמִנְּצוּ בַּהֲדֵי אִינָשֵׁי, דְּאָמַר מָר: מְמַשְׁכְּנִים עַל הַצְּדָקָה וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְאִם אִיתָא דְּאִיכָּא – אִית לֵיהּ קָלָא. אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה גִּיּוֹרָא הֲוָה, וַהֲוָה קָא מִנְּצֵי אִיהוּ וְרַב בִּיבִי, מָר אָמַר: אֲנָא עָבֵידְנָא סְרָרוּתָא דְמָתָא, וּמַר אָמַר: אֲנָא עָבֵידְנָא סְרָרוּתָא דְמָתָא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לְהוּ: תְּנֵינָא: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ... מִקֶּרֶב אַחֶיךָ״, כׇּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים – לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וַאֲפִילּוּ אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל? אֲמַר לֵיהּ: אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קָרֵינָא בֵּיהּ. הִלְכָּךְ רַב בִּיבִי דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא – לִיעַיֵּין בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא, וּמָר – לִיעַיֵּין בְּמִילֵּי דְמָתָא. אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ מַאן דְּמַשְׁרֵי צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן בְּאוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ – לַאשְׁרֵי כְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, (דְּיָדַע לִמְהַפֵּיךְ) [דִּמְהַפֵּיךְ] לֵיהּ בִּזְכוּתֵיהּ. רַבִּי זֵירָא מִטַּפַּל בְּהוּ, רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִטַּפַּל בְּהוּ. בְּמַעְרְבָא אֲפִילּוּ רֵישׁ כּוֹרֵי לָא מוֹקְמִי מִינַּיְיהוּ. בִּנְהַרְדְּעָא אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגּוּתָא לָא מוֹקְמִי מִינַּיְיהוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? דָּיְיקִי וּמַחְתְּמִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בַּחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? ״וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה״. וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זְכוּתָן וּזְכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּיעְתָּן. וְהָאִיכָּא צֶלֶק הָעַמּוֹנִי, מַאי לָאו דְּאָתֵי מֵעַמּוֹן? לָא, דְּיָתֵיב בְּעַמּוֹן. וְהָאִיכָּא אוּרִיָּה הַחִתִּי, מַאי לָאו דְּאָתֵי מֵחֵת? לָא, דְּיָתֵיב בְּחֵת. וְהָאִיכָּא אִתַּי הַגִּתִּי! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי דְּיָתֵיב בְּגַת, וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן: אִתַּי הַגִּיתִּי בָּא וּבִטְּלָהּ! וְעוֹד אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, וְכוּלָּם בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ, וְכוּלָּם מִסְתַּפְּרִים קוֹמֵי, וּמְגַדְּלִים בְּלוֹרִית הָיוּ, וְכוּלָּם יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מְהַלְּכִים בְּרָאשֵׁי גְיָיסוֹת, וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִים שֶׁל בֵּית דָּוִד! דְּאָזְלִי לְבַעוֹתֵי עָלְמָא.מוקי לה בלוייה וישראלית - כדקתני מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת: מי לימא פליגא - אמתניתין: מאי מוסיפין עוד אחת - דקתני מתני': זוג אחת - שתי אמהות: זו דברי ר"מ - סתם מתניתין דמצריך בדיקה: כשקרא עליו ערער - א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי רבנן: מאן דמתני הא - משמיה דרב: לא מתני הא - ואמוראי נינהו רב יהודה ורב חמא אליבא דרב: צריך לבדוק אחריה - אפי' לרבנן: ששם היו יושבים - בלשכת הגזית היו יושבים סנהדרין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ומייחסים את הכהנים והלויים להבדיל פסולים מן העבודה ומן הדוכן: מכל מום - פסול יוחסין ובסנהדרין קאמר או גדולה או קטנה אבל דיינין בעלמא לא כדלקמן: עמך - מיוחסין כמותך: ודלמא משום שכינה - סנהדרין שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה על שם נבואה נאספו שם כדכתיב (במדבר י״א:י״ז) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא: ונשאו אתך - גרסינן ולא גרס במשא העם אלא אסנהדרין דיתרו קאי והקל מעליך ונשאו אתך: שוטרי הרבים - דיינין בעלמא שאינן ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה: בירושלים - היו מקפידין על כל דייניהם לייחסן: ממשכנין - נוטלי' משכונות על צדקה שיפסקו עליו ואינו נותנן: ואפי' בערב שבת - שהאדם טרוד ומתוך כך מריבין עמהן ומבזין אותן: כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה: במילי דשמיא - בגבאי צדקה ובקיצותה וחלוקתה וסדר מתורגמנין ומפטירין: במילי דמתא - שאר צרכי צבור לדברי הרשות לטורזינא לכריא פתיא לאגלי גפא: לאשרי - כמו לתור להם מנוחה (במדבר י׳:ל״ג) אתר בית משרי: מיטפל בהו - מתעסק בהם לכבדם ולהושיבם בשררה: ריש כורי - ממונה על המדות לשון לתך וכור: גרגותא - להשקות בית השלחין פעמים שהם של רבים וממנים שוטר עליו שלא ישקה איש ביומו של חבירו: בחיילות של בית דוד - שהיו באים בחלוקה חדש בחדש וחוזרין חלילה והוא לשון איסטרטיא וכותבין בשמות משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני והיו זהירין לייחסן מכל מום כדמפרש שתסייעם זכות אבותם במלחמה: ותו ליכא - ל"ג: צלק העמוני - בראשי גבורים אשר לדוד נמנה: דאתי מעמון - ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים: והא אמר רב נחמן - במס' עבודה זרה (דף מד.) בא אתי הגיתי שהיה עובד כוכבים ובטלה לעבודת כוכבים של עטרת מלכם והוא שם שיקוץ עמונים: ילדים - בחורים היו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו: בני יפת תואר - נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה כדכתיב (דברים כ״א:י״ב) והבאתה אל תוך ביתך ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי העובדי כוכבים: מספרים קומי ומגדלי בלורית - מאחורי ערפם: לבעותי עלמא - אבל לא היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל:אין בודקין מן המזבח ולמעלה כו' - ואם תאמר אמאי לא קתני אין בודקין משטרות ולמעלה דהא אמרינן בפ"ב דכתובות (דף כד:) מעלים משטרות ליוחסין וי"ל דאין זה רבותא דהא עדות מעליא הוא וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ולמעלה ומתרומה ולמעלה כדאמר בפרק ב' דכתובות (שם) מעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דגם זה אינו רבותא כיון דלא שייך אלא בכהנים אבל הא [דתנן] אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא הוא דמיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסין: והקל מעליך ונשאו אתך - ה"ג רש"י ול"ג במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כן והאי קרא דהכא כתיב ביתרו ולא כתיב ביה במשא העם: