כתובותס:
טוען את הדף…
עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי נָתָן בַּר יוֹסֵף: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֲנִי אַכְרִיעַ. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ — מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד חֹדֶשׁ. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ — מוּתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הֶחָלָב נֶעְכָּר אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְאָמַר מָר עוּקְבָא: לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לָשֵׂאת לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אֲרִיסֵיהּ דְּאַבָּיֵי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לֵיאָרֵס בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ? אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא, דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְעוֹד: בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל — הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וְאָמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר מָר עוּקְבָא: לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לָשֵׂאת לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, כׇּל שֶׁכֵּן דְּאַתְּ לֵיאָרֵס. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: צְרִיכָה לְהַמְתִּין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, חוּץ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ. רְהַט בָּתְרֵיהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאָמְרִי לַהּ פַּרְסָא בְּחָלָא, וְלָא אַדְרְכֵיהּ. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן אֲפִילּוּ בֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא לָא לִישְׁרֵי אִינִישׁ בִּמְקוֹם רַבֵּיהּ, לָא מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּאַפְקִירוּתָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא לְמֵימְרָא. דְּהָא אֲנָא הֲוָה גְּמִירְנָא לֵיהּ לְהָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, אֲפִילּוּ הָכִי לָא מִסְתַּיְּיעָא לִי מִילְּתָא לְמֵימַר. תָּנוּ רַבָּנַן: נָתְנָה בְּנָהּ לְמֵינֶקֶת, אוֹ גְּמָלַתּוּ, אוֹ מֵת — מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא מִיָּד. רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ סְבוּר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא כִּי הָא מַתְנִיתָא. אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא סָבְתָּא: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲסַר לִי רַב נַחְמָן. אִינִי?! וְהָא רַב נַחְמָן שְׁרָא לְהוּ לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא! שָׁאנֵי בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּלָא הָדְרִי בְּהוּ. אֲמַר לְהוּ רַב פַּפֵּי: וְאַתּוּן לָא תִּסְבְּרוּהָ — מֵהָא דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה רְדוּפָה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ כַּעַס בְּבֵית בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אוֹ שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ זָקֵן, אוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה וּזְקֵנָה אַיְילוֹנִית וּקְטַנָּה, וְהַמַּפֶּלֶת אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד — כּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד. וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בִּגְזֵירוֹתָיו. אָמְרִי לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתִּין. וְהִלְכְתָא: מֵת — מוּתָּר, גְּמָלַתּוּ — אָסוּר. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ מֵת נָמֵי אָסוּר, דִּלְמָא קָטְלָה לֵיהּ וְאָזְלָא וּמִינַּסְבָא. הֲוָה עוֹבָדָא וַחֲנַקְתֵּיהּ. וְלָא הִיא, הָהִיא שׁוֹטָה הֲוַאי, דְּלָא עָבְדִי נְשֵׁי דְּחָנְקָן בְּנַיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁנָּתְנוּ לָהּ בֵּן לְהָנִיק — הֲרֵי זוֹ לֹא תָּנִיק עִמּוֹ לֹא בְּנָהּ וְלֹא בֶּן חֲבֶרְתָּהּ. פָּסְקָה קִימְעָא — אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה. לֹא תֹּאכַל עִמּוֹ דְּבָרִים הָרָעִים לְחָלָב. הַשְׁתָּא בְּנָהּ אָמְרַתְּ לָא, בֶּן חֲבֶרְתָּהּ מִיבַּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: בְּנָהּ הוּא דְּחָיְיסָ[א] עִילָּוֵיהּ מַמְצְיָא לֵיהּ טְפֵי. אֲבָל בֶּן חֲבֶרְתָּהּ, אִי לָאו דַּהֲוָה לַהּ מוֹתָר לָא הֲוָה מַמְצְיָא לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. פָּסְקָה קִימְעָא — אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה. מֵהֵיכָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִשֶּׁלָּהּ. לֹא תֹּאכַל עִמּוֹ דְּבָרִים הָרָעִים. מַאי נִינְהוּ? אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּגוֹן כְּשׁוּת וַחֲזִיז וְדָגִים קְטַנִּים וַאֲדָמָה. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ קָרָא וַחֲבוּשָׁא. רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ קוֹרָא וְכוּפְרָא. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ כַּמְכָּא וְהַרְסָנָא. מִינַּיְיהוּ פָּסְקִי חֲלָבָא, מִינַּיְיהוּ עָכְרִי חֲלָבָא. דִּמְשַׁמְּשָׁא בֵּי רִיחְיָא — הָווּ לַהּ בְּנֵי נִכְפֵּי. דִּמְשַׁמְּשָׁא עַל אַרְעָא — הָווּ לַהּ בְּנֵי שְׁמוּטֵי. דְּדָרְכָא עַל (רְמָא) [דְּמָא] דַּחֲמָרָא — הָווּ לַהּ בְּנֵי גִּירְדָּנֵי. דְּאָכְלָה חַרְדְּלָא — הָווּ לַהּ בְּנֵי זַלְזְלָנֵי. דְּאָכְלָה תַּחְלֵי — הָווּ לַהּ בְּנֵי דּוּלְפָנֵי. דְּאָכְלָה מוֹנִינֵי — הָווּ לַהּ בְּנֵי מְצִיצֵי עֵינָא. דְּאָכְלָה גַּרְגּוּשְׁתָּא — הָווּ לַהּ בְּנֵי מְכוֹעָרֵי. דְּשָׁתְיָא שִׁיכְרָא — הָווּ לַהּ בְּנֵי אוּכָּמֵי. דְּאָכְלָה בִּישְׂרָא וְשָׁתְיָא חַמְרָא — הָווּ לַהּ בְּנֵיעד עשרים וארבעה חדש - שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב: שמונה עשר חדש - דיו לתינוק לינק בכך: אפקירותא - חוצפא: דלא מיסתייעא מילתא - שיורה כהלכה: נתנה בנה למינקת - זו שמת בעלה או גמלתו בתוך זמנו או מת: לבי ריש גלותא - אלמנות שהיו בהן מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירום לינשא: דלא הדרי בהו - מניקה שפסקה להניק בניהם יראה לחזור בה לפי שבני אדם מאוימים הם אבל באינשי אחריני דלמא הדרא בה המניקה וחוזר הבן אצל האם ומסתכן: לא תסברוה מהא - אי לא אמרה לכו סבתא משמי' דר"נ לא הייתם יודעים ללמוד מתוך משנה זו שאסור: הרי שהיתה רדופה - רוב ימיה להיות בבית אביה כו' כל אלו אין דרכן להתעבר: שאינה ראויה לילד - שנעקר בית הריון שלה: בגזירותיו - בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אלמא אע"ג דאין כאן להבחין בין זרעו של ראשון לשל שני דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת גזירות שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים והכי נמי לא פלוג רבנן במינקת שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו: גמלתו אסור - שגמלתו מחמת שרוצה לינשא: פסקה קימעא - פסקו ליתן לה מזונות מועטים: אוכלת הרבה - משלה כדי שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו: כשות - הומלו"ן: חזיז - עשבים של זרע תבואה: חבושא - קורציי"ה: קורא - רך הגדל בדקל מה שנוסף על הענף בשנה זו: כופרא - תמרים בקטנותן: כמכא - כותח: והרסנא - דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהן: מינייהו פסקי חלבא - יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין: בני נכפי - ולדות שמתעברות שם נופלים מחולי שמו פישיאו"ן: שמוטי - ארוכי צואר והוא מום: גירדני - פי' אדם שנמרט שערות ראשו או בעל גרב: זלזלני - רעבתנין: דולפני - עיניהם זולפות מים תמיד: מוניני - הורגלה לאכול דגים קטנים: מציצי עינא - עיניו פורחות ונעות תמיד: גרגושתא - אדמה ארזילא"ה בלע"ז:אפילו ביעתא בכותחא - מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מיירי שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו: ושם) וא"ת ואמאי מותר לאכלן בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי בית הלל אפי' כמוה נמכרת בשוק כדתנן במסכת עדיות (פ"א מ"ה) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה החמירו דהוי דאורייתא אבל גבי בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא"ת ומאי אפי' דקאמר אפילו ביעתא בכותחא הא איכא מאן דאמר (חולין דף קיג.) בשר עוף בחלב דאורייתא ולדידיה אסורה כמו ביצת נבילה וי"ל דמ"מ קאמר אפי' שכל העולם נהגו בו היתר ולר"ת אתי שפיר שתירץ דבביצת נבילה החמירו משום דנבלה דבר איסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דהוי היתר דכל חד וחד באפי נפשיה שרי: כי אפקירותא - ונפקא מיניה שהיכא שהרב מוחל על כבודו דשרי ואפ"ה אל יורה דלא מסתייע מילתא הואיל ורבו אצלו: ואמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו - אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק: ואמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו. אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק: והלכתא מת מותר גמלתו אסור - רבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדתניא לעיל (כתובות דף נט:) נתגרשה אינו כופה משום דלא משעבדא לי' ור"ת אומר דאסורה לינשא דתניא בפ' החולץ (יבמות מב. ושם) מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא נתאלמנה ולא שנא נתגרשה ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא דמניקה היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת שייך בגרושה כמו באלמנה אע"ג דהדר בי' מההוא טעמא מגופא דמילתא לא הדר ביה דמיירי אפי' בגרושה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא: