כתובותעו:
טוען את הדף…
כַּלָּה בְּבֵית אָבִיהָ, מִי דָּמֵי? הָתָם — מַיְיתֵי אָב רְאָיָה וּמַפֵּיק, הָכָא — מַיְיתֵי בַּעַל הַחֲמוֹר רְאָיָה וּמוֹקֵים. אָמַר רַבִּי אַבָּא: כַּלָּה בְּבֵית חָמִיהָ. וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי: הָתָם — בַּעַל מַיְיתֵי רְאָיָה וּמַרַע לֵיהּ לַחֲזָקֵיהּ דְּאָב, הָכָא — בַּעַל הַחֲמוֹר מַיְיתֵי רְאָיָה וּמוֹקֵים חֲזָקֵיהּ בִּידֵיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כַּלָּה בְּבֵית אָבִיהָ, וּלְקִידּוּשִׁין. וְלָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר קִדּוּשִׁין לָאו לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר קִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ — הָנֵי מִילֵּי קִידּוּשֵׁי וַדַּאי, אֲבָל קִידּוּשֵׁי טָעוּת, אִי מַיְיתֵי רְאָיָה — אִין, אִי לָא — לָא. מֵיתִיבִי: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, מִצַּד אֶחָד — כְּשֵׁרָה. מִשְּׁנֵי צְדָדִין — טְרֵיפָה. נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא לִפְנֵי שְׁחִיטָה, לֹא נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא לְאַחַר שְׁחִיטָה. הוּגְלַד פִּי הַמַּכָּה — בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה. לֹא הוּגְלַד פִּי הַמַּכָּה — הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאִי יְהַיב טַבָּח דְּמֵי — בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי רְאָיָה וּמַפֵּיק. וְאַמַּאי? בַּעַל בְּהֵמָה לַיְיתֵי רְאָיָה וְנוֹקֵים? בִּדְלָא יְהַיב טַבָּחָא דָּמֵי. מַאי פַּסְקָא? אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, אָמַר: לָא תְּצִייתִינְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי דְּכָיֵיל יְהוּדָה אַחִי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁנּוֹלַד סָפֵק בִּרְשׁוּתוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְתַנָּא תּוּנָא כַּלָּה. מֵיתִיבִי: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת כּוּ׳, וְאִי דְּלָא יְהַיב טַבָּח דָּמֵי — בַּעַל בְּהֵמָה בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי רְאָיָה וּמַפֵּיק, וְאַמַּאי? סְפֵיקָא בִּרְשׁוּת טַבָּח אִיתְיְילִיד! דִּיהַיב טַבָּח דְּמֵי. וּמַאי פַּסְקָא? סְתָמָא דְמִילְּתָא, כַּמָּה דְּלָא יָהֵיב אִינִישׁ זוּזֵי — לָא יָהֵיב אִינִישׁ חֵיוְתָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אָמַר רַב נַחְמָן:מי דמי התם - דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו הלכך מייתי ראיה ומפיק ממונא ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק בפרה זו ועומד ואת אומר נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו: כלה בבית חמיה - סיפא דמתני' דקתני על הבעל להביא ראיה דר"ג אמרה ופליג נמי ברישא אפילו נמצאו בבית אביה דלא נולד ספק ברשותו נמי על הבעל להביא ראיה להפקיע כח כתובתה וראיה זו לא להוציא היא אלא להחזיק וצריך להביאה ואף זה כ"ש שיביא ראיה להחזיק שהרי בשל אחרים בא להחזיק: ואכתי לא דמי התם - דין הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת הגוף מייפה כח האב וי"ל העמידנו על חזקתו הלכך בעל מייתי ראיה שעד שלא תתארס היו בה ומרע לה לההיא חזקה: הכי גרסי' הכא בעל החמור מייתי ראיה ואוקי חזקה בידיה - אף חזקת הגוף מייפה את כחו שכשתאמר העמד את החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת בחזקת חי תעמידנו וברשות בעל הפרה מת ולמה אתה מצריכו ראיה: א"ר נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקדושין - רישא דמתני' סייעתיה דמטיל הבאת ראיה על האב אע"פ שחזקת גוף אצלו וכר"א דאמר רבי יהושע היא ובסיפא נמי פליג [להטיל ראיה על אב] ואע"פ שלא נולד ספק ברשותו ודקשיא לך ההיא ראיה להוציא היא הראיה צריכה לו אף לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא בידו: ולא תימא - הא דאמינא שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין שבידו: אליבא דמאן דאמר קדושין לאו לטיבועין ניתנו - סתם קדושין לאו לטיבועין ניתנו שאם מת החתן הקדושין חוזרין הלכך הכא כי הוו קדושין ספק אין כחה יפה בהן וצריכה להביא ראיה והך פלוגתא בב"ב ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא דשמעתא דשמואל כר' אלעזר ומדר' יהושע מייתי סייעתא הא שמואל הלכה כר"ג אמר בפ"ק (לעיל כתובות יב:) אה"נ ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי וא"ת מי מזקיקני להעמיד סוגיא זו בלשון זה נוקמה כרבא ורב אשי אי אפשר לומר דקשיא לרבא ורב אשי מתני' דווקא קתני רישא על האב וסיפא על הבעל שהספק נולד ברשותן ואילו שמואל על מי שלא נולד הספק ברשותו הצריך לבקש ראיה: בעובי בית הכוסות - מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו עובי שני כפלים כפולים ודבוקים ובלע"ז רדובולי"ן ונמצא מחט תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא נקבתה כולו: מצד אחד - אין המחט נראה אלא מבפנים: כשרה - שאין זה נקב: שהוא לפני שחיטה - וטריפה: שהוא לאחר שחיטה - וכשירה: שלשה ימים קודם שחיטה - ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים מקח טעות הוא ויחזיר לו בעליה הדמים שמכר לו טריפה: לא הוגלד פי המכה - זה אומר עד שלא לקחתי ניקב וזה אומר משמכרתי: המוציא מחבירו כו' - ואי יהיב הטבח דמי נמצא הוא המוציא ועליו הראיה ואי לא אשכח ראיה יחזיק זה במעותיו מספק והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל: ואמאי - אי כשמואל לייתי בעל בהמה ראיה להעמיד המעות בידו דומיא דבעל החמור: דלא יהיב טבח דמי - הא דקתני המוציא מחבירו בבעל בהמה קאמר וכגון דאיהו קא תבע: מאי פסקא - בתמיה מאי קאמרת אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד היאך הוא שונה המוציא מחבירו בבעל בהמה וקורהו לבעל בהמה לעולם המוציא מחבירו וכי פסק התנא דבר קצוב שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא המוציא: יהודה אחי - רב יהודה ורמי שניהם בני (רב) יחזקאל הוו: כל שנולד ספק ברשותו - על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה: ותנא תונא כלה - וסבירא ליה לשמואל דכולה מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל ורישא וסיפא סייעתא שמי שנמצא הסימפון ברשותו עליו להביא ראיה עודה בבית אביה על האב להביא ראיה נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה ואפילו הוא דר בבית חמיו ברשותו היא: ספיקא ברשות טבח אתייליד - שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו: דיהיב טבח דמי - ואפי' לא יהיב נמי הראיה עליו היא אלא מסתמא תנא לטבח המוציא מחבירו קרי ליה:כלה בבית אביה ולקדושין - מה שפ"ה דס"ל כמ"ד תברא מי ששנה זו לא שנה זו לא נהירא דהיכי מוקי לה כלה בבית אביה ולקדושין דהיינו כרבי יהושע אימור דא"ר יהושע לא מהניא חזקת הגוף ה"מ לאפוקי ממונא לאוקמי ממונא מי אמר ועוד מקשה ר"ת דלעיל מוכחינן דאזיל ר' יהושע בתר חזקת גופא היכא דליכא חזקת ממונא וכל שכן הכא דחזקת ממונא מסייע לחזקת הגוף דאזיל ר' יהושע בתרה ועוד דהא שמואל גופיה פסיק בפ"ק (דף יב:) הלכה כר"ג ועוד מאי פריך מההיא דמחט שנמצאת בעובי בית הכוסות לימא דההיא כר"ג ואיהו כר' יהושע ונראה לפרש דשמואל כרב אשי ויליף השתא מכלה בבית אביה ולקדושין דכי היכי דהתם אע"ג דאב מוחזק צריך להביא ראיה דחזקת הגוף דידה לא מהני לאב ה"נ הכא על בעל החמור להביא ראיה אע"פ שהוא מוחזק דחזקת החמור לא מהני לגבי דידיה והשתא לא מפליג מידי בין שנולד ספק ברשותו ללא נולד ברשותו אבל כרבא דאמר כאן נמצאו כאן היו ליכא לאוקמא דשאני התם דאיתרע חזקת רשות האב אבל הכא לא איתרע חזקת רשות בעל החמור אלא אדרבה איתרע רשות בעל הפרה: כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה - ואוקי לכלה דמתני' כרבא ואפילו הוא מוחזק אותו שנולד ברשותו עליו להביא ראיה כדפריך מההיא דמחט דלייתי טבח ראיה אע"ג דלא יהיב דמי והוא מוחזק וא"ת מהא דפריך בהשואל (ב"מ דף ק.) גבי מחליף פרה בחמור וילדה וניחזי ברשותא דמאן קיימא וניהוי אידך המע"ה משמע דאי הוי ברשות בעל החמור על בעל הפרה להביא ראיה ואמאי והלא נולד ספק ברשותו ואחר שמשך בעל הפרה את החמור נודע שילדה הפרה וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לגריעותא כי הכא: ותנא תונא כלה - היינו כלה בבית חמיה דכי היכי דמוקמינן לה בחזקת שלימה והשתא הוא דאתא מום אע"פ שמוחזק הכא נמי אוקי החמור בחזקת שהיא קיימת והשתא היא מתה: