Kiddushin 36a · Talmud

אַחַת הִיא. אַבָּיֵי אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּאִיסִי, דְּגָמַר ״קׇרְחָה״ ״קׇרְחָה״ מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מָה לְהַלָּן נָשִׁים פְּטוּרוֹת – אַף כָּאן נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְאִי סְבִירָא לַן דְּכִי כְּתִיב קְרָא, בְּכוּלֵּי עִנְיָינָא הוּא דִּכְתִיב, נִשְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁרִיבָּה בָּהֶם הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת – ״בְּנֵי אַהֲרֹן״ – וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן, יִשְׂרָאֵל לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אִי לָאו גְּזֵרָה שָׁוָה הֲוָה אָמֵינָא: הִפְסִיק הָעִנְיָן. הַשְׁתָּא נָמֵי נֵימָא הִפְסִיק הָעִנְיָן, וְאִי מִשּׁוּם גְּזֵרָה שָׁוָה – מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״לֹא יִקְרְחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ קָרַח אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קְרָחוֹת לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְחָה״ – לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ״בְּרֹאשָׁם״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״, יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל בֵּין הָעֵינַיִם, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הָרֹאשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּרֹאשָׁם״ – לְחַיֵּיב עַל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם. וְאֵין לִי אֶלָּא כֹּהֲנִים, שֶׁרִיבָּה בָּהֶם הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת, יִשְׂרָאֵל מְנָלַן? – נֶאֱמַר כָּאן: ״קׇרְחָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״קׇרְחָה״, מָה כָּאן חַיָּיב עַל כׇּל קׇרְחָה וְקׇרְחָה, וְחַיָּיב עַל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם – אַף לְהַלָּן חַיָּיב עַל כׇּל קׇרְחָה וְקׇרְחָה, וְחַיָּיב עַל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם. וּמָה לְהַלָּן עַל מֵת, אַף כָּאן עַל מֵת. אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא ״קֹרַח״, מַאי ״קׇרְחָה״ – שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. רָבָא אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּאִיסִי, דְּיָלֵיף ״בֵּין עֵינֵיכֶם״ מִתְּפִילִּין, מָה לְהַלָּן נָשִׁים פְּטוּרוֹת, אַף כָּאן נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְרָבָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי? ״קֹרַח״ ״קׇרְחָה״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. וְאַבָּיֵי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרָבָא? אָמַר לָךְ: תְּפִילִּין גּוּפַיְיהוּ מֵהָכָא גָּמַר לַהּ: מָה לְהַלָּן מְקוֹם שֶׁעוֹשִׂים קׇרְחָה, בְּגוֹבַהּה שֶׁל רֹאשׁ, אַף כָּאן מְקוֹם הַנָּחָה בְּגוֹבַהּ הָרֹאשׁ. וּבֵין לְאַבָּיֵי וּבֵין לְרָבָא, הַאי ״בָּנִים אַתֶּם״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הַאי מִיבְּעֵי לְכִדְתַנְיָא: ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וְאוֹמֵר: ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְאוֹמֵר: ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, וְאוֹמֵר: ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״. מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: סְכָלֵי הוּא דְּמִקְּרוּ בְּנֵי, כִּי לֵית בְּהוּ הֵימָנוּתַיְיהוּ לָא מִיקְּרוּ בְּנֵי – תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְכִי תֵּימָא: כִּי לֵית בְּהוּ הֵימָנוּתָא הוּא דְּמִיקְּרוּ בָּנִים, כִּי פָּלְחוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא מִיקְּרוּ בָּנִים – תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״. וְכִי תֵּימָא: ״בָּנִים מַשְׁחִיתִים״ הוּא דְּמִיקְּרוּ, בְּנֵי מְעַלְּיָיא לָא מִיקְּרוּ – תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״. מַתְנִי׳, הַסְּמִיכוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַ[הַ]קְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַקַּבָּלוֹת, וְהַזָּאוֹת – נוֹהֲגִים בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים, חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה שֶׁהֵן מְנִיפוֹת. גְּמָ׳ סְמִיכוֹת. דִּכְתִיב: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְסָמַךְ״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִים, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת. תְּנוּפוֹת. ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְהֵנִיף״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְנִיפוֹת. הַגָּשׁוֹת. דִּכְתִיב: ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה... הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן״ – בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. קְמִיצוֹת. דִּכְתִיב: ״וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן וְקָמַץ״ – בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. הַקְטָרוֹת. דִּכְתִיב: ״וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְּנֵי אַהֲרֹן״ – בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. הַמְּלִיקוֹת. דִּכְתִיב: ״וּמָלַק... וְהִקְטִיר״, אִיתַּקַּשׁ מְלִיקָה לְהַקְטָרָה. הַקַּבָּלוֹת. דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן״, וְאָמַר מָר:

אחת היא - משמעות שתיהן בין ביד בין בכלי: מבני אהרן - דכתיב (ויקרא כ״א:ה׳) לא יקרחו קרחה בראשם גבי אמור אל הכהנים: דכי כתיב קרא - בני אהרן: נשתוק קרא - מהך ג"ש גבי ישראל: בראשם - האמור אצל כהנים מה ת"ל דלפי שנאמר בישראל בין עיניכם משמע סמוך לפדחת: ומה להלן - בישראל על מת דהתם כתיב למת: א"כ - דלהך מילתא לחודה אתא: נכתוב - בתרוייהו קרח מאי קרחה הוה ליה כג"ש יתירה למידרש נמי הא: תפילין גופייהו מהכא גמירי - כלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא דלא תימא בין עיניכם ממש דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו מקום שער לא משכחת קרחה והיינו למעלה מפדחתו: ובין לאביי ובין לרבא - דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא בנים אתם מאי דרשי ביה: וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני - כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים: וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני - כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים: משחיתים - דהיינו עבודה זרה כדכתיב (דברים ד׳:ט״ז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו': בני מעליא לא מקרו - עוד לעולם: ת"ש - דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה: מתני' הסמיכות כו' - אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה ואפילו היא כהנת אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה דתנינן לה בפ"ב דסוטה (דף יד:) ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות שמנחתן טעונה תנופה בבעלים ובגמ' יליף לה: גמ' אל בני ישראל - דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו: גמ' אל בני ישראל - דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו: דבר אל בני ישראל והניף - בצו את אהרן המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף: הקרב אותה - מהאי קרא נפקא לן הגשה בפ"ב דסוטה (שם:): איתקש מליקה להקטרה - והא מעיטנא נשים מוהקטירו אותו בני אהרן:

אי לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין - וא"ת היכי תיסק אדעתין למימר הכי הא מפקינן לעיל (קידושין דף לה:) מפאת שאינה בבל תשחית ולא אמר דקרחה שכתוב בפרשה ראשונה קודם בל תשחית הפסיק הענין לפאת זקן וכ"ש דקאי אקרחה שהיא ראשונה בפרשה קרובה יותר לבני אהרן דכתיב בפרשה ועוד קשה דת"ק דמתניתין היכי פליג אקרחה דקאמר במתני' חוץ מבל תקיף ובל תשחית ולא קאמר ובל יקרחו והא אפילו מפאת אמר לעיל דקאי אבני אהרן כ"ש דקאי אקרחה דקרובה לבני אהרן וי"ל דסד"א דגבי קרחה דאע"ג שהיא קרובה לבני אהרן הפסיק הענין משום דכתיב (דברים י״ד:ב׳) כי עם קדוש אתה דמרבה נשים ואפילו בישראל ומפרש בגמרא דלא הפסיק הענין: אם כן ליכתוב קרא קרח - פי' וליתן את האמור של זה בזה הוה מפקי במה מצינו ואי משום דריבה בהו מצות יתירות אין לנו לחלק מצוה אחת שאנו מוציאין בכהנים ובישראל בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי: תפילין גופייהו מהכא גמרינן להו - וא"ת ומה בכך מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצה ונימא מה תפילין נשים פטורות ה"נ גבי קרחה וי"ל דשמא לא נגמרה ג"ש אלא לאשמועינן מקום הנחת תפילין וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר קרחה בכל הראש ושמא להכי מהני האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש וי"ל דליגמר ג"ש נכתב: הסמיכות והתנופות וההגשות - נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי בגמ' למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל: הקבלות והזאות - והולכה וזריקה לא קתני דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל הזאה וא"ת אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן להכי איצטריך קרא למעוטי למימר דמחללי עבודה ועבודתן פסולה מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא אתחלל בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך ואם נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך. וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים (דף לא:) ומייתי בשמעתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ב:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים וכו' אף סמיכה כשרה בנשים להכי איצטריך למעוטי ותנופה נמי איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפרש לקמן:

קידושין לו.

Navigate the library