Keritot 15a · Talmud

שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ – סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. אָמַר רָבָא: דִּלְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין, דְּמִיקַּרְיָא חֲמוֹתוֹ, וּמִיקַּרְיָא אֵם חֲמוֹתוֹ, וּמִיקַּרְיָא אֵם חָמִיו. אֲבָל גַּבֵּי אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, דְּכוּלְּהוּ ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ מִיקַּרְיָין, דְּאֵין שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין – לָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר סוֹמְכוֹס אֶלָּא גַּבֵּי אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, דְּגוּפִין מוּחְלָקִין. אֲבָל הָכָא, דְּאֵין גּוּפִין מוּחְלָקִין, אֵימָא כְּרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא״, הַכָּתוּב עֲשָׂאָן לְכוּלָּן זִמָּה אַחַת. מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלֵיס שֶׁל עֵימָאוּם, שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, מַהוּ? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת? לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ: הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם (אַחַת) [אֶחָד], שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, (וְרוֹאֶה אֲנִי) [וְרוֹאִין אָנוּ] שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי, מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ? הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין, הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִין! אֶלָּא הָכִי קָתָנֵי: הַבָּא עַל אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ, חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין, אוֹ דִלְמָא הֲרֵי אֵין גּוּפִין מוּחְלָקִין? אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ: הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּבַת אַחַת, שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד, שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם נִדָּה, וְרָאִינוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּבַת אַחַת, שֶׁהִיא שֵׁם אַחַת – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת? אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחָמֵשׁ נִדּוֹת – שֶׁכֵּן גּוּפִין מוּחְלָקִין! אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִלָּה״, לְחַיֵּיב עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּרַשִּׁיעָא בַּר רַשִּׁיעָא, שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד שְׁתֵּי בָּנוֹת, וְחָזַר וּבָא עַל אַחַת מֵהֶן וְהוֹלִיד בֵּן, וּבָא בְּנוֹ עַל אֲחוֹת אִמּוֹ, שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ, שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו, דְּהָוֵה לֵיהּ רַשִּׁיעָא בַּר רַשִּׁיעָא. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּא עָלֶיהָ, וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ, וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּבָא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּבַת אַחַת, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, הוֹאִיל וְהוּא גָּרַם לָהֶן. אָמַר רָבָא לְרַב נַחְמָן: מִי אָמְרִינַן ״הוֹאִיל וְהוּא גָּרַם לָהֶן״? וְהָתַנְיָא: הוּא בְּהֶעְלֵם (אַחַת) [אֶחָד] וְהִיא בַּחֲמִשָּׁה הֶעְלֵמוֹת – הוּא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת וְהִיא חַיֶּיבֶת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. אֶלָּא אֵימָא: הוֹאִיל וְגוּפִין מוּחְלָקִין. אִיבַּעְיָא לְהוּ, קָצַר וְקָצַר – מָה לִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם מִשּׁוּם דְּהוּא דַּעֲבַד תַּרְתֵּין, וְאַמְּטוּל (ל)הָכִי אָמַר: חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, וְהָכָא נָמֵי דַּעֲבַד תַּרְתֵּין, אוֹ דִּלְמָא טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם מִשּׁוּם דְּאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְעָרְבָן לְבִיאוֹת זוֹ בָּזוֹ, אַמְּטוּל (לְ)הָכִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, אֲבָל קָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְקָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת בְּהֶעְלֵם (אַחַת) [אֶחָד], כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לוֹ לְעָרֵב שְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת בְּבַת אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת, מַאי? אָמַר רַבָּה: טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם – מִשּׁוּם דַּעֲבַד תַּרְתֵּי, הָכָא נָמֵי הָא עֲבַד תַּרְתֵּי. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם – דְּאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְעָרְבָן, אֲבָל אֶפְשָׁר לוֹ לְעָרְבָן – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב עַל וַלְדֵי מְלָאכוֹת בִּמְקוֹם אֲבוֹת מְלָאכוֹת. הָא אָב וְאָב, בְּבַת אַחַת – פָּטוּר. וְאִי אָמְרַתְּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּקָעָבֵד תַּרְתֵּי, אַמַּאי פָּטוּר? אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַבָּנַן: אֲנָא וְרַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה תַּרְגֵּימְנָא: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן – בְּדָלִית הַמּוּדְלֵית עַל גַּבֵּי תְּאֵינָה וּקְצָצָן בְּבַת אַחַת, מִשּׁוּם הָכִי מְחַיֵּיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הוֹאִיל וְשֵׁמוֹת מוּחְלָקִין וְגוּפִין מוּחְלָקִין. דִּכְווֹתַהּ קָצַר וְקָצַר, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּמִיפְּטַר? כְּגוֹן שֶׁקָּצַר שְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת בְּבַת אַחַת, אֲבָל קָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְקָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת – חַיָּיב. מַתְנִי׳ וְעוֹד שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא: אֵבֶר הַמְדֻולְדָּל בַּבְּהֵמָה, מַהוּ? אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ אֵבֶר הַמְדֻולְדָּל בָּאָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר, וְכָךְ הָיוּ

שחטה ואת בת בתה - לא עבד איסורא: ואחר כך שחט את בתה - של ראשונה עכשיו נמצא ששחט ב' איסורים ראשונה אותו ואת בנו שלישית ושניה בנו ואותו דבנו שניה ואותו שלישית והילכך סופג פ' לסומכוס אף על גב דשם אחד הן: דגופין מוחלקין - שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלישית אבל הכא אין גופין מוחלקין: דלמא כדר' אבהו - אבל הכא אע"ג דעל ידי בתה ובת בתה ובת בנה נאסרה הזקנה עליו ג' איסורים ואין גופין מוחלקין בה: זמה אחת - דאינו חייב על אשה ובתה ובת בתה ובת בנה בביאה אחת כמתני' אלא אחת והיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו: מתני' באיטליז - שוק: עמאום - שם העיר: הבא על אחותו כו' - מפרש בגמ': גמ' הרי שמות מוחלקין - שג' לאוין מוחלקין בהו: שמות - לאוין: שם א' - לנדה לא תקרב: שהיא אחות אביו - כדמפרש לקמי' ברשיעא בר רשיעא: ערות אחותו גלה - מפרש בפ"ק (לעיל כריתות ב:) דאייתר ליה להא דרשא: בא עליה - על אחת מכל העריות וחזר ובא עליה בהעלם אחת: בבא על ה' נשים נדות - בהעלם אחת: הואיל והוא גרם להן - להביא כל אחת חטאת דהיינו ה' חטאות הלכך הוא נמי מייתי ה' חטאות אבל ה' ביאות בערוה אחת בהעלם א' היא נמי לא מתיא אלא חד וכן הוא: הוא בהעלם אחת - בין [בא] ה' ביאות בה' עריות בין ה' ביאות על כל אחת: והן ה' העלמות - שנודע לכל אחת בין כל ביאה וביאה מביאותיו הוא אינו חייב אלא אחת על כל אחת והיא על כל אחת ואחת חייבת ה' דהיינו על כל ביאה וביאה. אלמא אף על גב דהוא גרם לכל אחת להביא ה' חטאות לא בעי הוא למייתי על כל חדא אלא אחת:
ואית ספרים דכתיב בהו הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות - ובערוה אחת מיירי לשון נקייה הוא ויש"ר כח"ו: קצר - כגרוגרת בשבת וזה השיעור חזר וקצר בהעלם א' מה לי אמר רבי אליעזר: שתי ביאות א"א לערב - הילכך חשיבי [אבל] קצירת שתי גרוגרות אפשר לערב ולקצור בבת אחת: ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות - שאם עשה אב ותולדה בהעלם אחת חייב שתים הא אב ואב כגון קצר וקצר דזו וזו אב מלאכה פטור מן אחת: הכא במאי עסקינן - הא דקתני רבי אליעזר כו' דדייקינן מינה הא אב ואב פטור: בדלית - טרייל"א של גפן היא: המודלית על גבי תאנה - ותאנים בתאנה ואין ענבים בגפן והיה צריך לבצור הגפן להסקה וקצץ בבת אחת פרי התאנה וזמורת הגפן דחייב שתים חדא אפרי דתאנה דהיינו קוצר וחדא אזמורה דתולדה דקוצר דקיימא לן (שבת דף עג:) זומר וצריך לעצים תולדה דקוצר היא משום הכי חייב שתים אף על גב דבבת אחת הואיל ושמות מוחלקין זה אב וזו תולדה וגופין מוחלקין דשני אילנות הן: דכוותה גבי קצר וקצר - דדייקינן הא אב ואב פטור כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת דהשתא לאו תרתין הוא דעבד ובבת אחת עשאן גופין ושמות מוחלקין נמי ליכא אבל קצר וחזר וקצר דתרתין מלאכות עבד בהעלם אחת מחייב ר' אליעזר: מתני' אבר המדולדלת בבהמה - תלוש רובה ומעורה במקצת: מהו - שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין קכח:) דאבר מן החי מטמא כנבלה: אבר - הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת בפרק העור והרוטב (חולין קכט:) והמדולדלת שדבוק קצת טהור:

הרי שמות מוחלקים - ואף על גב דלעיל גבי עריות צריך קרא אשה לחייב על כל אשה ואשה אף על גב דגופין מוחלקין מ"מ הוה פשיטא ליה לרבי עקיבא דגופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת: ערות אחותו גלה - הקשה רבינו ברוך אמאי לא מייתי כרת דכתיב באחותו דמצרכי רבנן להכי ומייתי לדרבי יצחק ויש לומר דמייתי הא דפשוט יותר וכהאי גוונא אשכחנא בסנהדרין (דף לד:) ובמגילה (דף כ.):

כריתות טו.

Navigate the library