נדריםלב:
טוען את הדף…
״הַשָּׂטָן״ בְּחוּשְׁבָּנֵיהּ תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: כְּתִיב ״אַבְרָם״, וּכְתִיב ״אַבְרָהָם״. בַּתְּחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים, וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים, אֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא, מַאי דִּכְתִיב: ״עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים וְגוֹ׳״. ״עִיר קְטַנָּה״ — זֶה הַגּוּף, ״וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט״ — אֵלּוּ אֵבָרִים, ״וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, ״וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים״ — אֵלּוּ עֲוֹנוֹת, ״וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם״ — זֶה יֵצֶר טוֹב, ״וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. ״וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא״ — דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְּכַר לֵיהּ לְיֵצֶר טוֹב. ״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״. ״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, ״מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״ — שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה, וּפֶה. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהוּנָּה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״. כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם — הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן״. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ? מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ״, וּבָתְרֵיהּ כְּתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״. עַל דִּיבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״: הוּא כֹּהֵן, וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן. הַדְרָן עֲלָךְ אַרְבָּעָה נְדָרִים אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶם אוֹכֶל נֶפֶשׁ. הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵיחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים. גְּמָ׳ מַאן תְּנָא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ וִיתּוּר אָסוּר בְּמוּדַּר הֲנָאָה. הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְכוּ׳.שס"ד ימים אית ליה וכו' - וימי השנה שס"ה ימים: המליכו - השליטו: אלו הן שתי עיניים - דלאחר שמל היה שלם בכל אבריו: ראש הגוייה - הוא אבר: מעשרה שליטים - שהן מועילין לגוף יותר מעשרה שליטים ואלו הן כו': הוציאה - לכהונה: על דיבורו של מלכי צדק - ניטלה ממנו הכהונה: אין בין המודר הנאה מחבירו - שחבירו הדירו שלא יהנה ממנו בשום ענין: למודר ממנו מאכל - שלא הדירו אלא הנאת מאכל: אלא דריסת הרגל - לעבור בחצרו ולקצר דרכו: וכלים - ולהשתמש בכלים של מדיר שאין עושין בהם מאכל דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל דהיינו הנאה שמקצר דרכו ולהשתמש בכליו אבל מודר ממנו מאכל מותר בשתיהן לפי שזה לא הדיר ממנו אלא מאכל: גמ' מאן תנא - דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל ובכלים וכו' אע"ג דלא מיחזי הנאה: רבי אליעזר היא דאמר אפילו ויתור כו' - ויתור זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה ולאחר שמדד לו המדה מוסיף לו שתים או שלשה וזהו דרך של חנוונין להוסיף על המדות משלהן הואיל ובלא תנאי נותן לו לא מיחזי כמקח אלא כמתנה ואליבא דרבי אליעזר אסור המודר באותו הויתור של מדידת פירות הכא נמי אף על גב דדריסת הרגל לא הויא הנאה גמורה אסור:שתי עינים וב' אזנים וראש הגוייה - ראש האבר שנימול ושמע וראה ושלט בעיניו ואזניו שהמצות מפקחות את העינים והאזנים כדכתיב (דברים כ״ט:ג׳) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה אבל הכא לא קחשיב לב דהא כתיב (נחמיה ט׳:ח׳) ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית ונדר על המילה אלמא קודם המילה היה כבר לבו שלם לשמים: להוציא כהונה משם - תימה דאברהם נמי היה מזרעו של שם וי"ל דמכל בניו של שם קאמר ולבסוף ניטל משאר בניו וניתנה לאברהם לבדו א"נ י"ל לפי שלא היה בכור בכל בניו ולא היה לו לירש הכהונה מן הדין אלא דוקא הבכור: אין בין המודר הנאה וכו' אלא דריסת הרגל - במקום דלא קפדי אינשי כגון בקעה בימות החמה: ולא ישאילנו נפה וכברה - אבל לא נקט מחבת ופיטפוט שלא ישאילנו דהא פשיטא שלא ישאיל דהנאה המביאה לידי מאכל הוא אלא אפי' נפה וכברה שאינו יכול לאכול אחר תיקון זה בכלי זה אלא צריך תיקון אחר אפייה ובישול אפ"ה אסור לשאול לו נפה: מקום שמשכירים אסור - דחשיב הנאת מאכל ממה שנהנה השוכר וראוי לקנות מן המעות מאכל: מני ר"א היא - ומיירי בבקעה בימות החמה דלא קפדי כדפרישית וא"ת ולוקמה הכא בחצר דקפדי וכ"ע וי"ל דא"כ הוה ליה מקום שמשכירין והיה אסור במודר מאכל: אפי' ויתור - שמוותר לו כדרך המוכרין ומתני' דלעיל דמוכר בפחות ולוקח ביותר מסתברא דאתי כר"א: