Nazir 40a · Talmud

שֶׁאֵין דָּנִין קַל מֵחָמוּר לְהַחְמִיר עָלָיו. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַחַר מְלֹאת״ — לֹא תְּהֵא תִּגְלַחַת אֶלָּא בְּתַעַר. וְהָכְתִיב ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״! לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. אָמַר רַב חִסְדָּא: לִלְקוֹת — בְּאַחַת, לְעַכֵּב — בִּשְׁתַּיִם, לִסְתּוֹר — אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא בְּרוֹב רֹאשׁוֹ וּבְתַעַר. בְּתַעַר — אִין, בְּמִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא? וְהָקָתָנֵי: מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת כׇּל הַמַּעֲבִירִין! אֶלָּא אֵימָא: כְּעֵין תַּעַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָזִיר שֶׁתָּלַשׁ, מֵירַט, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא — אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא בְּרוֹב רֹאשׁוֹ וּבְתַעַר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּשֵׁם שֶׁשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְעַכְּבוֹת בּוֹ, כָּךְ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סוֹתְרוֹת בּוֹ. תְּנַן הָתָם: שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין, וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה: נָזִיר, וּמְצוֹרָע, וּלְוִיִּם. וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְּתַעַר, אוֹ שֶׁשִּׁיְּירוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם. אָמַר מָר: שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שֵׂעָר הוּא, וַאֲפִילּוּ סָךְ נָשָׁא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא. קָתָנֵי: וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְּתַעַר. בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי נָזִיר, כְּתִיב: ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״. וְגַבֵּי לְוִיִּם כְּתִיב: ״וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם״. אֶלָּא מְצוֹרָע בְּתַעַר, מְנָלַן? וְכִי תֵימָא, תֵּיתֵי מִלְּוִיִּם: מָה לְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תִּגְלַחַת, וְאֵין תִּגְלַחְתָּן אֶלָּא בְּתַעַר — אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַמְצוֹרָע שֶׁהוּא טָעוּן תִּגְלַחַת, וְאֵין תִּגְלַחְתּוֹ אֶלָּא בְּתַעַר. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִלְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תְּנוּפָה בְּגוּפָם, תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע דְּלָא! אֶלָּא תֵּיתֵי מִנָּזִיר: מָה לְנָזִיר שֶׁכֵּן קׇרְבָּנוֹ טָעוּן לֶחֶם, תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע דְּלָא. אֶלָּא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי מִתַּרְוֵיהוֹן. מֵהֵי תֵּיתֵי? תֵּיתֵי מִלְּוִיִּם, מָה לִלְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תְּנוּפָה בְּגוּפָן. נָזִיר יוֹכִיחַ, מָה לְנָזִיר שֶׁכֵּן קׇרְבָּנוֹ טָעוּן לֶחֶם. לְוִיִּם יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵן טְעוּנִין תִּגְלַחַת, וְתִגְלַחְתָּן בְּתַעַר. אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַמְצוֹרָע שֶׁהוּא טָעוּן תִּגְלַחַת, וְתִגְלַחְתּוֹ בְּתַעַר. אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי, וְלִיפְרוֹךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן

ואין דנין קל מחמור להחמיר - על הקל אלא להקל על הקל ולהחמיר על החמור והכא דא"א ללמדו ממצורע אתא ליה תער דבתער הוא דתיהוי תגלחת אחרונה אבל במידי אחרינא לא: רבי אומר אינו צריך - לתגלחת אחרונה וכשכתב לך תער לא בא אלא לומר לך שאינו חייב אלא בגילוח תער ומה שאתה אומר מנין למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער מן דקדוק הכתוב אתה למד שהרי הוא אומר תער לא יעבור על ראשו דמשמע תער לא יעבור על ראשו עד יום מלאת שהוא צריך גילוח בתער: והכתיב תער לא יעבור על ראשו - כלומר והיכי אמר ת"ק דחייב על כל שאר מעבירין ותער לא בא אלא לתגלחת האחרונה והכתיב תער לא יעבור על ראשו דמשמע בתער הוא דמחייב אבל לא בשאר מעבירין: לעבור עליו בשני לאוין - על תער לא יעבור ועל לא יעבור כל המעבירין לישנא אחרינא והכתיב תער לא יעבור על ראשו כלומר היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער והכתיב תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת] דאיכא למידק מינה דעד מלאת הוא דלא אלא בתער הא לאחר מלאת מגלח בכל דבר ואפי' במלקט וברהיטני לעולם אימא לך דלאחר מלאת אינו מגלח אלא בתער והא [דכתיב] בסמוך לא יעבור ומשמע לא יעבור תער: אמר רב חסדא ללקות באחת - שאם גילח תוך מלאת שער אחת לוקה: לעכב בשתים - שאם גילח כל שערו בתגלחת סוף ימי נזירותו ושייר בו ב' שערות לא עשה ולא כלום: ולסתור אינו סותר - אם גילח בתוך ימי נזירותו אלא אם גילח את רוב ראשו בתער: והקתני מנין לרבות כל המעבירין - ת"ל לא יעבור: אלא כעין תער - כל המעבירין (מעבירין) סמוך לעיקרן: תניא נמי הכי - כדאמר רב חסדא ובתער דוקא ואמרי לה כדאוקימנא לה אליבא דרב חסדא כעין תער ומאי בתער דקתני בברייתא כעין תער: כשם ששתי שערות מעכבות בו - בתגלחת טהרה כך שתי שערות סותרות בו בתגלחת איסור: תנן התם - גרסי' והיא בסוף נגעים גם ברייתא היא בסיפרא [בת"כ] ת"ר ג' מגלחין כו' נזיר ומצורע ולוים: פשיטא - דמגלחין בכולהו מפרשי בהו קראי בנזיר כתיב וגילח הנזיר וגו' במצורע כתיב (ויקרא י״ד:ח׳) וגילח את כל שערו בלוים והעבירו תער על כל בשרם: מ"ד עבורי שער שפיר דמי ואפי' סך נשא - סם שמשיר את השער: קמ"ל - דלא סגי ליה אלא בתגלחת כדקתני דתגלחתן מצוה: בשלמא גבי נזיר כתיב ביה תער לא יעבור על ראשו - לרבי כדאית ליה ולתנא קמא כדאית ליה וכדלעיל: מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן - כדכתיב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' והואיל וטעונין תנופה מחמרינן בהו כולי האי דלא הוי תגלחתן אלא בתער תאמר במצורע הקל שאין טעון תנופה בגופו והואיל ואינו טעון תנופה בגופו דין הוא להקל עליו שיהא תגלחתו בכל דבר: אלא מחדא לא אתיא - דמהי ניתי וכדלעיל:

שאין דנין קל מחמור - שהמצורע חמור שטעון תגלחת כל שער גופו דכתיב (ויקרא י״ד:ט׳) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וגו' תאמר בנזיר שהוא קל שאינו צריך לגלח אלא ראשו כדכתיב בהדיא בקרא ולכך לא יטעון תער [לכך] כתיב תער לא יעבור ואם אינו ענין לאיסור העברה שבתוך נזירותו דהא [איהו] בכל המעבירין לקי תניהו לענין תגלחת למצות תגלחתו של סוף נזירותו דאינו אלא בתער: רבי אומר אינו צריך - תער לאתויי לתגלחת אחרונה של נזיר דכי נמי צריך לגופיה אפ"ה ידעינן ממילא דתגלחת אחרונה בתער ובהא פליג את"ק דידיה דת"ק אייתי לתער משום תגלחת אחרונה ופריך והא כתיב תער לא יעבור דמשמע שאר מעבירין נמי והיכי קאמר רבי דאתי לגופיה דמשמע דבתער דוקא מיחייב דס"ל לגמרא דאין לנו לומר דרבי יסבור כר' יונתן דלא אסר שאר מעבירין דמדקאמר אינו צריך משמע דלא אתי לאפלוגי על תנא קמא דידי' דמחייב על כל מעבירין ומשני לעבור עליו בב' לאוין לכך כתב תער דמגלח בתער עובר בשני לאוין משום תער ומשום מעבירין דהלאו קאי אתער וקאי נמי אשאר מעבירין והוי כאילו כתב תער לא יעבור דאותו לשון [קאי] לפניו ולאחריו והשתא נפקי תרוייהו מתער לרבי דאי לא נכתב תער אלא לתגלחת מצוה כדקאמר ת"ק מ"מ לכתביה לתער בפירוש גבי תגלחת של מצוה למאי הילכתא כתבו גבי איסורא לומר [לך] שלוקה שתים ואם כוליה להכי הוא אתא אמאי סמיך עד מלאת אל תער לא יעבור אלא רצה לומר עד מלאת לא יעבור תער הא לאחר מלאת לא יעביר שער ראשו אלא בתער: אמר רב חסדא ללקות באחת - על שער אחד הוא לוקה אם התרו בו על תגלחת וגלח שער אחד הוא לוקה: לעכב בשתים - בכלות ימי נזירותו שמצוה עליו לגלח ראשו אם גילח כל ראשו ושייר שתי שערות לא עלתה לו תגלחת: לסתור אינו סותר אא"כ מגלח רוב ראשו - וכולן הן הלכה בנזיר שלא מצינו בהן טעם: ובתער - [ונראה] (פי') דקאי ארישא דאינו לוקה אלא בתער אבל הוא סותר כי נמי אינו כעין תער אלא [ברוב] ראשו סותר [היכא] דלא שיירו בו כדי לכוף אע"ג דלא הוי כעין תער ופריך בתער אין דוקא לוקה בשאר מעבירין לא הא תנן נזיר שגילח בין בתער בין בזוג בין בשפשוף כל שהוא חייב אלא אימא כעין תער שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו: תניא נמי הכי - שלוקה [וסותר] ברוב ראשו: נזיר שתלש ומרט ושפשף כל שהוא חייב - לוקה: ואינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער - פירוש כעין תער: כשם ששתי שערות [מעכבות כך] סותרות - אם גלח ב' שערות תוך ימי נזירותו: תנן התם - פירוש בת"כ דנגעים שלשה מגלחים נזיר דכתיב וגלח את ראש נזרו מצורע דכתיב וגלח את כל שערו ולוים דכתיב והעבירו תער על כל בשרם: פשיטא - דתגלחתן מצוה דהא קראי כתיבי: מהו דתימא משום עבורי שער הוא - פירוש ותער לא מעכב בהן ואפי' סך נשא קמ"ל [דלא] דתגלחתן מצוה: נשא - מין המשיחה שמשרת השער ותימה דהא מסיפא שמעינן לה בהדיא דהא קתני סיפא וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וצריך לומר דאי מההיא הוה אמינא מאי שלא בתער שלא כעין תער ואפי' סך נשא נמי: בשלמא גבי נזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו - לת"ק באם אינו ענין למלקות תניהו ענין לתגלחתו ולרבי מדסמכו לעד מלאת אצל תער לא יעבור: תנופה בגופן - דכתיב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח׳:י״א) תאמר במצורע שאינו טעון תנופה בגופו אלא [בקרבנו] ולכך לא יטעון חומרא דתער דזוג נמי יועיל:

נזיר מ.

Navigate the library