נדרים פו.

פרק יא׳ · ואלו נדרים

Nedarim 86a · Chapter 11: VeEllu Nedarim

אָמַר רַבִּי אִילָא: וּמָה אִילּוּ אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִי דָּמֵי? ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ״ — הַשְׁתָּא בִּידֵיהּ הִיא. אִשָּׁה, בְּיָדָהּ לְהַקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ?! הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: מִי דָּמֵי?! גַּבֵּי זְבִינָא — פְּסִיקָא מִילְּתַיְיהוּ. גַּבֵּי אִשָּׁה מִי פְּסִיקָא מִילְּתָא? הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִי דָּמֵי? שָׂדֶה בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתוֹ. אִשָּׁה בְּיָדָהּ לְהִתְגָּרֵשׁ?! הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ לְעֶשֶׂר שָׁנִים, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מִי דָּמֵי?! הָתָם קִיץ. אִשָּׁה מִי אִית לַהּ קִיצּוּתָא?

אמר ר' אילא ומה אילו אומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך - כלומר שעדיין היא בידו להקדישה שלא החלטתיה לך מכל וכל: לכשאקחנה ממך - לכשאחזור ואקחנה ממך תקדיש: מי לא קדישה - מי לא חייל שם קדושה עלה לכשיקחנה מזה הכא נמי גבי האי איתתא כי אמרה יקדשו ידי לעושיהן לאחר שתתגרש דודאי חיילא עלייהו שם קדושה: מי דמי - כלומר מי דמיא מילתא דאשה למילתיה דהאי גברא הכא האי גברא דמזבן שדה זו אכתי בידיה היא שעדיין לא מכרה ודיקא נמי דקתני שאני מוכר לך ולא קתני שמכרתי להכי יכול להקדישה לכשתחזור ותבא לרשותו: אבל - הא איתתא כי מקדשא מעשה ידיה כלום יש בידה שום כח והלכך אף על גב דאמר גבי מוכר שדה שיכול להקדישה לכשתבא לרשותו גבי אשה לא אמר: אלא - הא דאשה לא דמיא אלא לאומר כו' וכי היכי דהתם לא קדשה משום דלא קיימא שדה ברשותיה שהרי כבר מכרה הכא נמי לגבי הך איתתא לא קדשי מעשה ידיה: גבי זבינא פסיקא למילתייהו - דגופה לפירות בידא דלוקח: גבי אשה מי פסיקא מילתא - מי הויא גופה לבעל והתם גבי אשה דינא היא דתיקדוש: הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש - דהתם אע"ג דלא קדשה השתא קדשה לקמיה הכי נמי גבי אשה: שדה בידיו לפדותה - כל אימת דבעי אהכי מצי לאקדושה מהשתא: אשה בידיה להתגרש - בתמיה והואיל ואין בידה להתגרש לא חייל הקדש אמעשה ידיה לכשתתגרש: הכא נמי גבי אשה אף על גב דאין בידה לגרש עצמה כי מיגרשא חיילא קדושה על מעשה ידיה: לאומר לחברו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים וכו' מי לא קדישה - דהשתא אין בידו לפדותה עד עשר שנים ולכשיפדנה קדשה דחייל עלה קדושה מהשתא: התם קיץ - גבי שדה איכא זמן קצוב לעשר שנים וכיון דאיכא זמן קצוב דמי כאילו יש בידו לפדותה לאלתר: אשה מי יש לה קיצותא - לידע אימתי תתגרש:

אמר רבי אילא - שינויא הוא ומה אילו האומר לחבירו וכו' מי לא קדשה - אם מכרה וחזר ולקחה ניחול הקדש שהרי עכשיו שלו וכי היכי דאילו אקדיש השתא קדשה כי נמי אמר דקדוש לקמיה קדוש: הא לא דמיא - מסקנא דקושיא היא [לרב הונא בריה דר"י]: לכשאקחנה תקדיש דלא קדשה - למ"ד אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם: ומשני מי דמי גבי זבינא פסקה למילתייהו - שאין לו לא גוף ולא פירות ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא דמי דהתם גופא ופירא בידא דלוקח הכא גופא בידה הוא: הא לא דמי - מסקנא דאתקפתא הוא: לאומר שדה שמשכנתי לך - סתם: