Keritot 3b · Talmud

אֶלָּא בְּאוֹמֵר מוּתָּר, דְּעַד כָּאן לָא קָבָעֵי מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן אֶלָּא אִי חֲדָא מִחַיַּיב אִי תַּרְתֵּי מִחַיַּיב, אָבֵל מִיפְּטַר לִגְמָרֵי לָא בְּעָא מִינֵּיהּ. רַב פָּפָּא אָמַר: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם, דְּיָדַע דַּאֲסִירָא עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לָא יָדַע דַּאֲסִירָן. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּגָדוֹל – כְּגוֹן דְּקָא טָעֵי בְּהָדֵין קְרָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב וְגוֹ׳״ סָבַר: כִּי אֲסִירָא הִשְׁתַּחֲוָאָה לַעֲבוֹדָה זָרָה דְּכֶסֶף וְזָהָב, אֲבָל דְּמִינֵי אַחֲרִינֵי שַׁרְיָא, דְּהַיְינוּ שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה וּזְדוֹן עֲבוֹדוֹת. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב בִּיבִי אָמַר: תַּנָּא שֵׁם שַׁבָּת וְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה קָתָנֵי. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי: הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהָא יֵשׁ בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ, דְּלָא קָתָנֵי לַהּ! אָמְרִי: דִּכְתִיבָן קָתָנֵי, דְּלָא כְּתִיבָן לָא קָתָנֵי. וְהָאִיכָּא בַּת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ, דִּכְתִיבָא, וְלָא קָתָנֵי! אֶלָּא: שֵׁם אִשָּׁה וּבִתָּהּ קָתָנֵי? הָכִי נָמֵי: שֵׁם שַׁבָּת וְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה קָתָנֵי. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא רָמֵי דִּילֵיהּ אַדִּילֵיהּ: מִי אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי הָכִי, שֵׁם שַׁבָּת קָתָנֵי וְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה קָתָנֵי? וְהָאִיתְּמַר: הַמַּעֲלֶה אֵבְרֵי פְּנִים בַּחוּץ – חַיָּיב, אֵבְרֵי חוּץ בַּחוּץ – חַיָּיב. וְקַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: ״אִי הָכִי, הָא דִּתְנַן: שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ כָּרֵיתוֹת בְּתוֹרָה – תְּלָתִין וּשְׁבַע נִינְהוּ, דְּאִיכָּא הַמַּעֲלֶה וְהַמַּעֲלֶה!״ מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ? נִישְׁנֵי: שֵׁם הַעֲלָאָה קָתָנֵי! מִי דָּמֵי? שַׁבָּת וַעֲבוֹדָה זָרָה תְּנָא יָתְהוֹן אַבִּינְכֵיהוֹן, גַּבַּי כָּרֵיתוֹת, דְּאִירְיָא, מְשַׁנֵּי: ״שֵׁם שַׁבָּת קָתָנֵי שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה קָתָנֵי״, גַּבֵּי הַעֲלָאָה, מִי תְּנָא יָתְהוֹן בִּינְכֵיהוֹן דְּשַׁנִּי הָכִי? בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: שְׁתֵּי כָּרֵיתוֹת וְלָאו אֶחָד, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שׁוֹחֵט וְהֶעֱלָה קָאָמְרַתְּ? הָנֵי שְׁנֵי לָאוִין נִינְהוּ, אִי לְמַאן דְּגָמַר מִגְּזֵרָה שָׁוָה – נֶאֱמַר כָּאן הֲבָאָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲבָאָה, מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר – אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר. לְמַאן דְּמַיְיתֵי לַהּ בְּהֶיקֵּשׁ – אָמַר קְרָא: ״שָׁם תַּעֲלֶה... וְשָׁם תַּעֲשֶׂה״, מַקִּישׁ שְׁחִיטָה לְהַעֲלָאָה, מָה הַעֲלָאָה לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אַף שְׁחִיטָה לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר. דִּלְמָא שְׁתֵּי מִיתוֹת וְלָאו אֶחָד קָאָמְרַתְּ? מָה הִיא – אוֹב וְיִדְּעוֹנִי. אֲמַר לֵיהּ דְּהָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּתָנוּ גַּבֵּי סַנְהֶדְרִין: בַּעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְקַשְׁיָא לַן, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי סְקִילוֹת תָּנֵי יִדְּעוֹנִי, וְגַבֵּי כָּרֵיתוֹת לָא תָּנֵי יִדְּעוֹנִי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם בְּלָאו אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וְנֵימָא יִדְּעוֹנִי, וְלָא נֵימָא בַּעַל אוֹב! קָסָבַר: הוֹאִיל וּפָתַח הַכָּתוּב בְּבַעַל אוֹב. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּהָא חֲלוּקִין הֵן בְּמִיתוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְךָ: חֲלוּקָּה דְלָאו – הָוֵי חֲלוּקָּה, חֲלוּקָּה דְמִיתָה – לָא הָוְיָא חֲלוּקָּה. וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? קָסָבַר: מַאן תַּנָּא כָּרֵיתוֹת – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר לָא בָּעִינַן מַעֲשֶׂה. וְרֵישׁ לָקִישׁ? נְהִי דְּרַבִּי עֲקִיבָא לָא בָּעֵי מַעֲשֵׂה רַבָּה, מַעֲשֵׂה זוּטָא בָּעֵי. בַּעַל אוֹב, מַאי מַעֲשֶׂה אִית בֵּיהּ? הֲקָשַׁת זְרוֹעוֹתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה. מְגַדֵּף, מַאי מַעֲשֶׂה אִית בֵּיהּ? עֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: הֲקָשַׁת זְרוֹעוֹתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה זוּטָא אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. מֵיתִיבִי: בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁזִּיבַּח, וְקִיטֵּר, וְנִיסֵּךְ, וְהִשְׁתַּחֲוָה. וְקַשְׁיָא לַן, הִשְׁתַּחֲוָאָה לֵית בַּהּ מַעֲשֶׂה! וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָא מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר לָא בָּעִינַן מַעֲשֶׂה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ הָוֵי מַעֲשֶׂה. מִכְּלָל דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן לָא הָוֵי מַעֲשֶׂה. הֲקָשַׁת זְרוֹעוֹתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה?! וְאֶלָּא כִּי קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הֲקָשַׁת זְרוֹעוֹתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה זוּטָא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל לְרַבָּנַן לָא הָוֵי מַעֲשֶׂה. אִי הָכִי, אַמַּאי תָּנֵי: יָצָא מְגַדֵּף שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה? נִיתְנֵי: יָצָא מְגַדֵּף וּבַעַל אוֹב! חֲדָא מִתַּרְתֵּי קָתָנֵי. וְלִיתְנֵי בַּעַל אוֹב וְלָא לִיתְנֵי מְגַדֵּף! מְגַדֵּף אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב כָּרֵת דִּילֵיהּ בִּמְקוֹם קׇרְבָּן, אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא. עוּלָּא אָמַר: בַּעַל אוֹב דְּקָתָנֵי בִּמְקַטֵּר לַשֵּׁד. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אִם כֵּן, הַיְינוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מְקַטֵּר לַשֵּׁד עַל מְנָת לְחַבְּרוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, הָיִינוּ חוֹבֵר חָבֶר! אֲמַר לֵיהּ: הַתּוֹרָה אָמְרָה חוֹבֵר חָבֶר כְּגוֹן זֶה, בִּסְקִילָה. וְאֶלָּא חוֹבֵר חֶבֶר דִּבְלָאו – הֵדֵין הוּא? אֲמַר לֵיהּ: כִּדְתַנְיָא: ״וְחוֹבֵר חָבֶר״ – אֶחָד חוֹבֵר גָּדוֹל וְאֶחָד חוֹבֵר קָטָן, וַאֲפִילּוּ חוֹבֵר לִנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים – חַיָּיב. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיצְמַד זִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא – אָסוּר, וְאִי קָאָתוּ בָּתְרֵיהּ – שְׁרֵי. לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ הָוֵי מַעֲשֵׂה, עֲקִימַת

אלא באומר מותר - לעבוד עבודת כוכבים דהיינו שגגת עבודת כוכבים ושגגת עבודות: דעד כאן לא בעא מיניה רבא מר"נ - העלם זה וזה בידו מהו בפ' ד' מיתות (סנהדרין סב.): רב פפא אמר משכחת לה בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים - שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות כגון שחזר ושמע שאותה עבודת כוכבים שישנה שם אסורה בד' עבודות הללו והני עבודות הרוב ידעי דאסירן: שגגת עבודת כוכבים - דסבור אין עבודת כוכבים של עץ: רב אחא בריה דרב איקא משמיה דרב ביבי אמר - לעולם זדון שבת ושגגת מלאכות נמי קחשיב ודקאמרת ליחשיב טפי תנא לא מהדר אלא על מצות שחייבין עליהן כרת: שם שבת קתני שם עבודת כוכבים קתני - ולעולם בכל חדא וחדא איכא טובא: והאיכא בתו מאנוסתו דלא כתיבא - אלא אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה במסכת חגיגה בשילהי פ"ק (דף יא.): רב אחא רמי - דרב ביבי אדרב ביבי: והאיתמר - במס' זבחים בפ' השוחט (דף קז.): אברי פנים - שנשחטה בעזרה: אברי חוץ - בהמת קדשים שנשחטה בחוץ: וקשיא ליה לרב ביבי - התם בזבחים א"כ דתרי גווני העלאה איכא ניתני בכריתות המעלה חוץ לעזרה אברי פנים והמעלה נמי אברי חוץ: מי דמי שבת - חשבון חיובי' תנא במס' שבת (דף עג.) ודעבודת כוכבים במס' סנהדרין (דף ס:): בנכיהון - במקומותן: וגבי כריתות דאיריא - הוא גררא בעלמא דחשיב להו למצות שחייבין עליהן כרת איכא לשנויי שם שבת שם עבודת כוכבים: אבל גבי העלאה - לא אשכחן ביה נכא דליתני במשנה תרי גווני העלאה: בעא מיניה ר' ירמיה [וכו'] מהו - אם עשאן בהעלם אחת חייב אחת או ב' מי מיחלקן כריתות לחטאות כלאוין אי לא: שוחט ומעלה איכא ב' כריתות באחרי מות וחד לאו בראה אנכי השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום [וכו' וכל מקום] שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אבל בשחיטה ליכא לאו בהדיא דהאי דכתיב בפרשת (ויקרא י״ז:ז׳) ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו' מוקים ליה בזבחים בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קו.) בזובח בהמה למרקוליס: ג"ש - התם בזבחים בשחיטה נאמר הבאה ואל פתח אהל מועד לא הביאו ובהעלאה נאמר (ויקרא י״ז:ט׳) ואל פתח אהל מועד לא יביאנו מה להלן בהעלאה ענש והזהיר: ושם תעשה - [ה"נ] שוחט: אוב וידעוני - איכא ב' מיתות דכתיב (ויקרא כ׳:כ״ז) אוב או ידעוני מות יומת דאו מחלק אי זו שיעשה ימות ולאו אחד דכתיב לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני ובני קרבן נינהו דכתיב בהו כרת (שם) והנפש אשר תפנה אל האובות וקמיבעי לך אי מיתות מחלקות לחטאות והעושן בהעלם אחד חייב שתים אי לא: הא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש - באלו הן הנסקלין בד' מיתות (סנהדרין דף סה.) דשמעינן דתרווייהו דאין חייבין עליהן אלא אחת הואיל בלאו אחד נאמרו הלכך אין חילוק חטאות ביניהן להכי לא חשיב אלא חד מינייהו דכולהו כריתות דתנן במתני' למניינא דחטאות תננהו כדאמרי' בריש פירקין אם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת: הואיל ואין בו מעשה - הילכך לאו בר קרבן הוא אבל אוב יש בו מעשה שמנקש בזרועותיו ומדבר משחיו: ידעוני מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר: דהא חלוקין הן במיתות - ואי לאו הטעם דלית ביה מעשה מיתות מחלקן לחטאות דהא חלוקין הן במיתות וה"ל למיתנינהו אי הוה בר קרבן: ר"ע היא דאמר - לקמן (כריתות דף ד.) מגדף מביא קרבן דלא בעינן מעשה: נהי דלא בעי מעשה רבה - מדקתני מגדף: קס"ד - מדקאמר ר"ל הקשת זרועותיו הוי מעשה וחזינן במתני' דפליגי רבנן אמגדף ולא פליגי אבעל אוב ש"מ דאפי' לרבנן חשיב מעשה: כרת דיליה - כרת דמגדף. מישתעי קרא בקרבן עבודת כוכבים בסדר שלח לך נפש כי תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה וגו' ובההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ונכרתה דמישתעי במגדף וקסד"א הואיל וכתיב במקום קרבן ליחייב קרבן אע"ג דלית ביה מעשה קמ"ל יצא מגדף: עולא אמר - היינו טעמא דלא פליגי רבנן אבעל אוב דלאו בהקשת זרועותיו מיירי אלא מקטר לשר השדים: על מנת לחברו - שיתחבר אליו ויסייענו בכשפיו ולא קיטר לו לשם אלוה: היינו חובר חבר - ולא בכרת הוא ולא במיתה הוא אלא בלאו: חובר חבר כגון זה - שמקטר לשר השדים הוא: אחד חבר גדול - שמחבר חיות גדולות ומצמדן יחד: חבר קטן - לחיות קטנות לוחש ומחברן בכשפים יחד: אפילו זיבורא ועקרבא - דלא חשיבי אסור ללוחשן:

כריתות ג:

Navigate the library