נדריםנ:
טוען את הדף…
וּמִן אִשְׁתּוֹ שֶׁל טוֹרָנוּסְרוּפוּס, וּמִן קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם. רַב גַּמָּדָא יְהֵיב אַרְבָּעָה זוּזִי לְסָפוֹנָאֵי לְאֵתוֹיֵי בְּהוֹן מִידַּעַם. לָא אַשְׁכַּחוּ, אַתְיוּהּ לֵיהּ בְּהוֹן קוֹפָא. אִישְׁתְּמִיט עַל לְחָרְתָא, חֲפַרוּ בָּתְרֵיהּ, אַשְׁכְּחוּהּ דִּרְבִיעַ עַל מַרְגָּלְיָיתָא, אַיְּיתִינּוּן לֵיהּ כּוּלְּהוֹן. אֲמַרָה לֵיהּ בַּת קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: תּוֹרָה מְפוֹאָרָה, בִּכְלִי מְכוֹעָר. אֲמַר לַהּ: לִמְדִי מִבֵּית אֲבוּךְ, בַּמֶּה מַנִּיחִין יַיִן? אֲמַרָה לֵיהּ: בְּמָאנֵי דְפַחְרָא. אֲמַר לַהּ: כּוּלֵּי עָלְמָא בְּפַחְרָא, וְאַתּוּן בְּמָאנֵי דְפַחְרָא?! אַתּוּן אַחִיתוּן בְּמָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא! אֲזַלַת וּרְמָת חַמְרָא בְּמָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא, וּסְרִי. אֲמַר לַהּ: אַף אוֹרָיְיתָא כֵּן. וְהָאִיכָּא שַׁפִּירִין וּגְמִירִין! אֲמַר לַהּ: אִי הֲווֹ סְנוּ, הֲווֹ גְּמִירִין טְפֵי. הָהִיא דְּאָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה מִנְּהַרְדְּעָא לְדִינָא וְאִיתְחַיַּיבַת מִן דִּינָא. אֲמַרָה לֵיהּ: שְׁמוּאֵל רַבָּךְ הָכִי דָּנַן?! אֲמַר לַהּ: יָדְעַתְּ לֵיהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: אִין, גּוּצָּא וְרַבָּה כְּרֵיסֵיהּ אוּכָּם וְרַבָּה שִׁינֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: לְבַזּוֹיֵיהּ קָאָתֵית? תֶּיהְוֵי הַהִיא אִתְּתָא בְּשַׁמְתָּא. פְּקַעָה וּמִתָה. וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טוֹרְמִיטָא. מַאי בֵּיצָה טוֹרְמִיטָא? אָמַר שְׁמוּאֵל: עַבְדָּא דְּעָבֵיד לַהּ שָׁוֵי אַלְפָּא דִּינָרֵי, וּמְעַיֵּיל לַהּ אַלְפָּא זִימְנֵי בְּמַיָּא חַמִּימֵי וְאַלְפָּא זִימְנֵי בְּמַיָּא קָרִירֵי עַד דְּמִתְזוּטְרָא כִּי הֵיכִי דְּבָלַע יָתַהּ, וְאִם אִית כֵּיבָא — סָרֵיךְ עֲלַהּ, וְכַד נָפְקָא וְאָתְיָא, יָדַע אָסְיָא מַאי סַמָּא מִתְבְּעֵי לֵיהּ וּבְמַאי מִתַּסִּי. שְׁמוּאֵל הֲוָה בָּדֵיק נַפְשֵׁיהּ בְּקוּלְחָא, עַד דִּמְסַתְּרִין אִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ עֲלֵיהּ שַׂעְרֵיהוֹן. תְּנַן הָתָם: הָיָה עוֹשֶׂה בִּכְלוּפְסִין — לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע — לֹא יֹאכַל בִּכְלוּפְסִין. מַאי כְּלוּפְסִין? מִינָא דִתְאֵינֵי דְּעָבְדִין מִנְּהוֹן לַפְדֵי. הָהוּא גַּבְרָא דִּיהַב עַבְדָּא לְחַבְרֵיהּ לְאַגְמוֹרֵיהּ אַלְפָּא מִינֵי לַפְדֵי, אַגְמְרֵיהּ תַּמְנֵי מְאָה. אַזְמְנֵיהּ לְדִינָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי. אָמַר רַבִּי: אֲבוֹתֵינוּ אָמְרוּ ״נָשִׁינוּ טוֹבָה״, אָנוּ אֲפִילּוּ בְּעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ. רַבִּי עֲבַד לֵיהּ הִלּוּלָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, כְּתַב עַל בֵּית גְּנָנָא: עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה אַלְפִין רִיבּוֹאִין דִּינָרִין נְפַקוּ עַל בֵּית גְּנָנָא דֵּין, וְלָא אַזְמְנֵיהּ לְבַר קַפָּרָא. אֲמַר לֵיהּ: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ — לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַזְמְנֵיהּ, אֲמַר: לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ — לָעוֹלָם הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. יוֹמָא דִּמְחַיֵּיךְ בֵּיהּ רַבִּי, אָתְיָא פּוּרְעָנוּתָא לְעָלְמָא. אֲמַר לֵיהּ לְבַר קַפָּרָא: לָא תְּבַדְּיחַן וְיָהֵיבְנָא לָךְ אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי חִיטֵּי. אֲמַר לֵיהּ: לִיחְזֵי מָרומן אשתו של טורנוסרופוס - אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול: מן קטיעא בר שלום - מפורש במסכת ע"ז בפ"ק (דף י:): קופא - קוף: על לחרתא - נכנס הקוף בחור אחד בקרקע: רביע - רובץ: הכי דנן - כמו שדנתני אתה בתמיה: ידעת ליה - מכרת אותו: ורבה כריסיה - בטן גדול יש לו: טורמיטא עבדה דעביד ליה - לההיא ביצה טורמיטא שווי אלפא זוזי: עד דמתזוטרא - שמתמעטת כדי שיכול לבולעה שלימה: ואי אית ביה כיבא - במעיו סריך עליה על ההיא ביצה וניכר בה: וכדנפקא ממעיו - שלימה ידע אסיא כו': הוה בדיק נפשיה בקולחא - היינו דומיא דביצה טורמיטא והיה מפשפש כל מעיו אם יש בהן כאב והיה מתחלש ומתעלף כל כך עד שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה מחמת דאגה: היה עושה - הפועל שמלקט לו בכלופסין: לא יאכל בבנות שבע - שלא הרשתו התורה לאכול אלא מאותו המין שהוא מלקט דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו' (דברים כג): לפדי - מיני מאכל: לאגמורי אלפא מיני לפדי - שילמדו לעשות אלף מיני מאכל: אזמניה לדינא - על מאתים מין שלא לימדו: אבותינו אמרו נשינו טובה - דכתיב נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז) שראוה כבר אלא שעכשיו שכחוה אבל אנו לא ראינו טובה מעולם שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות כלומר דבר מופלא הוא שכל כך לימדו: לא אזמני' לבר קפרא - לפי שהיה איש בדחן ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק: אמר - בר קפרא לרבי אם לעוברי רצונו משפיע לו טובה כ"כ לעושי רצונו כו' שהיה מגנהו על שלא זימנו: לעושי רצונו - משפיע לו בעוה"ז טובה כ"כ שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו:אשתו של טורנוסרופוס - שהיה ר"ע מקפח טורנוסרופוס לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה: קטיעא בר שלום - פ"ק דע"ז (דף י:) מפ': קופא - קוף: לחרתא - לחור: דרביע - רבוץ: אייתינהו נהליה - מדת חסידות עשו לו ולא מן הדין אלא אמרו אחרי אשר על ידי גלגולו בא נתנו לו: אי הוי סנו - פי' מכוערין: טורמיטא - אין בו משמעות: דזוטרא - ויכול לבולעה: סריך עלה - כלומר הכאב נדבק עליה: בקולחא - היינו ביצת טורמיטא והיתה בודקת כל גופו עד שהיה מפיג לבו: עד דמסתרין אנשי ביתי' עליה - מסירין שערן מרוב צער: עשה בכלופסין לא יאכל בבנות שוח - פי' בפועל קאמר שאמרה תורה שאוכל ואמר התם שאינו אוכל אלא באותו המין וכלופסין אינו ממין בנות שוח ואע"ג ששניהם תאנים שני מינים הם: לפדי - תבשיל: