Temurah 22b · Talmud

גּוּפָא: אָמַר רָבָא: אֲבוּדָה דְּלַיְלָה לָא שְׁמַהּ אֲבוּדָה. אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — מַאי אִירְיָא אֲבוּדָה דְּלַיְלָה? אֲפִילּוּ אֲבוּדָה דְּיוֹם נָמֵי, דְּאָמְרִי רַבָּנַן: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה רוֹעָה. וְאֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלָּא אֲבֵידָה דְּיוֹם, אֲבָל אֲבֵידָה דְּלַיְלָה — אֲפִילּוּ רַבִּי מוֹדֶה דְּלִרְעִיָּיה אָזְלָא. אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, וְהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן — בְּאָבְדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן אָבְדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה מֵתָה, אֶלָּא הֵיכָא דְּעִיקַּר אֲבֵידָתָהּ בַּיּוֹם, אֲבָל הֵיכָא דְּעִיקַּר אֲבֵידָתָהּ בַּלַּיְלָה — לָא. אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן, אֲבֵידָה וְלֹא גְּנוּבָה, אֲבֵידָה וְלֹא גְּזוּלָה. הֵיכִי דָמֵי אֲבֵידָה? אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: אֲפִילּוּ אַחַת בְּעֶדְרוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת בְּאַחַת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר? אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הוּא דְּלֵיכָּא דְּקָא חָזֵי לַהּ, אֲבָל אַבָּרַאי דְּאִיכָּא דַּחֲזֵי לַהּ — לָא הָוְיָא אֲבוּדָה, אוֹ דִילְמָא אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת דְּאִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ חָזֵי לַהּ — הָוְיָא אֲבוּדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אַבָּרַאי דְּלָא קָחָזֵי לַהּ? תֵּיקוּ. אָמַר רַב פָּפָּא: גָּמְרִינַן אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וְלֹא מֵרוֹעָהּ — לָא הָוְיָא אֲבוּדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אֲבוּדָה מֵרוֹעָהּ וְלֹא אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ. אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמֵרוֹעָהּ, וְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם מַכִּיר בָּהּ — מַאי? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב פָּפָּא: אֲבוּדָה בַּכּוֹס מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — הָאָמַר אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מֵתָה! אֶלָּא, כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, מִי אָמְרִינַן: כִּי אָמְרִי רַבָּנַן בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה רוֹעָה, קוֹדֶם שֶׁיְּקַבֵּל דָּמָהּ בַּכּוֹס, אֲבָל הָכָא סְבִירָא לְהוּ: כָּל הָעוֹמֵד לִיזָּרֵק כְּזָרוּק דָּמֵי. אוֹ דִלְמָא, כְּמָה דְּלָא אִזְדְּרִיק דָּם — כִּי אָבְדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה דָּמְיָא, וְרָעֲיָא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ — כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת, וְאָבַד אֶחָד מֵהֶן. וְאַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר כּוֹס עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר כּוֹס עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִים. הָנֵי מִילֵּי — הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ, דְּכֹל הֵיכָא דְּבָעֵי זָרֵיק; אֲבָל הָכָא — הָא לֵיכָּא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה — תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ, וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת, וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וְלֹא הִסְפִּיק לִיקַּח חַטָּאת מֵהֶן עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנוֹת — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעַל מוּם — תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, וְלֹא הִסְפִּיק לִיקַּח מֵהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצָא חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — תִּימָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלַת מוּם — יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת — אַחַת מֵהֶן תִּיקְרַב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים, וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכִים לְיָם הַמֶּלַח אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — מוֹכְרָהּ, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קָרְבָה שְׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה — תָּמוּת, שֶׁכְּבָר כִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים. גְּמָ׳ טַעְמָא דְּהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, הָא לֹא הִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ — רוֹעָה. מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה — רוֹעָה. אֵימָא סֵיפָא: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. טַעְמָא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, הָא הֵבִיא מֵאֶחָד מֵהֶן — הַשֵּׁנִי יוֹלִיכוֹ לְיָם הַמֶּלַח. אֲתָאן לְרַבִּי, דְּאָמַר: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מֵתָה. רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי?! הָנִיחָא לְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב:

גופא אבודת לילה - קס"ד דלא היתה אבודה אלא בלילה ובעלות השחר נמצאת ולא משכחת לה דתיהוי אבודה בשעת כפרה דהא בלילה לא קרבה חברתה: אפילו אבודת יום נמי - שנמצאת קודם כפרת חברתה: דהא אמרי רבנן - במתני' אבודה בשעת הפרשה כלומר בשעה שעדיין חברתה שהפריש תחתיה מופרשת ועומדת שלא קרבה קודם מציאתה של זו רועה דקתני וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים: אלא אליבא דרבי - דאמר תמות וקמ"ל רבא דעד כאן לא קאמר רבי כו' לרעיה אזלא הואיל ואי נמי קיימא לקמן לא מצי לאקרובה בלילה לאו אבודה היא: בשעת כפרה - שאבדה בלילה ושוב לא נמצאת עד שנתכפר באחרת: עיקר אבודה - תחילת אבידתה: נקטינן אבודה - בשעת כפרה מתה: ולא גנובה - ואם החזירה לו לאחר כפרה רועה ויפלו דמיה לנדבה: אחת בעדרו - שנתערבה לו בעדרו אע"ג דקא חזי לכולהו הואיל ואינו מכיר בה אלא לאחר כפרה הויא אבודה: ואפילו אחת - של חטאת באחת של חולין: אבל אבראי - שהלכה למדברות ונתערבה בבהמות של אחרים ואותן אחרים עצמן אינם מכירין בה אפילו הכי כיון דאיכא דחזי לה דאותן אחרים חזו לה ואע"ג דאין מכירין אותה לא הויא אבודה: וכל שכן אבראי דלא קא חזי לה - איהו לגמרי: ל"א אבל בעדר דקחזי לה דהא חזי להו איהו לכולהו אע"ג דאין מכיר בה לא הויא אבודה: ופליגי - כלומר שיפרישנו מהן לאחר זמן כשיכירנה: דלא קא ידע - שאינו מכיר אי זו היא תיבעי תיקו [ע"כ ל"א]: אבודה בכוס - אבודה בשעה שדם חברתה בכוס שאבדה והפריש אחרת ושחטה וקיבל דמה ובעודו דם בכוס נמצאת זו: האמר אבודה בשעת הפרשה - כלומר שנמצאת בעוד שחברתה קיימא מתה וכל שכן הכא שנשחטה כבר ואיכא למימר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכאבודה בשעת כפרה דמיא: כי אמרו רבנן אבודה בשעת הפרשה רועה - ואפי' נתכפרו הבעלים שוב באחרת הני מילי שנמצאת קודם שנתקבל דמה של חברתה בכוס אבל הכא כו': לעולם אליבא דרבי - ולאו בשתי בהמות מיבעי ליה אלא בבהמה אחת שקבל את דמה בשני כוסות: ואבד האחד - בשעת זריקת חבירו: אליבא דמאן דאמר - במסכת יומא בפרק הוציאו לו בכוס אחד עושה את חבירו דיחוי דחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מן האחת ארבע מתנות כדין חטאת עשאן לאלו דחויין ושיריו נשפכין ליסוד והן נשפכין לאמה (דהא איתכשר בארבע מתנות אבל הכא דאבד האחד) לא תיבעי לך דודאי פסולה החטאת דהתם דכולהו לקמן הוא דהוי הזבח כשר אע"ג דהג' כוסות נשפכין לאמה דהא איתכשר בד' מתנות אבל הכא דאבד האחד כיון דאילו הוה קמן הוי דיחוי לישפך לאמה השתא כי אבד הוי להו תרתי לריעותא כחטאת שעברה שנתה ואבדה והזבח גופיה פסול: שיריים - שכולן נשפכים ליסוד אבל הכא דאבדה מהניא ליה אבודה למיהוי דיחוי דלאו אדעתא דידיה זריק והוה ליה דיחוי ואבוד ופסול הזבח: או דלמא לא שנא תיבעי: מתני' ואח"כ נמצאת הראשונה תמות - ואפי' נמצאת תמימה הואיל וכבר כיפרו הבעלים דכי בעינן תרתי לריעותא היכא דנמצאת ואחר כך כיפרו הבעלים: ילכו לים המלח - כל היכא דאי הוה חטאת הוה מתה מעות נמי אזיל לים המלח: מאלו ומאלו - יערבו יחד דכיון דמתרוייהו מייתי לא הוו חטאת שכיפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתו מחד מינייהו מידחו אחריני דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעלים באחרת אבל כי מייתי מאלו ומאלו ליכא חטאת שכפרו בעלים והוי כשאר מותר חטאת דאזיל לנדבה: תימכר ויביא מאלו ומאלו כו' - אבל אם היתה תמימה תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי: ואין המעות הולכות לים המלח - ואפילו נתכפר באחת מן הצבורין לאחר שנמצא האבוד הואיל וקודם כפרה נמצא: אם קרבה שניה עד שלא נשחטה - הראשונה בבית לוקח לאכילת חולין תמות אף ע"פ שהיא חולין דחטאת שכיפרו הבעלים היא: גמ' אבודה בשעת הפרשה - כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה ואזלו לים המלח אי לא מצי מייתי מאלו ומאלו: טעמא מאלו ומאלו - דליכא למימר דנתכפרו בעלים באחרת: הא הביא - חטאת מאחת מן הציבורין השני ילך לים המלח ואע"ג דנמצא קודם כפרה ולא היה אבוד אלא בשעת הפרשה: הניחא לרב הונא דאמר - לקמן:

אפי' אבודה דיממא נמי דאמרי רבנן אבודה בשעת הפרשה רועה - ואם תאמר לימא דלרבי אבא איצטריך דאמר לקמן (תמורה כג.) הכל מודים בנתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה ואיצטריך רבנן לאשמועינן דאבודת לילה ונתכפר בשאינה אבודה אבודה אינה מתה הא דיממא כה"ג מתה וצריך לומר דהאי שיטה לית ליה דרבי אבא ה"נ איכא סוגיות בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז.) דלא מיתוקמי כרבי אבא:

תמורה כב:

Navigate the library