Nazir 51a · Talmud

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב? מֵת שֶׁנִּקְבַּר עָרוֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים — זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב. נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ, בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל לְבֵנִים — זֶהוּ מֵת שֶׁאֵין לוֹ רָקָב. אָמַר עוּלָּא: אֵין רָקָב, אֶלָּא הַבָּא מִן הַבָּשָׂר וּמִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְעוּלָּא: רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָא מִן הָעֶצֶם — טָמֵא, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא בָּשָׂר! אֵימָא הָכִי: רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר — טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּשׁ עֶצֶם בַּבָּשָׂר. הָא לֵיכָּא גִּידִים! אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וְלַעֲצָמוֹת בְּלֹא גִּידִים. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה עִם זֶה — נַעֲשׂוּ גַּלְגַּלִּין זֶה לָזֶה. מֵתִיב רַב נָתָן: רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים — טָמֵא! אָמַר רָבָא: שֶׁקָּבְרוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהִרְקִיבוּ, וְעָמְדוּ עַל מְלֹא תַּרְווֹד רָקָב. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּזַז שְׂעָרוֹ וּקְבָרוֹ עִמּוֹ — נַעֲשָׂה לוֹ גַּלְגַּלִּין. תְּנַן הָתָם: כׇּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁינַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפּוֹרֶן. וּבִשְׁעַת חִיבּוּרָן — כּוּלָּן טְמֵאִין. בָּעֵי חִזְקִיָּה: שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְגַלֵּחַ, צִפּוֹרֶן הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז, מַאי? מִי אָמְרִינַן: כׇּל הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז כְּגָזוּז דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מְחוּבָּרִין? וְנִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה: טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגָזַז, הָא לֹא גָּזַז — לָא! הָכִי קָאָמַר: גָּזַז — הֲרֵי זֶה גַּלְגַּלִּים. לֹא גָּזַז — מִיבְּעֵי לֵיהּ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: רָקָב הַבָּא מִן הֶעָקֵב מַהוּ? כִּי גָּמְרִינַן רָקָב הַבָּא מִכּוּלֵּיהּ מֵת, אֲבָל דְּאָתֵי מִן עָקֵב — לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא: רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים — טָמֵא. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הַבָּא מִן הֶעָקֵב לָא, זִיל הָכָא — דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי, וְהָכָא — דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי? אִי דְּאִירְקִיב כּוּלֵּיהּ מֵת וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא הָכָא כְּגוֹן דְּאִירְקִיב חַד אֵבֶר, וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב. מַאי? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, הָוֵי גַּלְגַּלִּים, אוֹ לָא? כֵּיוָן דְּאָמַר מָר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ — הִלְכָּךְ גּוּפַהּ הוּא, וְלָא הָוֵי גַּלְגַּלִּין, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לָצֵאת — מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר עוּבָּר דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ,

איזהו מת שיש לו תורת רקב נקבר ערום כו' - אבל אם נקבר בכסותו אפי' בארון של שיש אין לו תורת רקב לפי שכסותו שנרקבת עמו נעשית לו תערובות ואנו אין לנו הלכה למשה מסיני שיהא רקב מטמא אלא רקב הבא מן המת עצמו בלא תערובות וכן אם נקבר בארון של עץ ואפי' ערום או על גבי רצפה של לבנים הואיל והארון של עץ והתבן של לבנים עשוין לירקב נעשין לו תערובות ואין לו תורת רקב: נעשו גלגלים זה לזה - נעשה כמי שנתערבו זה בזה ואין זה רקב גמור גלגלין כלומר המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה וכשנתערב עמו כסות או רקבון אחר דמי ואפילו נקברו ערומים בארון של שיש הואיל דלא הוי רקב דמת אחד: אמר רבא - כי קתני התם דרקב הבא מב' מתים טמא כגון שקברו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והרקיבו כל אחד בפני עצמו ועמד על מלא תרווד רקב ממת זה חצי תרווד וממת זה חצי תרווד מצטרפין למלא תרווד הואיל ולא נעשו גלגלין זה לזה מתחילה בשעה שהרקיבו אבל היכא דנקברו זה עם זה לעולם אימא לך דנעשו גלגלין זה לזה ואין לו תורת רקב: גזז שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין - אבל כי לא גזז והניחו מחובר כמו שהוא לא נעשה לו גלגלין: שערו העומד ליגזז - קודם מיתה כגון שהכביד עליו שערו כגזוז דמי ונעשה לו גלגלין ואין לו רקב: הא לא גזז לא - ואע"ג דעומד ליגזז: לא ה"ק גזז הוי גלגלין - כלומר מדרבה בר בר חנה ליכא למשמע מידי דהא דרבה בר בר חנה אמר דכי גזז הוי גלגלין אבל לא גזז לא אמר ביה ולא מידי ואכתי תיבעי לך: מן העקב - מן מרגלותיו כלומר ממתנים ולמטה כי קאמר דמלא תרווד רקב טמא היכא דאתי מכוליה מת מכלפי גוייה שלמעלה דעיקר הגוף בו: ואי ס"ד - רקב הבא מן העקב לא הוי טמא כי בא משני מתים אמאי טמא להאי רקב [זיל] להכא איכא למימר דדילמא דרך עקב קאתי וכן נמי להכא גבי אידך מת דילמא דרך עקב קאתי ואין לו תורת רקב אלא מדלא אמר הכי ש"מ דרקב הבא מן העקב יש לו תורת רקב: ה"ד אי דאירקיב כוליה מת - כלומר לעולם אימא לך דרקב שבא מן העקב טהור והכי קבעינא מינך (תרווד) אי דאירקיב כולה מת וההוא מלא [תרווד] רקב דשקלית מיניה אתא ליה דרך עקב עד כלפי הראש על פני כולו של מת הכי נמי דאיכא למיפשט מההיא דרב נתן בר אושעיא דהוי טמא אלא כי קא מיבעיא ליה הכא כגון דארקיב חד אבר וההוא אבר עצמו דארקיב אתא ליה דרך עקב בלבד והכי קמיבעיא לן מי אמרינן כי גמירי רקב כגון דאתי מכל גוף דמת אבל היכא דאתי מן עקב לחודיה לא או דלמא לא שנא:

איזהו מת שיש לו רקב - מלא תרווד רקב מטמא באהל ונזיר מגלח עליו: שנקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים - שאינה נשחקת ואין להסתפק בעפר אחר כי אם ברקב גוף של מת: נקבר בכסותו ואפילו בארון של שיש או ערום בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים - שנוחות לישחק וליכתש מאליהן זהו מת שאין לו רקב ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא תרווד מגוף המת טהור כדאמרינן בפ' המפלת (נדה כז:) מה תחילתו דבר אחר נעשה לו גלגלין משמע דבהא ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר אחר עמו בתחילתו אינו מטמא: אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות - מכולם צריך שיהא הרקב: הא מן העצם - לחוד טמא: והא ליכא גידין - ולא הוה מצי לשנויי דהכי קאמר ומן הבשר לחודיה טהור עד שיהא רקב עצם וגידין בהדי בשר דא"כ ליתני מן הבשר ועצם טהור ודייקינן עד דאיכא גידין בהדייהו: א"א לבשר ועצמות בלא גידים - ועולא שהזכיר גידים אצטריך לאפוקי נפל שלא נתקשרו אבריו בגידים וברייתא לא מיירי בהכי אלא בולד נגמר: שני מתים שנקברו זה עם זה נעשו גלגלין זה לזה - ובפרק המפלת (נדה כז:) גרסינן בכל הספרים גנגילאן וגם בערוך פי' גלגלים עפר הוא שמעורב ממקום אחר לשון דבר המתגלגל ועוד פירש בערוך גלגלין קוטריימ"א בלע"ז דלא גמירי רקב אלא של מת אחד ולא שיש מת אחר מעורב בו: מתיב רב נתן רקב הבא משני מתים טמא - וקא ס"ד דמיירי שנקברו יחד: ונרקבו ועמדו על מלא תרווד - אחר שאכלן עש ולא נשאר בכל אחד אלא חצי תרווד וכיון שהיה כל אחד יחידי כשנקברו יש להן דין רקב ויש תימה למה נקט ועמדו על מלא תרווד רקב אחד שלא נשתייר וי"ל דלרבותא נקטיה [דאפילו] כי אין בשניהם אלא תרווד אחד דאיכא השתא רקב מן העקב אפ"ה הוי שיעור כתרווד דלקמן פשטינן מינה בעיא דרקב הבא מן העקב מהו דגם לפי הדיחוי שמעי' דמת דארקיב כוליה מיהא מצטרף רקב העקב לשאר רקבובית לתרווד: תנן התם - במס' אהלות (פ"ג מ"ג) כל שבמת טמא וגם העור ופליגי בה בפ' דם נדה (נדה נה.) איכא למ"ד דרבנן ואיכא למ"ד דאורייתא: חוץ מן השינים והשער והצפורן - שטהורין אף מדרבנן: ובשעת חיבורן למת כולן טמאין שהנוגע או מאהיל עליהם הוא נוגע או מאהיל על המת דהוו יד לטומאת המת: בעי חזקיה שערו העומד ליגזז מהו - מי הוי [כשאר] חיבורין למת וטמא או כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר למת או דלמא מטמא בעודו מחובר בו ויש מפרשים דלענין גלגלין קא מיבעיא ליה כגזוז דמי ונעשה גלגלין או לא ומיהו [כפי'] קמא מסתברא דקאי אמתניתין דכל שבמת טמא: טעמא דגזז - אז הוי גלגלין הא לא גזז לא ומיירי בכל ענין אף משער העומד ליגזז וקאמר דלא גזז דלא הוי גלגלין הכי נמי נימא דבשעת חיבורו טמא דהוי כגופו: לא גזז תיבעי לך - כלומר לרבה בר בר חנה גופיה קא מיבעיא ליה היכא דלא גזז ולהכי נקט גזז דבגזוז דוקא הוא דפשיטא ליה: רקב הבא מן העקב מהו - לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ומיבעיא ליה אי גמירי ביה רקב או לא: הבא מכוליה מת - כלומר מכל הבשר שיש בו חיות: רקב הבא משני מתים טמא - ולעיל אוקמיה רבא כגון שעומד על מלא תרווד שלא נשאר משניהם כי אם מלא תרווד ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא כלומר (לא) שאינו מטמא זיל הכא דלמא דרך עקב קאתי כלומר שמא יש בו מן העקב ולהכי נקט דלמא שאין בזה [ודאי] דשמא מן העקב אכלן עש וזה הרקב נשאר מן שאר הגוף: היכי דמי - כלומר היכי הוי [בעיין] ודאי אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה"נ דיש לו רקב דבהכי מיירי הא דתני רב נתן כשנרקב כל המת ונרקב גם העקב שיש בו דין רקב אלא [בעיין] היכא דארקיב חד אבר הרגל ואתי דרך העקב דאיכא למימר לפי שאין חיות בבשר העקב [מיהר] להרקיב בכי האי גוונא לא גמירי רקב: עובר במעי אשה מי הוי גלגלין - כשני מתים שקברן זה עם זה:

נזיר נא.

Navigate the library