Nazir 52b · Talmud

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת, הָנֵי שִׁבְעָה הָוְיָין! כִּי קָתָנֵי (סִימָן: יָחִיד, שֶׁהוּא, גִּילַּח, וְאֶחָד) — כׇּל הֵיכָא דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ רַבִּים. לְאַפּוֹקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, דְּיָחִיד הוּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ. דְּתַנְיָא: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, אֵבֶר מִן הַמֵּת, אֵבֶר מִן הַחַי לָא קָתָנֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, כׇּל הֵיכָא דְּנָזִיר מְגַלֵּחַ עַל אֲהִילוֹ, לְאַפּוֹקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה דְּלָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, כׇּל הֵיכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ, לְאַפּוֹקֵי רְבִיעִית דָּם דְּלָא הֲדַר בֵּיהּ. דַּאֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא: לֹא תִּשְׁנֶה רְבִיעִית דָּם בַּחֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּיָדוֹ. וְעוֹד, הַמִּקְרָא מְסַיְּיעוֹ: ״וְעַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד יָמָיו הָיָה מְטַמֵּא, אִם מִשֶּׁמֵּת חָזַר בּוֹ — אֵינִי יוֹדֵעַ. תָּנָא: הוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו. תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: רוֹבַע עֲצָמוֹת — מִן הָעֲצָמִים אוֹ מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רוֹבַע מִן הַגְּוִיָּה, מֵרוֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרוֹב הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל כְּאֶחָד. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה — אוֹ מִשְּׁנֵי שׁוֹקַיִים וְיָרֵךְ אֶחָד, אוֹ מִשְּׁנֵי יְרֵכַיִים וְשׁוֹק אֶחָד, הוֹאִיל וְרוֹב גּוֹבְהוֹ שֶׁל אָדָם מִגּוֹבַהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַגְּוִיָּה אוֹ מֵרוֹב בִּנְיָן, אוֹ מֵרוֹב מִנְיָן — הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בְּמִפְרְקֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם. שַׁמַּאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עֶצֶם מִן הַשִּׁדְרָה אוֹ מִן הַגּוּלְגּוֹלֶת. שָׁאנֵי שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר. לִיפְשׁוֹט מִינַּהּ: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר, הָא רַבָּנַן עַד דְּאִיכָּא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת! לָא, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּשַׁמַּאי אֶלָּא בְּעֶצֶם אֶחָד דְּאָתֵי מִן הַשִּׁדְרָה וּמִן הַגּוּלְגּוֹלֶת, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, אֲפִילּוּ חֲדָא מִינְּהוֹן. בְּעַי רָמֵי בַּר חָמָא: רוֹבַע עֲצָמוֹת מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת, מַאי? כִּי קָתָנֵי חֲצִי קַב עֲצָמוֹת — הֵיכָא דְּאִיכָּא מִשְּׁאָר אֵבָרָיו, אֲבָל מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת דַּחֲמִירִי — אֲפִילּוּ רוֹבַע עֲצָמוֹת. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רוֹבַע עֲצָמוֹת דְּאָתֵי מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת חֲמִיר — לִיתְנֵי: עַל רוֹבַע עֲצָמוֹת הַבָּא מִן הַשִּׁדְרָה כּוּ׳!

לעולם או שדרה או גולגולת תנן - כי קתני דששה דברים הן בהנהו דפליגי עליה רבים אבל בעצם כשעורה דלא פליגי עליה רבים אלא יחיד לא חשיב ליה ממניינא ולעולם או שדרה או גולגולת תנן וחשיב להו תרי וליכא בהו אלא ששה דסמי מכן שעורה ואיכא דאמרי כשעורה הוא ממנינא משום דאתיי' לה מן המת אבל אבר מן החי סמי מכאן: ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי עצם כשעורה - דלדברי הכל לא מיטמא נזיר על אהילו וא"ת רביעית דם דלא מיטמא באהילו וקתני לר"ע מיטמא נזיר באהילו דאיהו משמע ליה מעל כל נפשות מת לא יבא כדאמרינן לעיל (נזיר דף לח.) מנין לרביעית דם שמטמא באהל כו': לא תשנה רביעית דם בחזרה - שחזר בו ר"ע דודאי לא חזר בו שלעולם היה סבור שרביעית דם הבאה מב' מתים מטמא באהל: שהרי למודו בידו - למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח וחכ"א כשהוא בא ממת א' ה"ז מטמא באהל אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג: עד ימיו - כלומר כל ימיו היה מטמא ר"ע שמא משמת חזר בו: הושחרו שיניו - של ר"ש: מפני תעניותיו - לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר אם משמת חזר בו: ת"ש ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמות - שאמרו שמטמאין באהל ומזה עליהן בשלישי כגון שבא משני עצמות או משלשה עצמות אבל לא מעצם אחד: וב"ה אומרים - רובע עצמות שאמרו מן הגויה בזמן שהוא בא מרוב הבנין או מרוב המנין אבל משאר איברים שאין רוב בנין או רוב מנין אינו מטמא באהל: משני שוקים וירך אחד - ג' איברים כב"ש ויהא בהן רוב בניינו וב"ה אומרים מרוב המנין אבל לא משאר אברים הרי הוא יכול להתקיים דברי ב"ה כמו במפרקי ידים ורגלים שיהא בהן רוב מנין וג' אברים כב"ש: שמאי אומר - רובע עצמות שאמרו אפילו הבא מעצם אחד מטמא באהל ומאי מעצם אחד כגון דאתי מן השדרה או מגולגולת: מאי - מי הוי נזיר מגלח עליו או לא: דחמירי - דאית בהו חומרא טפי משאר אברים: ליתני - בה בהדיא ועל רובע עצמות הבא מן השדרה של שני מתים ומן הגולגולת של ב' מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין:

ואי ס"ד או שדרה או גולגולת הני שבעה הויין - פי' דנחלקו בו ר"ע ורבנן וברישא תנא ששה דברים אלא ודאי שדרה וגולגולת חד דלא מטמא הא בלא הא ומשני לעולם שדרה וגולגולת כתרי חשיב להו וסמי עצם כשעורה מחושבנא דששה דברים דכי קתני ששה דברים דפליגי על ר"ע לאפוקי עצם כשעורה דיחיד הוא דפליג עליה דתניא עצם כשעורה כו': ואיבעית אימא כי קתני מידי דמת מידי דחי לא קתני - ולא תחשוב בהנך ששה דברים אבר מן החי ואיבעית אימא כי קתני מילי דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי עצם כשעורה דאינו מגלח אלא על מגעו ועל משאו ואיבעית אימא מידי דהדר ביה שחזר ר"ע כדקתני לעיל שחזר בו ר"ע לאפוקי רביעית דם הבאה מב' מתים דלא הדר וששה דברים דקא חשיב מהנך דהדר ביה ולעולם שדרה וגולגולת בתרי חשיב להו: דא"ל רבי לבר קפרא תלמידיה לא תשנה דם רביעית בחזרה שהרי למוד ערוך הוא בפיו של ר"ע - דעל רביעית הבאה מב' מתים דנזיר מגלח ועוד המקרא מסייעו ובא להכחיש דברי האומר שר"ע חזר ובא ר"ש לומר כרבי דר"ע לא חזר בו אלא שאמר דרך קנתור כלפי ר"ע שאמר אם משמת חזר בו איני יודע: [אמר ר"ש עד יום מותו של ר"ע היה מטמא. כלומר לא חזר בו]: תנא הושחרו שיניו - של ר"ש מפני תעניותיו מפני שאין דרך ארץ לדבר על רבו בלשון זה וישב והתענה ימים רבים: ת"ש דתני' ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמים מן השנים מן הג' - פירוש או משנים או משלשה אברים יטמא רובע עצמות באהל ובית הלל אומרים מן הגויה פירוש מעיקר הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין שרמ"ח אברים יש באדם כדתניא בריש מסכת אהלות וקכ"ה הם רוב מנין ואם תפש קכ"ה עצמות וקיצה מעט מן כל אחד ואחד עד שהעמיד על רובע יטמאו באהל: אמר ר' יהושע יכולני לעשות דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד שב"ש אומרים משנים או מג' או מב' שוקים וירך אחד או משני ירכים ושוק אחד - נמצא רוב בנינו של אדם תנינא במס' אהלו' (פ"א מ"ח) דקחשבינן רמ"ח אברים וחשיב מלמטה למעלה פרסות הרגל וחשיב שנים בשוק חמשה בארכובה ואחד בירך לכאורה משמע ממתני' דהתם דשוק למטה מן הארכובה וירך למעלה: משני שוקים וירך אחד או משני ירכים ושוק אחד הואיל והוא רוב בנינו של אדם מגובה ומב' או משלשה דקאמרי ב"ש לאו דווקא אלא כלומר רובע עצמות הבא מרוב הבנין ורוב המנין הוי לגובה האדם ירך ע"ג שני שוקים ויש מפרשים דשני שוקים וירך אחד קרי שנים לפי שהשוקים דקים ביותר והוו כחד ועם ירך אחד נחשבים כשני עצמות ושני ירכים ושוק אחד הרי שלשה לפי שהירכים עבים וגדולים נחשבין כשנים והשוק עמהם הרי שלשה: וב"ה אומרים מן הגויה מרוב המנין - הואיל וישנו ברוב המנין דהיינו מפרקי ידים ורגלים וב"ש איירו ברובע הבא מרוב הבנין וב"ה איירו ברובע הבא מרוב המנין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומפרקי ידים ורגלים תנינא רוב המנין בלא רוב הבנין כדמפרש במסכת אהלות (פ"א מ"ח) דפרסת הרגלים יש ל' ששה בכל אצבע ובפיסת היד שלשים ששה בכל אצבע הרי ק"כ אברים בידים וברגלים: שמאי אומר אפי' עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת - וקס"ד מדקאמר שמאי עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת מטמא באהל מכלל דלרבנן דקאמרי לא עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת מטמא הא שדרה גופה או גולגולת גופה מטמא אפי' האי לחודיה והאי לחודיה דמשמע ליה דלא פליגי [אלא] על האי ב"ש עצם אחד משדרה ולב"ה בעינן שדרה וגולגולת ודחי שמאי דמחמיר אבל לרבנן בעינן תרוייהו: וליפשוט מינה - לאידך גיסא דטעמא (דמחמיר) שמאי דמחמיר דטמאות דעצם משדרה לבד או בעצם מגולגולת לבד כדקתני או או הא לרבנן דלא תנן או או אלא השדרה והגולגולת ש"מ תרוייהו בעו ודחי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד משדרה או מגולגולת אבל היכא דאיתא בעיניה שהשדרה שלימה אפי' חד מנהון ומשום דלא קתני במילתייהו דרבנן או או לא ניחוש לדקדק דב"ה לא חשו לפרש מילתייהו או דקיימי אמילתא דב"ש דקאמרי או ומדב"ש נשמע לב"ה דבעו למימר או. מהרפ"ש: בעי רמי בר חמא רובע עצמות משדרה או מגולגולת מאי - מי אמרי' כי קתני במתני' דחצי קב עצמות דנזיר מגלח כגון דאתי משאר אברים כגון מרוב הבנין או המנין אבל משדרה וגולגולת דחמירי טפי אפי' רובע עצמות הבא מהן מגלח עליהן נזיר או דלמא לא שנא: אמר רבא ת"ש השדרה והגולגולת - דקתני במתני' דנזיר מגלח עליהן וקס"ד דליכא שדרה וגולגולת דלית בהן רובע עצמות ואי לא הויא בהן רובע עצמות לא מגלח ולהכי פריך ואי ס"ד רובע עצמות דאתי משדרה וגולגולת חמיר ליתני במתני' רובע עצמות הבא מן השדרה וגולגולת ולמה לי דתני במתניתין השדרה והגולגולת דמשמע דווקא כשהן שלמין הא אפי' שבורין ומפורקין בעיא למימר אם יש בהן רובע עצמות דנזיר מגלח עליהן ותיפשוט דמדקתני במתני' השדרה והגולגולת שלמים מסתמא אית בהון רובע עצמות מכלל דעל עצמות שבורין ומפורקין שיש בה רובע ובאו (השדרה) משדרה וגולגולת לא מגלח ופריך והא הוא דאמר פירוש רבא לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות אלמא דרבא גופיה סבירא ליה דאיכא שדרה וגולגולת דלית בהון רובע עצמות ולעולם אימא לך דאפי' על רובע עצמות הבא מן השדרה והגולגולת נזיר מגלח ומתני' דקתני שדרה וגולגולת דמשמע שלמים איצטריך לאשמועינן דאפילו אין בהן רובע נזיר מגלח ולא איתפרש היכא איתמר דרבא ויש ספרים דגרסי לעיל (נזיר דף נ.) אמר רבא לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות מכח סוגיא דהכא [ולעיל פירשתי] דאי אפשר לקיים אותה גירסא:

נזיר נב:

Navigate the library