נזירכה.
טוען את הדף…
וַהֲלֹא דְּמֵי חַטָּאת מְעוֹרָבִין בָּהֶן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: מוֹתַר נֶדֶר יְהֵא לִנְדָבָה. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַמְּטוּ לְהָכִי סְתוּמִין — אִין, מְפוֹרָשִׁין — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, מַאי אִירְיָא סְתוּמִין? אֲפִילּוּ מְפוֹרָשִׁין! אָמַר רָבָא: מְפוֹרָשִׁין לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ״ — בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים וּבִתְמוּרָתָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מָה תַּקָּנָתָן — ״תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״. יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״. לוֹמַר לָךְ: כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָה — נְהוֹג בִּתְמוּרָתָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בַּשְּׁלָמִים — נְהוֹג בְּוַלְדֵיהֶם. יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן, — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא. קָתָנֵי: יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ״. אַמַּאי? הָא וְלַד חַטָּאת הוּא דִּגְמִירִין בָּהּ מִיתָה? אִי לָאו קְרָא, הֲוָה אָמֵינָא וְלַד חַטָּאת בְּכׇל מָקוֹם,א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר - כך דהואיל וסתומין הן אע"פ שמעורבין הן יפלו לנדבה: מותר נדר יהא לנדבה - והכא נמי כיון דהני מעות לא צריכי שכבר מת הוו להו מותר ויפלו לנדבה ואין חוששין לדמי חטאת שבהן: אמטו להכי סתומין - תנן דיפלו לנדבה דאין הלכה בידינו אלא מסתומין: אלא לר"ל - דמפיק ליה מן קרא מאי איריא סתומין אפילו מפורשין כיון דמת הוה ליה מותר ואמאי תני דמי חטאת ילכו לים המלח: כבר פסקה תנא דבי ר"י - דלמיתה אזלא: רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' - מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם שריבה הכתוב אשר יהיו לך הוי אומר ולדי קדשים ותמורתן ומה הן תקנתן כמו שנאמר לאחריו: תשא ובאת אל המקום - שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים שעולים אל המקום כדכתיב בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד וכך כתוב בזבחי שלמים: יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון - שיכניסם לכיפה בשביל שימותו ת"ל לאחריו ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח וגו' ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה כדרך שנוהג בשלמים נהוג בולדותיהם ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר אבל שלמים אם זכר אם נקבה כתיב וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר: ת"ל רק - שאין הכתוב מדבר אלא בתמורת עולה ולדות שלמים ולא בולד חטאת ותמורת אשם ודם זבחיך ישפך דכתיב בקרא היינו שלמים: ר"ע אומר אינו צריך - למעט אשם שהרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו ולקמן מפרש מאי קאמר: קתני יכול יעלם - כמו אמר מר יכול יעלם ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם טעמא דכתב רחמנא ועשית עולותיך משום הכי לא יומתו ולדי שלמים ותמורת עולה הא אי לא כתב קרא אזלי למיתה: אמאי הא גבי ולדות חטאת הוא דגמרי מיתה - בלבד במס' תמורה (דף כא:) ולא גבי שאר ולדות קדשים ותמורותיהם: אי לאו קרא - ועשית עולותיך הוה אמינא ולדי חטאת מתים בכל מקום שהן:הלכה היא בנזיר - הלכה למשה מסיני הוא [דסתומין] יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן ואדרבה לקמן מוכחא כשדמי חטאת דוקא מעורב בהן [אז] (נדר) נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה אבל אם דמי עולה ושלמים לבד מעורבין יחד לא נאמר בהן שיפלו לנדבה אלא יביא חציין עולה וחציין שלמים: רבי שמעון בן לקיש אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהיה לנדבה - וכל קרבנות נזיר בנדר הם באין ע"י שנדר בנדור ואפילו החטאת וסברא הוא לאוקומי במותר כי האי דבשאר מותר לא משכחת לה דאם הפריש [מעות] לעולה ונתותרו שהוזלו הבהמות יכול להקריב מהם עולה וכן שלמים כמו שהפריש מתחילה וסברא להעמידם במותר סתום כי האי חטאת עולה ושלמים מעורבין יחד: בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא - שכן נשנית הלכה למשה מסיני אלא לרבי שמעון בן לקיש אפילו מפורשין דנימא מקרא מלא דבר הכתוב ואמאי תני במתניתין מפורשין לא: מפורשין לא מצית אמרת - דיפלו לנדבה דכבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דולד חטאת מתה ולא לנדבה וה"נ נימא במותר שלה דלאיבוד אזיל ולא לנדבה דהכל נקרא מותר חטאת בין ולד חטאת בין תמורת חטאת כי הכא דמפריש מפורשין והיפר לה בעלה או ההיא דתנן במסכת מעילה (דף יא.) היכא דהפריש מעות לנזירותו ומת והיו לו מעות מפורשין כל אלה שאינן חטאת עצמן שם מותרות עליהם וה"ה דמצי למימר דהלכה גמירי לה חטאת מתה אלא ניחא ליה לאתויי תנא דבי רבי ישמעאל [דתנא] חטאת מתה עולה ושלמים יקריבו שלמים כל אחד כדיניה כמו במשנתינו דקאמר עולה תיקרב עולה: רק קדשיך אשר יהיו לך - בתמורה בריש פ' אלו קדשים דריש רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות דלעולה ושלמים גופייהו לא איצטריך שהרי כבר מפורש בויקרא זאת תורת עולה ותורת שלמים: ומאי תקנתן תשא ובאת בירושלים יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו - כלומר יכניסם כדרך שעושין בולד חטאת ובתמורת חטאת דאזלו למיתה: ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם - סיפא דהאי קרא ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל והיינו שלמים וסמיך ליה האי קרא רק קדשיך לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כלומר שקריבין למזבח נהוג בתמורתן וכדרך שאתה נוהג בשלמים דסיפיה דקרא איירי בשלמים דכתיב והבשר תאכל נהוג בולדה ונקט תמורה לגבי עולה דזכר לא שייך ביה ולד וגבי שלמים דנקבה נקט ולד: יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם וכו' - גבי חטאת נקט ולד שהיא באה נקבה וגבי אשם תמורה שהוא בא זכר והכי קאמר יכול אף בולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורת אשם דין אשם כלומר שיקרב לשם חטאת ולשם אשם תלמוד לומר רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם דאכין ורקין מיעוטין: ר"ע אומר [אינו צריך] - דאינו מביא לאשם אלא אשם עצמו: קתני יכול יעלם - כמו אמר מר: ואמאי הא גבי ולד חטאת הוא דגמירי מיתה - דהילכתא גמירי לה דחמש חטאות מתות ואלו הן [ולד] חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעברה שנתה והואיל ולא איירי בשלמים ועולה מהיכא תיתי שימותו: אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת בכ"מ - שירצה בגבולין שימותו אבל מעולה ומשלמים יביאם לבית הבחירה: