Nazir 61a · Talmud

תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: זֶה לִפְנֵי בִּיאַת מַיִם (חַיִּים) וְזֶה לְאַחַר בִּיאַת מַיִם, זֶה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע וְכוּ׳. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָנֵי אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת דְּקָאָמַר, מִשּׁוּם מִצְוָה, אוֹ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִצְוָה — לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא לָא, וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה — אֲפִילּוּ סַכְיֵהּ נָשָׁא נָמֵי. מַאי? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה, אֲפִילּוּ בְּשָׁלֹשׁ נָמֵי סַגְיָא לֵיהּ! שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם מִצְוָה: שְׁמַע מִינַּהּ. הַדְרָן עֲלָךְ שְׁנֵי נְזִירִים הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים, שֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ, וְאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ. גְּמָ׳ קָתָנֵי: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — וְלֹא לַגּוֹיִם. ״וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעֲבָדִים. לְמָה לִי קְרָא? הָאָמְרַתְּ: כׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ — עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ! אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, בְּמִי שֶׁנַּפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. יָצָא עֶבֶד, שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. הוֹאִיל וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ, אֵימָא גַּבֵּי נָזִיר נָמֵי לָא. קָמַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא לַגּוֹיִם. וְכׇל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יִשְׂרָאֵל״, גּוֹיִם לָא? וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין, דִּכְתִיב ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְתַנְיָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״. שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב, יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ אָב. לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן יְרוּשָּׁה, וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר״! אֶלָּא בְּמִי שֶׁמּוּזְהָר עַל כִּיבּוּד אָבִיו. מִי כְּתִיב ״כַּבֵּד אָבִיךָ״ גַּבֵּי נָזִיר? אֶלָּא: אָמַר קְרָא ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״ — בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טוּמְאָה,

תני רבי חייא - טמא והוא מצורע אין עולין לו לכאן ולכאן לפי שזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים נזיר טהור והוא מצורע נמי אין עולין לו לכאן ולכאן שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר זריקת דמים: בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות - דקאמר עלה ומגלח ד' תגלחיות מי אמר משום מצוה איתנהו ממ"נ תרתי קמייתא משום תרתי תגלחיות בצרעת ושלישית משום טומאה ורביעית משום נזיר דטהרה וכולן בתער: או דלמא משום עבורי שיער טומאה - איתנהו ואפילו מעביר לה בנשא שפיר דמי: ואי ס"ד משום עבורי שיער טומאה - הוא דמגלח אפילו בג' תגלחיות נמי סגיא דכיון דשתי תגלחיות שבמצורע ושלישית של נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית הא ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח אל"א לאו ש"מ דכולהו איתנהו משום מצוה לגלח ארבע תגלחיות ש"מ: מתני' הכותים אין להם נזירות - העובדי כוכבים שנדרו בנזירות אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים: חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו - שהעבד שנדר בנזיר יכול רבו לכופו לשתות ביין אבל אשתו שנדרה בנזיר אינו יכול לכופה וכיון שנדרה ושמע לה ולא היפר לה שוב אינו יכול להפר: גמ' קתני הכותים - אין חייבין בנזירות אבל הנשים והעבדים חייבין: דת"ר דבר אל בני ישראל - איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו' בני ישראל נודרין ואין העובדי כוכבים נודרין: ואמרת אליהם - איש או אשה לרבות את העבדים שיש להן נזירות: עבדים למה לי - לרבויי קרא שיש להן נזירות: הא אמרת - במס' קדושין כל מצוה שהאשה חייבת בה כו' וכיון שהאשה חייבת בנזירות כדכתיב איש או אשה איתרבו להו נמי עבדים: שאני הכא - גבי נזירות דאי לאו דאתי קרא אחרינא לרבויי עבדים לא הואי אמינא דעבדים מחייבי בנזירו' משום דאמר קרא גבי נזירות לאסור איסר כו' קמ"ל ואמרת אליהם לרבות את העבדים: ואין העובדי כוכבים מעריכין - שאם אמר ערכי עלי לא אמר כלום: יכול לא יהו נערכין - שאם אמר ישראל ערך זה עובד כוכבים עלי שלא יהו בדבריו כלום: תלמוד לומר - איש או אשה כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' דאיתנהו בכלל ערך ונותן ערכו כפי שנותיו של עובד כוכבים הכא נמי גבי נזירות ליהוו עובדי כוכבים בתורת נזירות דאם אינן נזירין להביא קרבן דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ליתהנו בהו איש דליהוו נזירים אבל לא מביאין קרבן כדלקמן: שאני הכא - גבי נזיר מה שאינו בתורת נזיר כלל דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב דיבר הכתוב שהוא חייב בתורת נזיר: יצא עובד כוכבים שאין לו אב - דאין אבות לעובד כוכבים: למאי הלכתא - אמרת דאין אבות לעובד כוכבים: אילימא לענין ירושה כו' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר - להורישה לבניו אלמא דאית אבות לעובד כוכבים לענין ירושה: אלא - אימא הכי לאמו ולאביו במי שמוזהר על כיבוד אביו בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו ועובד כוכבים הואיל ואינו בכיבוד אביו אין נזירות חלה עליו:

הני ד' תגלחיות משום מצוה - כלומר כולהון משום מצוה וצריך תער אף לשלישית ואפי' טמא ודאי ומוחלט ודאי שטעון ארבע תגלחיות ותגלחת שלישית אינה אלא לנזיר טמא ולפי דעתי לא מהדר אארבע תגלחיות דמתני' דאיירי בספק מוחלט וספק טמא שאין במשנתינו תגלחת שלא תוכל להסתפק או במוחלט או בנזיר טהור ודאי מצורע ונזיר טהור נפקא לן מקראי בפ' שלשה מינין (לעיל נזיר דף מא.) דבתער ונזיר טמא נמי גמרינן לה מנזיר טהור וסוגיא דהש"ס הוא דסלקא הכי ולרמי בר חמא מיבעיא ליה ובקוצר היה יכול לומר תגלחת נזיר טמא צריכה תער או אינה צריכה תער אלא דנקט הני תגלחיות משום דאיירינהו בהו בסוגיין במוחלט ודאי וטמא ודאי דמגלח ארבע תגלחיות: אי אמרת משום איעבורי שער אפי' סכייה נשא - וצריך לומר דגילח מקצת השער במספרים או בתער שאם סך נשא בכל ראשו תו לא הדר כדאמרי' בפ' החובל (ב"ק דף פו.) ולא מצי למיעבד תגלחת של טהרה וה"ה דמצי למיבעי או מגלחו במספרים: תא שמע ומגלח ארבע תגלחיות ש"מ משום מצוה ש"מ - יש מפרשים דדייק מדכולל אותם ביחד א"כ דמיין אהדדי וכולהו בתער אף השלישית שהיא לספק נזיר טמא גם יש ספרים כתוב ואי ס"ד משום עיבורי טומאה אפילו בג' נמי סגי וקשיא לן מאי מייתי והלא בכל התגלחיות יש להסתפק אי במצורע או בנזיר טהור אף בשלישית ושמא י"ל דאע"ג דבתגלחת שלישית איכא לספוקי תגלחת בנזיר טהור שהיא צריכה תער מ"מ אם לא היתה תגלחת טומאה צריכה תער משום ספק דנזיר טהור לא היה צריך גילוח שהרי עדיין לא היה מותר לשתות ביין: מתני' הכותים אין להם נזירות - ואין קרבנן קרב אף על גב דמקבלין מהם נדרים ונדבות ובגמרא מפרש מנלן: נשים ועבדים יש להן נזירות - בגמרא מרבה להן: כופה את עבדו - שמוחה על נזירותו בגמרא מפרש טעמא: מנהני מילי - דעובדי כוכבים אין להם נזירות הלא בשאר נדרים דינן כישראל כדכתיב איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל והכא נמי נדר הוא: דת"ר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' וגו' בני ישראל ולא עובדי כוכבים - שאם קבלו נזירות אינו כלום ומותרין לשתות ביין ואין מביאין קרבנות נזירות עליהם: למה לי קרא לרבות לעבדים והא אמרינן כל מצוה שאשה חייבת עבד חייב בה - כלומר הא קיימא לן הכי ובפ"ק. דקדושין (דף כג.) ילפינן לה: שאני הכא דקאמר קרא לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד - ואע"ג דאכתיב לגבי נדרים מ"מ בפ"ק דנדרים (דף ג.) מקשינן נזירות לנדרים מלנדור נדר נזיר להזיר: והא גבי ערכין דכתיב בני ישראל ותניא בני ישראל מעריכין - לומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ואין העובדי כוכבים מעריכין אף כי נודרים נדרים ונדבות כישראל יכול לא יהו נערכים אם אמר ישראל ערך עובד כוכבים עלי ת"ל איש והכא נמי גבי נזיר נימא דאהני מיעוטא דבני ישראל לומר בני ישראל נודרים ומביאין קרבן אבל העובדי כוכבים אין נודרים ומביאים קרבן יכול לא יהו נודרים כלל לאסור ביין ובטומאה ת"ל איש דהכי נמי אמר הש"ס בסמוך: למאי אילימא לענין ירושה - דסתם מקום שנאמר בו אב לענין ירושה קרוי אביו: מי שמוזהר על כיבוד [אב] - אבל עובד כוכבים לא מוזהר: מידי [בנזיר כבד] אביך כתיב - ולעיל כי קאמר לענין ירושה לא פריך הכי דסתם אב נקרא אב לענין ירושה:

נזיר סא.

Navigate the library