יומאלג.
טוען את הדף…
לְכָךְ שָׁנִינוּ: רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ פְּסוּלָא מִדְּרַבָּנַן לֵיכָּא, לְמָה לִי לְמָרֵק! מִצְוָה לְמָרֵק. אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא וְאַלִּיבָּא דְּאַבָּא שָׁאוּל: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֵם לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֵם לִקְטוֹרֶת, וּקְטוֹרֶת קוֹדֵם לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״, ״עָלֶיהָ״ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן. אָמַר מָר: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה. אַדְּרַבָּה, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן מַכְנִיסִין מִמֶּנָּה לִפְנִים! אֲפִילּוּ הָכִי, כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה עֲדִיפָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה, מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?! מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. ״עָלֶיהָ״, וְלֹא עַל חֲבֶרְתָּהּ. מִכְּלָל דְּאִיתָא לַחֲבֶרְתַּהּ. וְהַאי ״עָלֶיהָ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! תְּרֵי ״עָלֶיהָ״ כְּתִיבִי. סִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. אַף עַל גַּב דְּהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, וְהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, אֲפִילּוּ הָכִי מַכְשִׁיר עָדִיף. מַכְשִׁיר מַאי נִיהוּ — שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְהָא אָמְרַתְּ שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה אָזְלִי! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שׁוּם עֵצִים. רָבִינָא אָמַר: הוֹאִיל וְהִתְחִיל בַּמַּעֲרָכָה, גּוֹמֵר. רַב אָשֵׁי אָמַר: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?! וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: גְּמָרָא גְּמִירְנָא, סְבָרָא — לָא יָדַעְנָא. וְרָבָא אָמַר: כְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת,לכך שנינו כו' - ממשנה יתירא חדא בחולין וחדא בקדשים מדקאמר ר"ש בן לקיש דלפרושה הך דסדר יומא תנן לה דשחיטת חולין שמע מינה קרצו דהכא ברוב שנים: מצוה למרק - כדי להוציא את הדם יפה: אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא - מנה סדר עבודות של כל יום ויום: משמיה דגמרא - דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא דאבא שאול - דאמר בפ"ק הטבת כל הנרות קודמות (לכל) לקטורת: מערכה גדולה - שעליה יקטירו כל הקטרות: קודמת - לסדר לפני המערכה שניה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון כדתנן במסכת תמיד (דף כט.): של קטורת - שממנה חותין גחלים להכניס למזבח פנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים: לסידור שני גזירין - שמסדרין על מערכה גדולה וכולהו טעמי מפרש לקמיה: לדם התמיד - לשחיטה ולזריקה: קטורת - של מזבח הפנימי קודמת לאברים להקטיר אברי התמיד על מזבח החיצון: למנחה - מנחת נסכו של תמיד ונסכיהן דכתיב (במדבר כ״ח:ה׳) ועשירית האיפה סולת למנחה וגו': לנסכין - לנסך יינו של תמיד: ונסכין למוספין - אם שבת הוא: שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים - ודרש ליה לשון השלמה עליה על העולה תמיד של שחר האמורה בראש המקרא שנאמר וערך עליה העולה והקטיר והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות ולא על שבין הערבים למד על תמיד של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות: מוקדה לשון מדורת עצים וכן תוקד: זו מערכה שניה - ולימדך שתהא על מזבח החיצון ומשם יכניסו גחלים על הפנימי: ואיפוך - להקדים מערכה של קטורת [וקרא] כסידורה דהא בהקטר כל הלילה קאי: כפרתה מרובה - שעליה מקטירים כל הקטרות חוץ מן הקטורת לפנים להיכל: מי לא מעייל כו' - נמצאת אף הגדולה ראויה לפנים: ובער עליה - אמערכה גדולה קאי דסמיך ליה וערך עליה עצים ב' עצים: ולא על חברתה - של קטורת: והכא כתיב - בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה (שמות ל׳:ז׳) קאי למידרשיה אדישון פנימי ואהטבה והקטורת כדכתיב יקטירנה ואין קטורת אלא לאחר דישון: מכשיר עדיף - המכשיר ומתקן את הדבר הזה קודמו ועצים מכשירי קטורת הם שהרי עצים הן המכשירין את הקטורת: מכשיר מאי נינהו - מכשיר דהכא במאי עסקת בשני גזירי עצים: והא למערכה גדולה אזלי - ואינם מכשירי קטורת: שום עצים - אף על גב דהני לאו לקטורת אזלי שם עצים מכשירי קטורת הן: גמרא גמירנא - שכן סידרן: סברא לא ידענא - לתת טעם לדבר מדעתי: אין מעבירין - הפוגע במצוה לא יעבור ממנה ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות לא תמתין לה שתחמיץ ותיישן:למה לי למרק - תימה והלא אפי' בחולין מוכח בפרק השוחט (חולין דף כז.) שיש לשחוט לכתחילה כל הסימנין ולא סגי ברובא דילמא לא אתי למיעבד רובא וי"ל ה"מ בחד גברא אבל בתרי גברי דכבר שחט כ"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהייה ונראה כאילו נשחט הזבח בשנים הוה לן למיסר למרק ומשני מצוה למרק כדי לקבל כל הדם: אביי מסדר מערכה כו' - תימה לי אמאי לא קא חשיב נמי תרומת הדשן דהויא נמי תחילת עבודה דיממא וצ"ל משום דזימנין מקדימין אותה מאשמורת הראשונה ומחצות הלכך לא קא חשיב לה שהיה הפסק גדול בינה ובין הני דקא חשיב אבל הנך דקא חשיב היו רגילין לעשותן בזה אחר זה אי נמי יש לומר תרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם: מכלל דאיכא חבירתה - תימה לי אם כן למה לי קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו למערכה שניה תיפוק ליה מהאי קרא וי"ל דאי מהכא הוה אמינא יעשו מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך שעושין מערכה גדולה על מזבח החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש המזבח תוקד בו על מזבח החיצון במקום מערכה גדולה: אפילו הכי מכשיר עדיף - תימה לי לימא טעמא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וסידור גזירין הוא תדיר טפי שהוא פעמים בכל יום ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ויש לומר דלא גמרינן ממלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דתדיר קודם אלא היכא דתרוייהו שוו דזו וזו מתנה דומיא דתמידין ומוספין אבל כל כי האי גוונא דחד הוי עבודת מתנה וחד עבודת סילוק לא: אין מעבירין על המצות - בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נא.) גבי שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי קאמר בגמרא מ"ט דכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ל"ג ההוא דפגע ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא גמר לה דיסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח וכן משמע התם בגמרא גבי שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין מעבירין על המצות קא יליף לפנימיים דנשפכין על יסוד מערבי אמאי פשיטא ליה [טפי] בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע ר"פ קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דפריך שירי הדם בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד ואם תאמר ולמה לי קרא אמאי לא נפקא מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר: