Kiddushin 48b · Talmud

אֵינָהּ לִשְׂכִירוּת אֶלָּא בַּסּוֹף. וּמָר סָבַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וּמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְהָכָא, בְּאוּמָּן קוֹנָה בִּשְׁבַח כְּלִי קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: אוּמָּן קוֹנָה בִּשְׁבַח כְּלִי, וּמַר סָבַר: אֵין אוּמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין אוּמָּן קוֹנָה בִּשְׁבַח כְּלִי, וְיֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וּמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוֹסִיף לָהּ נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ. דְּמָר סָבַר: מִלְוָה וּפְרוּטָה, דַּעְתֵּיהּ אַפְּרוּטָה, וּמָר סָבַר: דַּעְתֵּיהּ אַמִּלְוָה. וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְכׇל שֶׁכֵּן ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בֵּין ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי״, בֵּין ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם הוֹסִיף לָהּ נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ – מְקוּדֶּשֶׁת. בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי נָתָן – אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׂכִירוּת, בֵּין רַבִּי נָתָן לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא – אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִלְוָה וּפְרוּטָה. מָר סָבַר: מִלְוָה וּפְרוּטָה, דַּעְתֵּיהּ אַמִּלְוָה, וּמָר סָבַר: דַּעְתֵּיהּ אַפְּרוּטָה. מַתְנִי׳ ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן״ וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ, ״שֶׁל דְּבַשׁ״ וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן, ״בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף״ וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב, ״שֶׁל זָהָב״ וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף, ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר״ וְנִמְצָא עָנִי, ״עָנִי״ וְנִמְצָא עָשִׁיר – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, מְקוּדֶּשֶׁת. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה״, תָּנֵי חֲדָא: בּוֹ וּבַמֶּה שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: בּוֹ וְלֹא בַּמֶּה שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: בַּמֶּה שֶׁבְּתוֹכוֹ וְלֹא בּוֹ. וְלָא קַשְׁיָא: הָא – בְּמַיָּא, הָא – בְּחַמְרָא, הָא – בְּצִיהֲרָא. אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן יַיִן וְנִמְצָא חוֹמֶץ, חוֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן – שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶם. אַלְמָא, אִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּחַלָּא וְאִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּחַמְרָא. הָכָא נָמֵי: אִיכָּא נִיחָא לֵיהּ בְּכַסְפָּא וְלָא נִיחָא לֵיהּ בְּדַהֲבָא! אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָתֵיב וְקָמַסְבַּר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״הַלְוֵינִי דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף, וְלֵךְ וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית״ וְהָלַךְ וְהִלְוָה שֶׁל זָהָב. מָר סָבַר: קְפֵידָא. וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. אִי הָכִי ״הִתְקַדְּשִׁי לִי״? ״הִתְקַדְּשִׁי לוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! הִטְעָהּ לְשֶׁבַח? הִטְעָהוּ לְשֶׁבַח מִיבְּעֵי לֵיהּ! ״נִמְצָא״ מֵעִיקָּרָא נָמֵי דְּזָהָב הֲוָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֲנִי וַאֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה (תַּרְגֵּימְנָא) [תַּרְגֵּימְנוּהָ] וּמַנּוּ – רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁאָמְרָה הִיא לִשְׁלוּחָהּ ״צֵא וְקַבֵּל לִי קִדּוּשַׁי מִפְּלוֹנִי שֶׁאָמַר לִי הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּדִינָר שֶׁל כֶּסֶף״ וְהָלַךְ וְנָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל זָהָב, מָר סָבַר: קְפֵידָא, וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הִיא לוֹ, וּמַאי ״נִמְצָא״ – דְּקָא צַיִיר בִּבְלִיתָא. אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא דַּאֲמַרַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – דִּתְנַן:

אינה לשכירות אלא לבסוף - כשמחזירן לה והרי לשם קידושין הוא מוחלו אצלה ואין כאן מלוה כשמחזירן לה: ואיבעית אימא דכ"ע ישנה כו' - ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת: והכא באומן קונה כו' - כלומר הכא בשלא התנה להיות שכיר ימים אלא קבלן שקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך ובאומן קבלן כשמשביחו ועשה מן הזהב כלי קונה לזכות בכלי כשהוא משביחו קמיפלגי ר"מ סבר אומן קונה בשבח כלי ואין בזו לומר ישנה לשכירות כו' דכל מה שמשביח אינו מלוה על הבעלים אלא בכלי הוא זוכה וכשמחזירו לו בשכר הקצוב ההיא שעתא הרי הוא כמוכרו לו: אין אומן קונה כו' - והרי הוא כשאר שכירות: בשכר שעשיתי עמך - התקדשי לי אינה מקודשת דהויא ליה כמלוה: בשכר שאעשה עמך מקודשת - לכשיגמור ויתננו לה דקא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף: ר' נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת - דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף: וכ"ש וכו' - וכיון דגמרו והחזירו לה כבר היא מלוה גמורה: ואם הוסיף לה כו' - מכלל דרבי נתן סבר אפילו הוסיף לה אינה מקודשת דקסבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה: איכא בינייהו שכירות - אם ישנה מתחילה ועד סוף או לאו כדפרישית: ת"ק סבר קפידא היא - ולא ניחא ליה לתת לה זהב ואין זה שלוחו בזאת ורבי שמעון סבר מינח ניחא ליה דחשיבותא היא גביה והאי דקאמר ליה דינר כסף מראה מקום הוא לו להקל עליו ולומר אם אינך יכול להלוות לי דינר זהב תלוה לי דינר כסף: בו ובמה שבתוכו - בשניהם זכתה (דמצטרפי) לשוה פרוטה: בו - קדשה ולא במה שבתוכו אינה זוכה בו ואינו מצטרף לש"פ: בו - קדשה ולא במה שבתוכו אינה זוכה בו ואינו מצטרף לש"פ: במיא - דלא חשיבא (היא) ולא היתה דעתה אלא בכלי: בחמרא - במה שבתוכו ולא בו דעבידי למשתייא ומהדרי כוס למריה: בציהרא - ציר דגים שעשוי לימים רבים לטבל בו והכוס צריך לשומרו בו ובמה שבתוכו וי"א ציהרא שמן לשון יצהר (במדבר יח): שניהם - הלוקח ומוכר ומשנה בבבא בתרא היא: איכא דניחא ליה בחלא - ואף על גב דחמרא עדיף פעמים שזה צריך לחומץ: הכא במאי עסקינן כו' - כלומר אי טעות גבי דידה הוי לא הוה פליג ר"ש אלא כגון דהוה טעות גבי דידיה דאמר לשליח כו': ת"ק סבר קפידא היא - ולא ניחא ליה לתת לה זהב ואין זה שלוחו בזאת ורבי שמעון סבר מינח ניחא ליה דחשיבותא היא גביה והאי דקאמר ליה דינר כסף מראה מקום הוא לו להקל עליו ולומר אם אינך יכול להלוות לי דינר זהב תלוה לי דינר כסף: אי הכי - דשליח קדשה לו התקדשי לו מיבעי ליה ועוד אם טעות גביה הוא אם הטעהו מבעי ליה ועוד נמצא של זהב דקתני מאי היא מעיקרא כי יהביה בחזקת זהב יהביה: קפידא - לא היתה חפיצה אלא בשל כסף דאיכא דניחא ליה בכספא: ומר סבר מראה מקום היא לו - אף אם לא יתן אלא כסף קבלהו ומיהו היכא דטעאי איהי גופה לא פליג ר"ש: ומאי נמצא - הא מעיקרא הכי הוה: דהוה צייר בבליתא - כשנתנו לשליח היה צרור בסמרטוט ומצאתו של זהב: כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו - האומר לשלוחו לעשות לו בדבר הקל ועשה לו בדבר כבד דאין זו שינוי ולא א"ל דבר הקל אלא להראות לו מקום להקל בשליחותו אם כבד עליו בענין אחר:

דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף - אין לדקדק מכאן דהלכה דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דהא לא הוה מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות דא"כ מ"ט דמ"ד אינה מקודשת אך יש להביא ראיה דהלכה דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מההיא דפ"ק דמסכת ע"ז (דף יט:) תנן הגיע לכיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים אסור לבנותה וקאמר ר"א בגמ' דאם בנה שכרו מותר ומפרש התם טעמא משום דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ואימת קמיתסר במכוש אחרון ובמכוש אחרון לית בה שוה פרוטה ש"מ דהכי הילכתא דליכא מאן דפליג ואין נפקותא לענין חזרה דהא דאמר רב (ב"מ דף עז.) פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום היינו אפי' למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף אבל איכא נפקותא לענין קידושין דאי ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף חשיב האי שכירות מלוה ואינה מקודשת ולענין עבודת כוכבים אם בנה שכרו מותר ואע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף כדאמרי' בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סה.) כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת: הא במיא - פי' הקונטרס במיא שאינם חשובים אמרי' בו ולא במה שבתוכו בחמרא דחשוב במה שבתוכו ולא בו ובציהרא פירש ציר דגים שעשוי לימים רבים לטבל והכוס צריך לו לשומרו לשון אחר ציהרא שמן כמו יצהר שצריך לכלי שמשהין אותו לזמן גדול בו ובמה שבתוכו וקשה לר"ת דאין זה סדר הברייתא שהביא לכן פר"ת במיא בו ובמה שבתוכו שהמים בטלים לגבי הכוס בחמרא בו ולא במה שבתוכו שהיין חשוב ואינו בטל לגבי הכוס ומ"מ אינו חשוב כ"כ שנאמר דדעתה תהא על היין אבל בציהרא במה שבתוכו דחשוב יותר מן הכוס אבל לא בו דהכוס אינו בטל לגבי ציהרא ומיהו קושיא דר"ת לאו קושיא היא שהרי מצינו בגמרא דאינו חושש לסדר הברייתא כדאמר בפ' הישן (סוכה כו.) גבי לא יישן אדם בתפילין לא שינת קבע ולא עראי כו' ודוק ותשכח: איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא - פי' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה ומיהו היכא שהטעה האשה בממון לא פליג. רבי שמעון: דהוה צייר בבליתא - פי' בקונט' כשנתנו לשליח היה צרור בסמרטוט וכשהגיע ליד האשה מצאתו של זהב ולעיל כי פריך נמצא מעיקרא נמי זהב היה לא מצי לשנויי מאי נמצא דהוה צייר בבליתא דהא האשה עצמה מקבלת קידושין א"כ יודעת היא שהוא של זהב שאם היא סבורה שהוא של כסף הוי קשיא ליה אמאי מקודשת והא איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא וכ"ש שהשליח יודע כך דאל"כ טועה הוא ואין הקידושין כלום ולא שייך התם טעמא דמראה מקום היא לו אבל הכא שעשאתו שליח לקבל קידושין שייך טעמא דמראה מקום היא לו:

קידושין מח:

Navigate the library