נזיר סד.

פרק ט׳ · הכותים אין להם נזירות

Nazir 64a · Chapter 9: HaKutim Ein Lahem Nezirut

מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי, כְּתִיב: ״בְּכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ״, כׇּל מָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹרֵץ, וּכְתִיב ״עַל הָאָרֶץ״. הָא כֵּיצַד? וַדַּאי מַגָּעוֹ — טָמֵא, סְפֵק מַגָּעוֹ — טָהוֹר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמָא? אָמַר עוּלָּא: כְּתִיב ״אַךְ מַעְיָן״, וּכְתִיב ״יִטְמָא״ (עַד הָעָרֶב), הָא כֵּיצַד? צָפָה בְּכֵלִים — טָמֵא, בְּקַרְקַע — טָהוֹר. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַנִּיטָּלִין וְהַנִּגְרָרִין — סְפֵיקָן טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמוּנָּחִין. וְהַנִּזְרָקִין — סְפֵיקָן טָהוֹר. חוּץ מִן כְּזַיִת הַמֵּת, וְהַמַּאֲהִיל עַל פְּנֵי טוּמְאָה, וְכׇל דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא מִלְּמַעְלָה כִּלְמַטָּה. לְאֵיתוֹיֵי זָב וְזָבָה. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: מֵת בִּכְלִי, וּכְלִי צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, מַהוּ? בָּתַר כְּלִי אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר מִיתָא אָזְלִינַן? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר כְּלִי אָזְלִינַן: מֵת עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּהַאי טוּמְאַת עֶרֶב, וְהַאי טוּמְאַת שִׁבְעָה, כְּמַאן דְּמַחֲתָא טוּמְאָה בִּכְלִי דָּמְיָא, אוֹ דִילְמָא טוּמְאָה סְמִיכְתָּא הִיא. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר כְּמַאן דְּמַחֲתָא טוּמְאָה בִּכְלִי דָּמְיָא, וְטָמֵא וַדַּאי. שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי נְבֵלָה, וּנְבֵלָה צָפָה, מַהוּ? כֵּיוָן דְּתַרְוַיְיהוּ טוּמְאַת עֶרֶב אִינּוּן — טוּמְאָה סְמִיכְתָּא הִיא. אוֹ דִילְמָא: הַאי כְּזַיִת וְהַאי כַּעֲדָשָׁה? שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ מַהוּ? הָנֵי וַדַּאי חַד שִׁיעוּרָא נִינְהוּ, אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּמִפַּסְקִי מֵהֲדָדֵי — לָא. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר: שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ כֵּיוָן דְּמִפַּסְקִי מֵהֲדָדֵי כְּמַאן דְּמַנְּחָא בִּכְלִי דָּמֵי, שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי נְבֵלָה שֶׁנִּימּוֹחָה, מַהוּ? כֵּיוָן דְּנִימּוֹחָה הָוְיָא לַיהּ מַשְׁקֶה, אוֹ דִּלְמָא הַאי אוּכְלָא הוּא. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר דְּאוּכְלָא הוּא, שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שִׁכְבַת זֶרַע, מַהוּ? וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּמִיתְעַקְּרָא הָוְיָא לַהּ כִּי אוּכְלָא, שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי מֵי חַטָּאת וּמֵי חַטָּאת צָפִין עַל גַּבֵּי הַמַּיִם, מַהוּ? לָא יָדְעִינַן, תֵּיקוּ.

כתיב בכל השרץ השורץ - דמשמע בכל מקום ששורץ טמא ואפי' צף וכתיב על הארץ דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף: הא כיצד ודאי נגע - בטומאה בכ"מ שהוא בין במים בין בקרקע טמא הא ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים ה"ז טהור בין שנמצא צף במים שבכלים או במים שבקרקע דספק מגע צף לעולם טהור: אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור - דמשמע דצפה בקרקע טהור: וכתיב יטמא הא כיצד צפה בכלים - ספיקו טמא צפה בקרקע ספיקו טהור: כל הניטלין והנגררין - בין טומאת שרץ בין טומאת נבילה ובשעת זחילתן או גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים: ספיקן טמא - שכל הנגרר והניטל כמו שהן מונחין דמי והוי כספק טומאה ברה"י דספיקו טמא דגמרי' מסוטה (סוטה דף כח:) דכתיב בה ונסתרה והיא נטמאה אבל אם היו נזרקין דבשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע ספיקו טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא אלא כטומאה צפה דמיא וספיקו טהור: ה"ג חוץ מכזית מן המת והמאהיל על פני טומאה שמטמא מלמעלה כלמטה לאיתויי זב וזבה - כלומר חוץ מכזית מן המת שזרק ע"ג אדם או טהרות ובין שזרק טהרות על כזית מן המת או האדם עצמו דלג עליו וספק הוא אם האהיל עליו שספיקו טמא לפי שמטמא מלמעלה כלמטה הואיל והוא מטמא שלא בנגיעה כגון ע"י אהל והאי דתני והמאהיל על פני טומאה דלא צריך למיתני אלא חוץ מכזית מן המת והמאהיל עליו לאיתויי זב וזבה שמטמא. נמי מלמעלה כלמטה באבן מסמא שאם ישב זב על האבן ועל הכלים ועל האדם שהן בתוך הבור תחת האבן נטמא האדם והכלים כמו במגע עצמו וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב על אבן מסמא: בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים - ויודע ודאי שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו: מהו - גבי מתניתין מאי טעמא חיישינן לטומאה צפה דהתם איכא למיחש שמא האהיל עליו אבל הכא דידוע הוא לו שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע: מי אמרינן בתר כלי אזלינן - וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא: או בתר מיתא אזלינן - ומת מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספיקו טהור: אם תימצי לומר - כיון דמת עצמו לא הוי צף על פני המים הוא בתר כלי אזלינן וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא: מת המונח על גבי השרץ - ושרץ צף על פני המים מהו כיון דשרץ טומאת ערב ומת טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמי וספק מגעו טמא: או דילמא - הא טומאה עבה סמיכתא היא וכיון דצף שרץ כצף מת דמי (מיתא מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספק מגעו טהור): ואם תמצא לומר - כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת ז' כמאן דמחתא. בכלי דמי וספיקו טמא ודאי: שרץ צף ע"ג נבילה - והוא הדין נמי לנבילה ע"ג השרץ אלא האי דקמיבעיא ליה הכי דשיעורא דשרץ דהוה כעדשה קאי על שיעורא דנבילה דהוי בכזית ולאו שיעורא דנבילה ע"ג שיעורא דשרץ: מת המונח על גבי השרץ - ושרץ צף על פני המים מהו כיון דשרץ טומאת ערב ומת טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמי וספק מגעו טמא: או דילמא כיון דאוכל הוא - ה"ל כמאן דמונח על גביו וכמו דמונח ע"ג קרקע דמי דספק מגעו טמא: שרץ ע"ג שכבת זרע - ושכבת זרע צף על פני המים מהו מי אמרינן הואיל ושכבת זרע לאו אוכלא הוא ה"ל כמשקה והוה שרץ צף וספיקו טהור: ואת"ל כיון שנתעקרה - מבשרו של אדם ממש ולא דמי לשאר משקה שבתוכו כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו ה"ל שכבת זרע כי אוכלא דסמיך הוא: שרץ צף ע"ג מי חטאת - ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן מי הוי כאוכלא או דילמא משקה הוי והוי כשרץ צף וספיקו טהור לא ידעינן תיקו:

כתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור וכתיב יטמא (עד הערב) הא כיצד בכלים טמא - דדוקא דומיא דמעיין ובור שהם מים שעל גבי קרקע: כל הניטלין - אדם עומד במים וחברו היה משלשל שרץ [ספק] נגע בו אדם העומד במים או הנגררין שהיה חבירו גורר שרץ על פני המים ספק נגע ספקו טמא מפני שהן כמונחין כיון [שיד] אדם תופס בה אין כאן דין טומאה צפה: והמאהיל על פני הטומאה - כגון אדם ההולך במים ונמצא כזית מת קבוע במים ספק עבר הטהור עליו והאהיל על המת דבשרץ כי האי גוונא טהור או במת לטומאת מגע דכך לי [טהרה] צפה וטומאה קבוע כמו טומאה הצפה וטהרה קבוע מ"מ באהל לא מטהרינן דבר שהוא מטמא למעלה כלמטה לאיתויי זב וזבה שמטמא בהיסט וכן עליונו של זב וזבה (מלמעלה) כלמטה ממשכבו ואם זב וזבה עוברים במים וכלי אצלם ספק הסיטו אין לנו ליטהר משום טומאה צפה אלא במגע דוקא דומיא דשרץ וכן אם מדרסות שם וזב עובר ספק דרס אין לטהר משום טומאה צפה: בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים מהו בתר כלי אזלינן - והא נח או דילמא בתר מיא אזלינן והא לא נח מת ע"ג שרץ מהו כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת ז' כמי דמחתא בכלי דמיא או דילמא כיון דהאי טומאה והאי טומאה סמיכתא היא ואת"ל כמאן דמחתא בכלי ודאי דמיא שרץ ע"ג נבילה ונבילה צפה על פני המים מהו כיון דתרוייהו טומאת ערב טומאה סמיכתא היא כחדא טומאה עבה ולא חשיב כמונחת או דילמא האי כזית והאי כעדשה שרץ על גבי שרץ מהו הני ודאי חד שיעורא הוא או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא אם תימצי לומר כיון דמפסקי לא נבילה שנימוחה מי הוי הך נבילה כי משקה והוי שרץ שעל גבה כטומאה צפה על פני המים או דילמא אוכלין הוא ואת"ל כי אוכלין הויין לה ואינן חשובים משקה וה"ל כמי שאינו צף על פני המים והא שרץ על גביו הואיל כשהנבילה שנימוחה צפה על פני המים כזית והאי בכעדשה כמאן דמנח דמי שרץ ע"ג שכבת זרע מהו מי הויא לה כי משקה ואת"ל כיון דמתעקר מגופיה לא חשיב משקה אלא כי אוכלין יש לדונו שרץ ע"ג מי חטאת שהיה שם אפר ומים וע"י האפר הוא עב ומי חטאת דנקיט אומר ר"י דהוא הדין דמצי למנקט אפר ומים בעלמא אי חשיב משקה אי לא אלא לרבותא נקט דאע"ג דאיכא למימר כיון דהאי טומאה והאי טומאה הויא ליה כי טומאה סמיכתא צפה על פני המים מ"מ כיון דהני מי חטאת הוו להו משקה עליהן והואיל כי צפה על פני המים: