Shevuot 35a · Talmud

לְהָכִי כַּתְבַהּ רַחֲמָנָא לְעֵדוּת גַּבֵּי שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְגַבֵּי טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – דִּבְכוּלָּן נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנֶעְלַם״, וְכָאן לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנֶעְלַם״; לְחַיֵּיב עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג. מַתְנִי׳ ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִיתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים, שֶׁאֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת מָמוֹן כְּפִקָּדוֹן. ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּ לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לְעֵדוּת. עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין לָהֶם. אָמַר לִשְׁנַיִם: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״, ״שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת״; וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִיתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן״ – יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֶּחֱטָא״–״תֶּחֱטָא״ לִגְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן ״תֶּחֱטָא״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״תֶּחֱטָא״; מָה לְהַלָּן בִּתְבִיעַת מָמוֹן – וְיֵשׁ לוֹ, אַף כָּאן בִּתְבִיעַת מָמוֹן – וְיֵשׁ לוֹ. ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּ לִי עֵדוּת״ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּ לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״ – יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע״ – מִי שֶׁקָּדְמָה עֵדוּת לִשְׁבוּעָה, וְלֹא שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לְעֵדוּת. עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר ״מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם״. אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ עֵדָיו בֵּינֵיהֶן. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּקָאֵי עִילָּוַיְהוּ; מַהוּ דְּתֵימָא: כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: רָאָה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין, וְעֵדָיו בֵּינֵיהֶן, וְאָמַר לָהֶן: ״מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם אִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״ – יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא עֵד״ – וַהֲרֵי לֹא יִיחֵד עֵדָיו. יָכוֹל אֲפִילּוּ אָמַר ״כׇּל הָעוֹמְדִין כָּאן״? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא עֵד״ – וַהֲרֵי יִיחֵד עֵדָיו. אָמַר לִשְׁנַיִם: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר לִשְׁנַיִם: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי״; וְהֵן יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״ – בִּרְאוּיִן לְהַגָּדָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע: ״מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ״ – יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״אִם לוֹא יַגִּיד״ כְּתִיב; אִם לוֹ לֹא יַגִּיד – וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, וְאִם לְאַחֵר לֹא יַגִּיד – פָּטוּר. מַתְנִי׳ ״מַשְׁבִּיעַנִי (אֲנִי) עֲלֵיכֶם״; ״מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם״; ״אוֹסֶרְכֶם אֲנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין. ״בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. ״בְּאָלֶף דָּלֶת״; ״בְּיוֹד הֵי״; ״בְּשַׁדַּי״; ״בִּצְבָאוֹת״; ״בְּחַנּוּן וְרַחוּם״; ״בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם״; ״בְּרַב חֶסֶד״; וּבְכָל הַכִּנּוּיִין – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין. הַמְקַלֵּל בְּכוּלָּן – חַיָּיב; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכוּלָּן – חַיָּיב; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. ״יַכְּכָה ה׳ אֱלֹהִים״, וְכֵן ״יַכְּכָה אֱלֹהִים״ – זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה. ״אַל יַכְּךָ״, וִ״יבָרֶכְךָ״ וְ״יֵיטִיב לָךְ״ – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גְּמָ׳ ״מַשְׁבִּיעַנִי עֲלֵיכֶם״ – מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם בִּשְׁבוּעָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה״; ״מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם בְּצַוָּואָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה״; ״אוֹסֶרְכֶם אֲנִי בְּאִיסּוּר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, אֶלָּא הָא דְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: ״כּוֹבֶלְכֶם אֲנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין; כּוֹבֵל בְּאוֹרָיְיתָא מִי כְּתִיב?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: ״מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם בִּשְׁבוּעָה״; ״מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם בִּשְׁבוּעָה״; ״אוֹסֶרְכֶם אֲנִי בִּשְׁבוּעָה״; ״כּוֹבֶלְכֶם אֲנִי בִּשְׁבוּעָה״. ״בְּאָלֶף דָּלֶת״; ״בְּיוֹד הֵי״; ״בְּשַׁדַּי״; ״בִּצְבָאוֹת״; ״בְּחַנּוּן וְרַחוּם״; ״בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם״; ״בְּרַב חֶסֶד״. לְמֵימְרָא דְּחַנּוּן וְרַחוּם שֵׁמוֹת נִינְהוּ?! וּרְמִינְהִי: יֵשׁ שֵׁמוֹת שֶׁנִּמְחָקִין, וְיֵשׁ שֵׁמוֹת שֶׁאֵין נִמְחָקִין – אֵלּוּ הֵן שֵׁמוֹת שֶׁאֵין נִמְחָקִין: כְּגוֹן ״אֵל״, ״אֱלֹהֶיךָ״, ״אֱלֹהִים״, ״אֱלֹהֵיכֶם״, ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, ״אָלֶף דָּלֶת״ וְ״יוֹד הֵי״, ״שַׁדַּי״, ״צְבָאוֹת״ – הֲרֵי אֵלּוּ אֵין נִמְחָקִין. אֲבָל ״הַגָּדוֹל״, ״הַגִּבּוֹר״, ״הַנּוֹרָא״, ״הָאַדִּיר״ וְ״הֶחָזָק״ וְ״הָאַמִּיץ״, ״הָעִזּוּז״, ״חַנּוּן וְרַחוּם״, ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ וְ״רַב חֶסֶד״ – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְחָקִין. אָמַר אַבָּיֵי: מַתְנִיתִין ״בְּמִי שֶׁהוּא חַנּוּן״

ומשני להכי כתבה כו': מתני' אלא על תביעת ממון כפקדון - שאילו העידוהו היו מחייבין אותו ממון אבל זה אם העידוהו לא היה מחויב שהיה יכול לומר חוזרני בי: משביע אני עליכם - כולה מתני' מפרש בגמרא: גמ' ויש לו - שיש ממון עליו: והוא עד - שהיה עד באותה שעה: פשיטא - דאי לא עדים ביניהן מאי איצטריך למיתני במתניתין פטורין: לא צריכא דקאי עלייהו - שעומד בצד עדיו: מהו דתימא - ודאי להנך דקיימי גביה קאמר והרי ייחד עדיו קמ"ל: תניא נמי הכי - דאף על גב דגבייהו קאי פטורין: ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהן - ע"כ בדקאי גבייהו קאמר מדקאמר סיפא כו' אפי' כל העומדין כאן ת"ל והוא עד: הרי ייחד עדיו - דכיון דאמר עומדין כאן אותן העומדין אצלו ייחד וחייבין ואי לא פריש הכי בהדיא תנא ברישא פטורין: אם לוא יגיד - כתיב מלא למדרש ביה לו לא: מתני' מצוה אני עליכם - בגמרא מפרש: באל"ף דל"ת - שם הכתוב באל"ף דל"ת: ביו"ד ה"י - שם הכתוב ארבע אותיות הכתוב ביו"ד ה"י: המקלל בכולן - מברך את השם באחד מהם כגון יכה פלוני את פלוני שזה הוא חיובו כשמקלל שם בשם: חייב - מיתה: המקלל עצמו כו' - מפרש בגמרא: יככה ה' אלהים וכן יככה אלהים גרס במתני' וכן כתוב ונקוד בסדר משנה מוגהת ודווקנית: זו היא אלה - אם אמר לעדים אחד מן המקראות שבקללות יככה השם בשחפת וגו' אם לא תעידוני וכן יככה השם כגון שהיה אחד קורא קללות שבתורה ואמר לעדים כן יככה אם לא תעידוני זו היא אלה דהא כתיב בהם ככל אלות הברית: אל יכך - אם תעידוני או יברכך אם תעידוני (וכפר): ר' מאיר מחייב - מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אם תעידוני ואם לא תעידוני יכך: גמ' בצוואה האמורה בתורה - אלה המצות (כתב) בפרשת נדרים (ויקרא כ״ז:ל״ד): כובלכם - לשון אסירה בכבלי ברזל (תהלים קמט): אוסרכם אני בשבועה - מזכיר את השם באחד מכל הלשונות הללו:

או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין. אף על גב דכבר שמענו דאין נוהגת אלא בראוין להעיד איצטריך למיתני הכא דאפי' אם יש שלשה עדים והשנים כשרים פטורין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מתוספות ה"ר משה: באלף דלת ביוד ה"י. אע"ג דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק כו' שמא כיון שאינו מתכוין לשם מותר. גם זה מתוספות רבינו משה:

שבועות לה.

Navigate the library