נדריםנה:
טוען את הדף…
שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא״. תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר אַף בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, וּמוּתָּר בַּלַּח. וּמוּתָּר בְּאוֹרֶז, בְּחִילְקָא, בְּטַרְגִּיס וּבְטִיסְנֵי. הַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הַשָּׁנָה — אָסוּר בְּכׇל פֵּירוֹת הַשָּׁנָה, וּמוּתָּר בִּגְדָיִים וּבִטְלָאִים וּבְחָלָב וּבְבֵיצִים וּבְגוֹזָלוֹת. וְאִם אָמַר ״גִּידּוּלֵי שָׁנָה עָלַי״ — אָסוּר בְּכוּלָּן. הַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הָאָרֶץ — אָסוּר בְּכׇל פֵּירוֹת הָאָרֶץ, וּמוּתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. וְאִם אָמַר ״גִּידּוּלֵי קַרְקַע עָלַי״ — אָסוּר בְּכוּלָּן. וּרְמִינְהִי: עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ — אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״, וְתַנְיָא: עַל הַמֶּלַח וְעַל הַזָּמִית וְעַל כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת — אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. אָמַר אַבָּיֵי: מִירְבָּא רָבוּ מֵאַרְעָא, מֵינָק מֵאַוֵּירָא יָנְקִי וְלָא מֵאַרְעָא. וְהָא קָתָנֵי ״עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ״! תְּנִי: עַל דָּבָר שֶׁאֵין יוֹנֵק מִן הָאָרֶץ. מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בְּשַׂק, וּבִירִיעָה, וּבַחֲמִילָה. אָמַר: ״קֻוֽנָּם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי״ — מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִיזֵּי צֶמֶר. ״הַפִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי״ — מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר: טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר: ״קֻוֽנָּם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלַי״ — מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו. גְּמָ׳ תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת — מוּתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה, וְאָסוּר בְּפוּנְדָּא וּבִפְסִקְיָא וּבִסְקוּרְטְיָא וּבְקָטָבֻלְיָא וְאַנְפִּלְיָא וּפְלִינְיָא וּמִכְנָסַיִם וְכוֹבַע. מַאי ״אִיסְקוּרְטֵי״? אָמַר רַבָּה בַּר חָנָה: כִּיתּוּנָא דְצַלָּא. תַּנְיָא: יוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, אֲבָל לֹא בְּתֵיבָה וְלֹא בְּקוּפָּה וְלֹא בְּמַחְצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּים. וְלֹא רוֹעִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כׇּל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר כּוּ׳. תַּנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר? הָיָה לָבוּשׁ צֶמֶר וְהֵצַר, וְאָמַר ״קֻוֽנָּם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי״ — אָסוּר לִלְבּוֹשׁ וּמוּתָּר לִטְעוֹן. הָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְהִזִּיעַ, וְאָמַר: ״קֻוֽנָּם פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי״ — מוּתָּר לִלְבּוֹשׁ וְאָסוּר לִטְעוֹן.חילקא - חטה שנחלקת לשנים: טרגיס - לשלשה: טיסני - לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה: אסור בכולן - דכולן גידולי שנה נינהו: מותר בכמהין ופטריות - שגדלין נמי על העצים: אסור בכולן - דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו: זומית - שלמור"א בלע"ז: אומר שהכל נ"ב - מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו: מאוירא ינקי - שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ: והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ - והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא: שאין יונק - דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי: מתני' חמילה - כעין יריעה היא: קונם צמר עולה כו' - משמע מלבוש של צמר: באניצי פשתן - דדייק ולא נפיץ: טעון צמר ופשתן והזיע - מחמת המשוי: והיה ריחו קשה וכו': ואסור להפשילן לאחוריו - לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות: גמ' פונדא - אזור חלול שחוגרין בו: פסקיא - פיישול"א: אסקורטיא - מפרש לקמן: קטבליא - מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא: אנפליא - הוש"ש בלע"ז של עור: פליניא - סינר: כיתונא דצלא - מלבוש של עור: סגוס עבה - מין שק הוא עבה טפי מיריעה: יוצאין בשבת -בכל אלו דברים: אבל לא בתיבה - שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי: ומותר לטעון - שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש: והזיע - מכובד משוי: ואסור לטעון - שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:חילקא - חטין כתושין חלוקין לשנים: טרגיס - חד לתלתא: טיסני - חד לארבעה: אסור בכולן - דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן: [מירבא רבו מארעא] - כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה: שק יריעה וחמילה - אינן בגדים הם: מותר להתכסות בגיזי צמר - שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג: הכל לפי הנודר - פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר: היה טעון - פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות: מותר להתכסות - שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער: רוחו קצרה - שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה: פונדא - אבנט חלול וככסות דמי: פסקיא - פייש"א: אנפליא - קלצו"ן: כיתונא דצלא - פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים: אבל לא בתיבה - קטנה שעל ראשו דמשוי הוא: והזיע - מחמת כובד משאו וה"ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר: