Nazir 10a · Talmud

אוֹ כְּמִנְחַת סוֹטָה — תִּקְדּוֹשׁ, אִי לָא — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַיְיתֵי מִן הַחִיטִּים. מַתְנִי׳ אָמַר: ״אָמְרָה פָּרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי״, ״אוֹמֵר הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נְזִירָה אִם נִפְתָּח אֲנִי״ — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי, לֹא אוֹמְרִים אֶלָּא בְּאוֹמֵר ״הֲרֵי פָּרָה זוֹ עָלַי קׇרְבָּן, אִם עוֹמֶדֶת הִיא״. גְּמָ׳ פָּרָה מִי קָא מִישְׁתַּעְיָא? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו, וְאָמַר: ״כִּסְבוּרָה פָּרָה זוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת — הֲרֵינִי נָזִיר מִבְּשָׂרָהּ אִם עָמְדָה מֵאֵלֶיהָ״. וְעָמְדָה מֵאֵלֶיהָ. וְהָלְכוּ בֵּית שַׁמַּאי לְשִׁיטָתָן וּבֵית הִלֵּל לְשִׁיטָתָן. בֵּית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי ״מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה״ — הָוֵי נָזִיר, הָכָא נָמֵי, כִּי אָמַר ״מִבְּשָׂרָהּ״ — הָוֵי נָזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לָא הָוֵי נָזִיר. וְהָא אַמְרוּהָ בֵּית שַׁמַּאי חֲדָא זִימְנָא! אָמַר רָבָא: תַּרְתֵּי תְּלָת. וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא תַּרְתֵּי תְּלָת. וְכֵן אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא תַּרְתֵּי תְּלָת. וּצְרִיכִי, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא גְּרוֹגְרוֹת וּדְבֵילָה: הָתָם הוּא דְּאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָן בַּעֲנָבִים. אֲבָל בָּשָׂר בַּעֲנָבִים — לָא מִיחַלַּף. וְאִי אִיתְּמַר בָּשָׂר: הָכָא הוּא דְּאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר בְּבִישְׂרָא וְחַמְרָא. אֲבָל גְּרוֹגְרוֹת וּדְבֵילָה — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאִי אִיתְּמַר הָנֵי תַּרְתֵּי: הָנֵי הוּא דְּקָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי, אֲבָל דֶּלֶת אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְבֵית הִלֵּל. וְאִי תַּנָּא דֶּלֶת: בְּהָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל, אֲבָל בְּהָךְ תַּרְתֵּי אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי, קָמַשְׁמַע לַן דְּלָא. אָמַר רָבָא: מִי קָתָנֵי ״אִם עָמְדָה מֵאֵלֶיהָ״? אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו, וְאָמַר: ״הֲרֵי עָלַי קׇרְבָּן״. בִּשְׁלָמָא פָּרָה — בַּת קׇרְבָּן הִיא, אֶלָּא דֶּלֶת — בַּת קׇרְבָּן הִיא?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו,

קמ"ל - דאפ"ה יביא מן החיטין ולעולם לא מצית למידק מתני' דכי אמר מן העדשים לא מייתי ולא כלום: מתני' אמרה פרה - בגמרא מתרצינן כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כמדומה לי כסבורה פרה שאינה עומדת לעולם ע"י אדם הריני נזיר ממנה מבשרה אם נתקיים מחשבתה שתהא עומדת מאליה אלא אני אלך ואעמידנה ב"ש לשיטתן דאמרי כי אמר מן הגרוגרות הוי נזיר הכא נמי כי אמר הריני נזיר הוי נזיר וכי אמר מבשרה לאיתשולי קאתי ואין שאלה בנזיר וב"ה אמרי אי אמר מבשרה כגרוגרות דמי ולא הוי נזיר ולגבי דלת כגון שהיה דלת נעול לפניו ואמר כמדומה אני שסבור הדלת הזה שאין נפתח ע"י אדם הריני נזיר מנסריו אם תתקיים מחשבתו שיפתח מאליו ונפתח מאליו וב"ש הלכו לשיטתן דכי אמר הריני נזיר הוי נזיר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר מנסריו לאיתשולי הוא דאתי ואין שאלה בנזיר: הריני נזירה - ה"א יתירה משמע הימנה: א"ר יהודה - לא אמרו ב"ש שיהא נזיר [כלל שהן] לא דברו אלא לענין נדר שאם אמר הריני נדור מבשרה והרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא מאליה ועומדת מאליה דהוי נדור הימנה ואינו נזיר: גמ' כסבורה פרה זו - היינו דקתני אמרה פרה שכן מצינו מהמחשבה שהוציא הכתוב בלשון אמירה כגון ודובר אמת בלבבו (תהילים ט״ו:ב׳) ויאמר עשו בלבו (בראשית כ״ז:מ״א): הא אמרוה ב"ש חדא זימנא - דאם אמר הריני נזיר מן הגרוגרות דהוי נזיר וה"ה נמי לכי אמר הריני נזיר מבשרה ל"ל למתנייה: תרתי תלת - קתני פרה דלת וגרוגרות וכולהו צריכי וכו': משום דמיחלפן בענבים - דפירא בפירא מיחלף ואית להו לבית שמאי דכינויי כינויי נזירות כנזירות מדתני בברייתא: ואי איתמר בשר - לחודיה ה"א הכא הוא דאמרי ב"ש דהוי נזיר דבישרא וחמרא אורחייהו דאינשי דאמרי בהדי הדדי ואמטו להכי איכא למימר כי אמר מבשרה כמ"ד מיין דמי: אבל גרוגרות ודבילה - דלאו בהדי יין נינהו אימא דלא תיהוי להו שם כינוי קמ"ל: ומי קתני אם עמדה מאליה - אם עומדת סתם קאמר בין מאליה בין ע"י אחרים: אלא אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו - ואמר כסבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם לא מאליה ולא ע"י אדם: ואמר הרי עלי קרבן - כלומר שהזיר עצמו ממנה אם לא יעמידנה ועמדה מאליה: בשלמא פרה בת קרבן היא - בשלמא לגבי פרה מצית מוקמת לה בכגון דקאמר הרי עלי קרבן דהוי נזיר דהואיל דבת קרבן היא כלומר דקא שייכא בכלל קרבן אע"ג דבקרבן נזיר לא שייכא איכא למימר כאומר הרי עלי קרבן נזירות דמי והוי נזיר אלא לגבי דלת היכי קים להו לב"ש הכי בשלמא גבי גרוגרות איכא למימר הואיל ופירי הוא מיחלפי בענבים ויש בלשון הזה לשון נזירות אלא לגבי דלת כי קאמר הרי היא עלי קרבן אם לא נפתח מי שייך בקרבן נזירות כלל:

פרה זו - כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו משמע ליה דהיתה רבוצה מדקתני אם עומדת אני לשנויא דרמי בר חמא יש לפרש לישנא דמתני' הכי אמר פי' אמר אדם הרואה הפרה הרבוצה (הא מדקתני הריני עומדת מכלל דרבוצה היא) אמר אמרה פרה זו (פי' סבורה פרה זו) כלומר סבורה פרה זו בלבה מה שהיא רבוצה ומסתמא מחשבה זו בלבה מחמת שרבוצה כ"כ שאינה יכולה לעמוד מאליה ולא שהפרה עצמה מחשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשב אלא כלומר בני אדם העוברים ורואים אותה רבוצה כל כך בכח סבורים בלבם לומר כן ולפי שהרואה הפרה חושב כן בלבו על הפרה לפיכך תולה המחשבה בפרה עצמה כמו והאניה חשבה להשבר (יונה ולא שהאניה חשבה כן אלא האדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה ה"נ תולה המחשבה בפרה הריני נזיר אם עומדת הריני מוסב על האדם המקבל עליו הנזירות להכי קאמר הריני נזירה מפיק ה"א הריני נזיר מבשרה אם עומדת ורמי בר חמא מוסיף על לשון המשנה אם עומדת מאליה כי מאליה אינו מלשון המשנה אני צריך לדחוק ולפרש שמוסב על האדם המקבל הנזירות וה"ק אם עומדת מאליה אני נזיר מבשרה ואע"ג דכבר אמרה הריני נזירה כפל מלה הוא על האדם המקבל הנזירות לכן נראה למהר"ף נ"ע דלפום ריהטא דמתני' משמע שהפרה עצמה אמרה הריני נזירה אם עומדת אני היה נופל בטוב בלשון ולכך נשנית במשנה לשון אני אבל לשנויא דרמי בר חמא לא היה צריך לשנות אני שכבר אמרה הריני נזירה ויתור לשון הוא אלא שהמשנה שנויה כאילו הפרה מדברת וכי היכי דמיירי לישנא דמתני' אפרה ה"נ יש לפרש אדלת. והר"ר יוסף איש ירושלים פירש דה"פ דמתני' אמר פירוש אמר האדם כשראה פרה רבוצה כמדומה אני דאמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת שהיא תואבת לעמוד ואינה יכולה וברצון תדור נזירות אם תעמוד אני אשלים לה דבריה כי הריני נזיר מבשרה אם תעמוד וכולה מתניתין אמלתא דפרה והש"ס מוסיף בה מילתא דאמר האדם וקצת לתמוה על שטה זו דאי איירי שהאדם אומר בפירוש הריני נזיר מבשרה אם היא עומדת א"כ הוי כוליה עניינא דאמרה פרה בכדי דאין דיבורה מועיל כלום ונראה לפרש שאין האדם אומר כלום רק שהיה מספר מילתא דפרה ולא שייך בה נזירות רק שתהא מופרשת לאיסורא שלא יהנה מבשרה הלכך כשאדם מספר לפנינו כך בדעתו לקיים עליו שיהיה נזיר מבשרה ופליגי ב"ש וב"ה כאילו אמר האדם בפירוש אני נזיר מבשרה אם תעמוד ומיהו צ"ע דמאי פריך והאמרי ב"ש חדא זימנא [הא] איצטריך לאשמועינן אע"ג דלא הזכיר כלל נזירות והלכו בית שמאי לשיטתן דכי היכי דלא שייכי גרוגרות לנזירות ואפ"ה נזיר הכי נמי לא שייך בשר לנזיר: תרתין תלת - כלומר בב' בג' מקומות בגרוגרות ובפרה ובדלת וצריכי כדמפרש ואזיל דאי איתמר בגרוגרות משום דמחלפי בענבים דתרווייהו פירי נינהו ושמא בדעתו היה לומר ענבים ועלה בפיו גרוגרות ובשר וחמרא זו היא עיקר הסעודה ומיחלף בלשון בני אדם זה לזה וא"ת וליפלוג בבשר [וחמרא] בלא עמידת הפרה (ולא לומר) לשיטתו וי"ל דאה"נ אלא אגב אורחיה קמ"ל דכוונתו שעמדה ר"ל מאליה לקמן מפרש שזהו בכלל קושית הש"ס דפריך אשינוייא דרמי בר חמא: מי קתני מאליה - אם עומדת קתני דודאי אי הוה מאליה במתני' מפורש הייתי מודה לדבריך אך מדלא קאמר מאליה ש"מ דליכא לפרושי בדידך דאי בדידך ליתני הריני נזיר מבשרה ולא ליתלי נזירות בהעמדה [ולכן הקשה] לו שמוסיף על הלשון המשנה מאליה [אבל] הא לא קשיא מאי דמוסיף רמי בר חמא ועמדה מאליה שזה הלשון אין צריך להוסיף אלשון המשנה אלא עיקר הדבר במה שתולה נדרו צריך לשנות התנא ומה שעשתה הפרה אחרי כן א"צ לשנות אלא בעל פה אומר איך נעשה המעשה אחרי כן דודאי שתלה נדרו בעמדה הפרה מאליה דלא הוי נזיר אם לא עמדה מאליה ולכך הוצרך לפרש ועמדה וליכא לפרש בין מאליה בין מאחרים שאין דרך בני אדם לתלות בדבר שיודע שיעשה שאם דעתו להיות נזיר למה תלה בשום דבר וא"ת ומאי קשיא ליה מי קתני מאליה והא כמה משניות דמשנינן חסורי מיחסרא והכי קתני וי"ל דה"מ היכא דמוכח החיסרון אז יש כח להוסיף על לשון המשנה אבל לפי' דרמי בר חמא לא מוכח כלום דבמשנה חסר מאליה כיון דאינה תולה מחלוקת התנאים כלל בעמידת הפרה אלא כל המחלוקת בנודר מן הבשר אי חייל עליה נזירות לכל מילי אי לא לכך פריך מי קתני מאליה דאין לו להוסיף על לשון המשנה כיון דלא מוכח מפלוגתא דתנאי דחסר כלום: הרי עלי כקרבן - פי' הפרה ור"ל אם עמדה אם לא עמדה כדמסיק לקמן אלא דלא שבקיה לסייומי למילתיה עד דפריך ליה:

נזיר י.

Navigate the library