נדריםפח.
טוען את הדף…
אָמַר רָבָא: הָכָא מֵעִנְיָנֵיהּ דִּקְרָא וְהָכָא מֵעִנְיָנֵיהּ דִּקְרָא. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: גַּבֵּי רוֹצֵחַ כְּתִיב ״וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר״ — כׇּל דְּבַר מֵיעַל לְיַעַר, וְסּוֹמֵא נָמֵי בַּר מֵיעַל לְיַעַר הוּא. וְאִי אָמְרַתְּ ״בְּלֹא רְאוֹת״ לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא — מִ״יַּעַר״ נָפְקָא לֵיהּ. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ״בְּלֹא רְאוֹת״ פְּרָט לְסּוֹמֵא. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: כְּתִיב ״בִּבְלִי דַעַת״ — כׇּל דְּבַר מִידָּע, וְסּוֹמֵא לָאו בַּר מִידָּע הוּא. וְאִי אָמְרַתְּ ״בְּלֹא רְאוֹת״ פְּרָט לַסּוֹמֵא — מִ״בְּלִי דַעַת״ נָפְקָא לֵיהּ. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ״בְּלֹא רְאוֹת״ לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא. מַתְנִי׳ הַמַּדִּיר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ. גְּמָ׳ אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ ״מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ״, אֲבָל אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״, קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״ — לָא קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא:כדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער דהוה ידיע ליה (אבל) סומא אע"פ שלא ראהו ששם הוא על ידי שמיעה ידע שהוא לשם ונימא דחייב גלות להכי איצטריך קרא בלא ראות פרט לסומא דאינו חייב גלות: רבי מאיר אומר בלא ראות לרבות את הסומא - שגולה דהא אינו רואה והיינו דאיצטריך קרא לרבויי מי שהוא בלא ראות בלא ראיית העין דלא אמר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ונימא דהואיל ומקצת ידיעה לאו בכלל ידיעה לא יהא גולה להכי איצטריך לן ריבויא דקרא לחייבו גלות וקשיא דר"מ אדר"מ דבמתני' קאמר רבי מאיר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ולא יפר והכא קאמר לה לא אמרינן מקצת ידיעה בכלל ידיעה: אמר רבא לא קשיא הכא מעניניה דקרא - גבי רוצח לאו במקצת ידיעה בכלל ידיעה פליגי אלא מדיוקא דקרא דדייק הכי: רבי יהודה סבר כל דבר מיעל ליער הוא - כל מי שיכול ליכנס ליער גולה ואפי' סומא במשמע ואתא בלא ראות דלא איצטריך דכי היכי דמתרבי מבלא ראות מתרבי נמי מיער והוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ובלא ראות ממעט לסומא: כל דבר מידע הוא - כלומר כל שיש לו ידיעה כשזורק אבן להיכן נופלת וסומא לאו בר מידע הוא: ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא - דאינו גולה הוי מיעוט אחר מיעוט מבלי דעת ובלא ראות ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואתא בלא ראות ומרבה סומא: גמ' לא שנו - דיכול ליתן לה אע"ג דהוא מודר הנאה ממנו אלא דאמר לה בענין זה אין לך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל: אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן - אע"ג דאמר לה שאין לבעליך רשות בהן דמי כמי שקנה הבעל מיד האב דיד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי שהרי הרשה לה בהן לעשות מהם כל דבר ואסור הבעל בהן: ושמואל [אומר אפילו] אמר לה מה שתרצי כו' - קסבר לא אמרינן יד אשה כיד בעלה:בבלי דעת - שאינו יודע שהאחר אצלו וסומא לאו בר מידע הוא שאינו יכול לראות אם חבירו עמו אם לאו דאזיל רבי מאיר בתר משמעותיה דקרא כמו במתניתין דאמר לא קרינא כאן ביום שמעו והחריש הואיל וסבור שאינו יכול להפר: ואי אמרת כו' - אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא דיתורא הוא לרבויי דודאי משמעותא לא משתמע [הכי] ולפירוש זה לא גרסינן מה שיש במקצת ספרים והכא מעניניה דקרא ושמע אישה וי"ס דלא גרסינן: המדיר חתנו כו' נתונים לך במתנה - ואע"ג דנהנה הוא בדבר אין זה אלא גורם הנאה כדתנן (לעיל נדרים ד' לח.) וזן אשתו ובניו: לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך - דלא הויא המתנה שלה לכל דבר הילכך אם אמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם לא קנה הבעל אבל אמר לה מה שתרצי עשי קני יתהון בעל וכי הדר אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא אמר (לה) כלום דיד אשה כיד בעלה דמיא שנתנם לה לעשות כל מה שתרצה קנאתם בעל אבל כי אמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך דמתנה לא הויא גמורה לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ופר"ת דהלכה כרב לגבי שמואל דהיינו באיסורי והלכה כרבי מאיר דרב קאי כוותיה הארכתי בפ"ק דקידושין (דף כג: ד"ה ור"א):