Makkot 23a · Talmud

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא – מִשּׁוּם ״נִקְלָה״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִנַּיִן לִרְצוּעָה שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל – דִּכְתִיב ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ״. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִנַּיִן לִיבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מוּכֵּה שְׁחִין, שֶׁאֵין חוֹסְמִין אוֹתָהּ – דִּכְתִיב ״לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כׇּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדִים כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב ״אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר״. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְכֵן הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, וְכׇל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר – רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לִכְלָבִים, דִּכְתִיב ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא וְגוֹ׳״, קְרִי בֵּיהּ נָמֵי ״לֹא תַשִּׂיא״. וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת וְכוּ׳. תָּנָא: שֶׁל חֲמוֹר. כִּדְדָרֵישׁ הָהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: ״יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע וְגוֹ׳״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו, וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו. יָדָהּ טֶפַח וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ כֹּל חַד וְחַד לְפוּם גַּבֵּיהּ עָבְדִינַן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן נַפֵּישׁ לְהוּ רְצוּעוֹת טוּבָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַבְקָתָא אִית לַיהּ, כִּי בָּעֵי מְיקַטַּר בַּיהּ, כִּי בָּעֵי מְרַפֵּה בַּהּ. מַלְקִין אוֹתוֹ וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר״ – רִשְׁעָה אַחַת מִלְּפָנָיו, שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת מֵאַחֲרָיו. אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִרְצוּעָה שֶׁהִיא מוּכְפֶּלֶת – שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִפִּילוֹ״. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא ״יַטֵּיהוּ״, מַאי ״הִפִּילוֹ״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. הַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַעֲמִידִין חַזָּנִין אֶלָּא חֲסֵירֵי כֹחַ וִיתֵירֵי מַדָּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲסֵירֵי מַדָּע וִיתֵירֵי כֹּחַ. אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב ״לֹא יוֹסִיף... פֶּן יוֹסִיף״, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲסֵירֵי מַדָּע – הַיְינוּ דִּצְרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ יְתֵירֵי מַדָּע – מִי צְרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי? וְרַבָּנַן: אֵין מְזָרְזִין אֶלָּא לַמְזוֹרָז. תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ – מַגְבִּיהַּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּכְשֶׁהוּא מַכֶּה – מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת, כִּי הֵיכִי (דְּלֵיתֵא) [דְּתֵיתֵי] מִדִּידֵיהּ. וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִין קוֹרֵא, הַשֵּׁנִי מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר: ״הַכֵּהוּ״! בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מְרוּבָּה – מַאֲרִיךְ, בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מוּעֶטֶת – מְקַצֵּר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא! מִצְוָה לְצַמְצֵם, וְאִי[ם] לֹא צִמְצֵם – חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַכָּה רַבָּה״, אֵין לִי אֶלָּא מַכָּה רַבָּה, מַכָּה מוּעֶטֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יוֹסִיף״. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מַכָּה רַבָּה״? לִימֵּד עַל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן מַכָּה רַבָּה. נִתְקַלְקֵל וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה בְּרֵיעִי וְלֹא בְּמַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאִישׁ בְּרֵיעִי, וְהָאִשָּׁה בְּמַיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה – בֵּין בְּרֵיעִי בֵּין בְּמַיִם. וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה – בְּרֵיעִי! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שְׁנֵיהֶם שָׁוִין בְּרֵיעִי. אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּפָתוּהוּ, וְרָץ מִבֵּית דִּין – פָּטוּר. מֵיתִיבִי: קָלָה, בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. נִפְסְקָה רְצוּעָה בַּשְּׁנִיָּה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, בָּרִאשׁוֹנָה – אֵין פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. אַמַּאי? לֶהֱוֵי כְּרָץ! הָתָם רָץ, הָכָא לָא רָץ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֲמָדוּהוּ לִכְשֶׁיִּלְקֶה קָלֶה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. לִכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית דִּין קָלֶה – מַלְקִין אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא, אֲפִילּוּ קָלָה בַּתְּחִלָּה – מַלְקִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִכָּהוּ וְגוֹ׳ וְנִקְלָה״ וְלֹא שֶׁלָּקָה כְּבָר בְּבֵית דִּין. מַתְנִי׳ כׇּל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ – נִפְטְרוּ יְדֵי כְּרִיתָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ״ – כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ׳״

אין חוסמין - אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו: את המועדות - חולו של מועד: חג המצות תשמור - מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה: אבקתא - כמו מיבק אביק: במספר - שתי רשעיות מאחריו: אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדע - דאין להקפיד בכך: אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדע - יכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו' למזרז: שהוא מכה רבה - שניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי: ה"ג ת"ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר שניהן שוין בריעי דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא: מכה מועטת - כגון שאמדוהו לפחות מכה בסידור אחד: אין לי אלא מכה רבה כו' - רישא דברייתא הכי איתא בסיפרי אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין ת"ל לא יוסיף מכל מקום מכה רבה אין לי אלא מכה רבה כו'. אין לי דחייב על לא יוסיף אלא בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד מכות מועטות אפילו שתי מכות או אחת מנין דאסור להוסיף ת"ל לא יוסיף לא יוסיף להכותו על אלה על מנין האומד: קלה - נתקלקל בריעי ולישנא דקרא נקט ונקלה לשון זלזול: בין בראשונה בין בשניה - בין קודם שהכהו כלל בין לאחר שהכהו והיינו ראשונה הגבהה ראשונה שמגביה ידו להכות אם נתקלקל באותה הגבהה מחמת פחד או שנתקלקל בהגבהה שניה דהיינו לאחר שהכהו: נפסקה הרצועה - אם בהגבהה שניה נפסקה פוטרין אותו דהא נקלה באותה הכאה שהכהו ואם קודם שהכהו נפסקה כשהרים ידו להכות אין זו קלה: פוטרין אותו - דנקלה קרינא ביה דהא קלה: לכשילקה קלה - פירושו לכשילקה יקלה שאמדוהו שאם ילקוהו מיד יתקלקל בריעי פוטרים דפן יוסיף ונקלה כתיב דאין נותנין לו מכה שיקלה עליה מיד כך שמעתי אבל אמדוהו שלא יתקלקל עד לאחר המלקות מלקין אותו: קלה תחלה - קודם שקיבל שום הכאה מלקין אותו אחרי כן: מתני' על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו - דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מחמש מאות דבמדת פורענות כתיב (שמות כ׳:ה׳) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב (שם) עושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפין דרי ארבעה דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכל שכן אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:

רבי יהודה אומר (בעינן יתירי כח ו) חסירי מדע. נ"ל דפליג אתנא קמא דאמר אין מעמידין כלל חסירי מדע דאין מדקדקין בדבר דבהא טעמא דגמרא אין נכון לכאורה לומר דלרבי יהודה מעמידין דוקא חסירי מדע: שניהם שוין. ומיהו אשה אף במים: קלה. כל הנתקלקל בריעי איש ואשה משהגביה הרצועה להלקותו בראשונה או בשניה פוטרין אותו ואין מכין אותו כלל אבל נפסקה דוקא כי נפסקה בשניה שלקה אחת ולא שנפסקה בראשון קודם שלקה כלל:

מכות כג.

Navigate the library