Nazir 11b · Talmud

רֵישָׁא, כְּגוֹן דִּנְזַר מֵחֲדָא, לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי דַּאֲפִילּוּ לֹא נָזַר אֶלָּא מֵאַחַת מֵהֶן — הָוֵי נָזִיר, וְאָסוּר. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכּוּלָּם — מוּתָּר. סֵיפָא דִּנְדַר מִכּוּלְּהוּ, וְאִיתְּשִׁיל מֵחֲדָא. לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֲפִילּוּ לֹא נָזַר אֶלָּא מֵאַחַת מֵהֶן הָוֵי נָזִיר, כִּי מִתְּשִׁיל מֵחֲדָא מִינַּיְיהוּ — אִישְׁתְּרִי. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכּוּלָּם, כִּי מִתְּשִׁיל נָמֵי מֵהָהוּא, עַד דְּמִתְּשִׁיל מִכּוּלְּהוּ. מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי: וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּנִדְרֵי אוֹנָסִין קָא מִיפַּלְגִי, וּבִפְלוּגְתָּא דִּשְׁמוּאֵל וְרַב אַסִּי. דִּתְנַן: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים: נִדְרֵי זֵירוּזִין. נִדְרֵי הֲבַאי. נִדְרֵי שְׁגָגוֹת. נִדְרֵי אוֹנָסִין. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ, צְרִיכִין שְׁאֵלָה לַחֲכָמִים. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: תַּנָּא קָתָנֵי ״הִתִּירוּ חֲכָמִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לַחֲכָמִים?! רַבָּנַן סָבְרִי כִּשְׁמוּאֵל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּרַב אַסִּי. מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר״, וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר״. אִם הָיוּ פִּקְחִים — מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. וְאִם לָאו — מְגַלְּחִין נְזִירִים אֲחֵרִים. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי״, מַהוּ? ״וַאֲנִי״ — אַכּוּלֵּיהּ דִּיבּוּרָא מַשְׁמַע, אוֹ דִלְמָא אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא מַשְׁמַע. אִם תִּמְצֵי לוֹמַר אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא מַשְׁמַע: אַרֵישָׁא, אוֹ אַסֵּיפָא? תָּא שְׁמַע: ״וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר״, אִם הָיוּ פִּקְחִים מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. מִדְּקָאָמַר ״וַאֲנִי וְעָלַי״ — שְׁמַע מִינַּהּ וַאֲנִי אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא אָמְרִי. אִין, אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא מַשְׁמַע, מִיהוּ: אַרֵישָׁא, אוֹ אַסֵּיפָא? מִינָּה, מִדְּקָאָמַר ״וְעָלַי לְגַלֵּחַ״, שְׁמַע מִינַּהּ: ״וַאֲנִי״ — עַל תְּחִילַּת דִּיבּוּרָא מַשְׁמַע. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: מִמַּאי דְּהָכִי? לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ ״וַאֲנִי״ — אַכּוּלֵּיהּ דְּדִיבּוּרָא, וְאִי מִשּׁוּם ״וְעָלַי״, מַאי קָאָמַר — ״וְעָלַי״ בְּהָא מִילְּתָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, דְּקָתָנֵי סֵיפָא ״הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר״ וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר״, הָתָם מִי אִיכָּא תַּרְתֵּין מִילֵּי? אֶלָּא, מַאי קָאָמַר: ״עָלַי״ בְּהָא מִילְּתָא, הָכָא נָמֵי, כִּי קָאָמַר ״עָלַי״ — בְּהָא מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָכִי הַשְׁתָּא?! אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא צְרִיכָא סֵיפָא לָא צְרִיכָא — תָּנֵי סֵיפָא דְּלָא צְרִיכָא מִשּׁוּם רֵישָׁא דִּצְרִיכָא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רֵישָׁא לָא צְרִיכָא סֵיפָא לָא צְרִיכָא, תָּנֵי רֵישָׁא דְּלָא צְרִיכָא וְתָנֵי סֵיפָא דְּלָא צְרִיכָא?! אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ

רישא כגון דנזר מחדא כו' - ואילו לרבנן ברישא דרישא מודה ר"ש דאסור אע"ג דלא נדר בכולהו משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל: ואיתשיל מחדא - דקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין ולרבנן דאמרי אפילו כי לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר הכי נמי כי מיתשיל אחד מינייהו אישתרי נמי אכולהו והלכך הוא מותר: ולר"ש דאמר - לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן בבת אחת כגון דאמר הריני נזיר סתם הכי נמי לכי מיתשיל לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמיתשיל אכולהו והלכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא משום הכי אוסר ר"ש: איבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי - במתניתין הואיל דנדרי אונסין הן הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה ל"א דבמתני' להכי קרי להו אונסין דלבו אונסו שהוא סבור שיתירו לו חכמים דבכה"ג קרי ליה אונס כדאמרי' נמי במס' שבועות (דף כו.) דרב כהנא ורב אסי מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי א"ל רב לבך אנסך ומיפטרת: וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי - דתנן בפ"ד נדרים במסכת נדרים ד' נדרים התירו חכמים וכו' והתם מפרש להו: רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי: רבנן - סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי: ור' שמעון כרב אסי - דאוסר בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו: מתני' אמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר - ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו: אם היו פקחין מגלחין זה את זה - מביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר ואם לאו כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר: גמ' איבעיא להו - אמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ולא אמר תו מידי: מהו - מי אמרי' האי דאמר ואני אכוליה דיבורא משמע והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר: או דלמא הא דאמר ואני אפלגא דדיבוריה משמע - דחדא מינייהו הוא דקביל עילויה או נזירות או לגלח אבל אתרוייהו לא משמע: ארישא או אסיפא - ארישא משמע ואני בנזירות כמותך או אסיפא משמע ואני אגלח נזיר כמותך: מדאמר ואני ועלי - מדקתני לתרוייהו ש"מ דהאי דאמר ואני לא קאי אלא אפלגא דיבוריה ומינה מדקאמר עלי לגלח ש"מ ואני אתחלת דיבוריה קאי והכי משמע ואני בנזירות כמותך ועלי לגלח נזיר כמותך: וממאי דהכי הוא - כדקאמרת דואני אפלגא דדיבוריה קאי דלמא אכוליה דיבוריה קאי ואי אמרת לי כיון דאני אכוליה דיבוריה משמע עלי למה לי איהו ודאי לא מיצטריך אלא פירושי קמפרש למילתא דמשמע כמו דאמר עלי בהא מילתא: דאי לא תימא הכי - דפירושי קא מפרש לה אלא דואני קאי אדיבורא דרישא ועלי אדיבורא דסיפא סיפא דמתניתין דקתני הרי עלי לגלח כו' התם למה לי כו': אי אמרת בשלמא רישא - דתני ועלי צריכא לך למימר משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא) אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין עלי דלא צריך אלא אי אמרת דעלי דרישא לא צריכא דהא קאי ואני אכוליה דיבוריה השתא איכא למימר מי עבידת כי הא מילתא למיתני תנא עלי ברישא דלא צריכא וסיפא דלא צריכא אלא לאו שמע מינה ואני אפלגא דדיבוריה קאי שמע מינה:

סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא - והיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי (ויתירו לו) היין או לטמאות למתים שאינו יכול לחיות בלא יין או שלא יטפל בשכר למתים שזהו פרנסת ביתו: לרבנן - כיון דנשתרי ליה חדא משום הכי מישתרייא ליה לכולהו דכאיסורו כך היתירו כשם שנאסר בתחילת הנזירות בחד מענייני נזירות כן ניתר בסוף הנזיר בחד וכמו דפליגי התם פ"ג דנדרים (דף כה:) גבי מצא אוכלים תאנים ואמר קונם הפירות עליכם ונמצא אביו אחד מהן והתיר נדרו ופליגי אי הותרו כולן או לא . ה"נ סברי רבנן ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי נדר ושבועה אבל הכא כיון דתחילה הוי נזירות על אחד ה"נ סוף נזירות ור"ש ס"ל אפי' למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזירות באה לו עד שיפרש מכולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל האחד לא הותר השני: ולרבי שמעון - כי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר גם בסוף הנזירות צריך לשאול ולהתיר כולו: ואי בעית אימא בנדרי אונסין - זה חשיב אונס שאינו יכול לחיות בלא יין: נדרי זירוזין - כגון שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרין ה"ז נדרי זירוזין או קונם ככר זה עלי אם אתן לך יותר משני דינרים ורצון שניהם לקנות בג' דינר ה"ז נדרי זירוזין ואין צריכין עוד שאלה למ"ד מדרבנן: נדרי שגגות - קונם ככר זה אם אכלתי היום ושכח שאכל היום: נדרי הבאי - מפרש התם פי' בנדרים (כד:) וא"ת ומי דמי התם בשעת הנדר לא ידע האונס דהא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ומסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה ומפ' ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני אי נמי מייתי ליה דין זה היכא דאין פיו ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי הכא: הגה"ה וכמו כן במתניתין פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי כשעשיתי הנדר: הריני נזיר ועלי לגלח נזיר - כי הריני נזיר בעצמו חייב בנזירות ולהביא קרבנותיו ועלי לגלח נזיר אחר ולהביא קרבנותיו השתא נזירות חייל עליה ועתה צריך לגלח נזיר אחר ולהביא קרבנותיו ושמע חבירו ואמר ואני פירוש ואני ועלי לגלח נזיר אחר חייל עליה [נזירות] וגם תגלחת של נזיר אחר: ואם היו פקחין מגלחין זה את זה - פירוש כל אחד ואחד יעשה נזירותו שלשים יום ומביא קרבן בעבור חבירו ומפטרי מידי דהוה אאיניש בעלמא אם היה מביא קרבן עבורו שפטר וגם זה נפטר ממה שנדר לגלח לאחר שהרי גלח לאחר נמצא כי כל אחד לא יביא אלא קרבן א' ואפ"ה [יצא] נמי ידי נדריה שהרי בלאו אחר עשה נזירות שלשים יום וגילח לחבירו: ואם לאו - שאין להם פקחות זה אלא כל אחד הביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר ולהביא קרבנותיו תחתיו: ושמע חבירו ואמר ואני - ולא [אמר] עוד [מהו] על כוליה דיבור של הראשון משמע וחייב השני להיות נזיר ולגלח או דלמא על פלגיה דיבורא משמע ולא קבל עליו השני אלא או נזירות או תגלחת לאחר: מדקאמר ואני ועלי ש"מ - אם לא אמר שני הדבורים דפלגא דדיבור' משמע: ומינה - כלומר גם זה תיפשוט ממתניתין מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחילת דיבורו משמע: לעולם ואני אכוליה דיבוריה משמע ואי משום ועלי מאי קאמר ועלי בהך מילתא - כלומר ומה שקבלתי כבר נזירות תגלחת לאחר כמו דרך בני אדם לכפול (על) לשונן והוא הדין דאם לא אמר ועלי דמחייב בנזיר ותגלחת אדיבור קמא: ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר מי איכא תרתי מילי - והרי הראשון לא קבל עליו אלא דבר אחד: משום רישא דצריכא - דאיצטריך למיתני ועלי לאשמועינן דואני לא קאי אלא אפלגא דדיבוריה ותנא סיפא דעלי אע"ג דלא צריכא אטו רישא:

נזיר יא:

Navigate the library