Sukkah 9b · Talmud

מַתְנִי׳ הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן — כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. סוּכָּה עַל גַּבֵּי סוּכָּה — הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵין דָּיוֹרִין בָּעֶלְיוֹנָה — הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה. גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁצִּלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ, אֲבָל חֲמָתוֹ מְרוּבָּה מִצִּלָּתוֹ — כְּשֵׁרָה. מִמַּאי — מִדְּקָתָנֵי: ״כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת״: לְמָה לִי לְמִיתְנֵי ״כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת״? לִיתְנֵי ״פְּסוּלָה״! אֶלָּא, הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִילָן דּוּמְיָא דְּבַיִת: מָה בַּיִת צִלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ — אַף אִילָן צִלָּתוֹ מְרוּבָּה מֵחֲמָתוֹ. וְכִי חֲמָתוֹ מְרוּבָּה מִצִּלָּתוֹ, מַאי הָוֵי? הָא קָא מִצְטָרֵף סְכָךְ פָּסוּל בַּהֲדֵי סְכָךְ כָּשֵׁר! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּשֶׁחֲבָטָן. אִי בְּשֶׁחֲבָטָן מַאי לְמֵימְרָא! מַהוּ דְּתֵימָא: נִיגְזוֹר הֵיכָא דַּחֲבָטָן אַטּוּ הֵיכָא דְּלֹא חֲבָטָן, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן. הָא נָמֵי תְּנֵינָא: הִדְלָה עָלֶיהָ: אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּיסוֹס, וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן — פְּסוּלָה, וְאִם הָיָה סִיכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן אוֹ שֶׁקְּצָצָן — כְּשֵׁרָה. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא חֲבָטָן, הָא קָא מִצְטָרֵף סְכָךְ פָּסוּל עִם סְכָךְ כָּשֵׁר! אֶלָּא לָאו, כְּשֶׁחֲבָטָן, וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא גָּזְרִינַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּדִיעֲבַד — אֲבָל לְכַתְּחִילָּה לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. סוּכָּה עַל גַּבֵּי סוּכָּה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״(בַּסּוּכּוֹת) תֵּשְׁבוּ״, וְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁתַּחַת הַסּוּכָּה, וְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁתַּחַת הָאִילָן, וְלֹא בְּסוּכָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת. אַדְּרַבָּה: ״בַּסּוּכּוֹת״ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״בַּסֻכֹּת״ כְּתִיב. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּשֵׁירוֹת, פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת, פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהָעֶלְיוֹנָה פְּסוּלָה, פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה וְהָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה. פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כְּשֵׁירוֹת הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן שֶׁתַּחְתּוֹנָה חֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּלָּתָהּ, וְהָעֶלְיוֹנָה צִלָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ, וְקָיְימָא עֶלְיוֹנָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. פְּעָמִים שֶׁשְּׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּתַרְוַיְיהוּ צִלָּתָן מְרוּבָּה מֵחֲמָתָן, וְקָיְימָא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה. פְּעָמִים שֶׁתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהָעֶלְיוֹנָה פְּסוּלָה

מתני' כאילו עשאה בתוך הבית - ופסולה כדתניא בברייתא בגמ': התחתונה פסולה - דשני סככין יש לה וקרא פסיל סוכה תחת סוכה כדלקמן: אם אין דיורין - בגמרא מפרש לה: גמ' למה לי למתני כאילו עשאה בתוך הבית - מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן ולמה לי למיתלי האי בהאיך: הא קא מצטרף סכך פסול - מחובר סכך פסול הוא דכתיב (דברים ט״ז:י״ג) באספך מגרנך ומיקבך ממה שאתה מאסף מגרנך עשה סוכתך בפסולת גורן כגון קשין ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה: בשחבטן - השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני' (לקמן סוכה דף יא.) אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה: מאי למימרא - למה ליה לרבא למימר כשרה ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית האי לאו תחת שני סככים הוא דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למיפסל לאו משום שני סככים איכא דהא חד סככה הוא ולאו משום מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט"ש אע"פ שסמוכות זו לזו בפחות מג' כיון שחמתן מרובה מצלתן ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים והאויר שביניהן בשוה כדאמרינן (לקמן סוכה דף כב:) כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת ובעוד שהן הכסוי והקנים בשוה אין צריך לנענע אבל אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתים וכל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני או קצצן מכלל דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא צלתה מרובה מחמתה אמאי לא הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן: אטו היכא דלא חבטן - דאיכא משום מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר דאינו מעורב ביניהם ולחודיה קאי ולא בטיל: הדלה - הרים ופשט עליה כעין דלית שקורין טרייל"א: קיסוס - עשב המתפשט מאד ושרשיו כאילן ועיקרו כאילן וקורין לו אידר"א ומתפשט ועולה על החומות: פסולה - משום מחובר: היכי דמי - סיכוך הרבה מהן דמכשיר ליה בביטול אי דלא חבטן דלא בטיל אמאי כשירה: הא קמצטרף - ונמצא מסכך במחובר ואף על פי שהוא רחוק ומובדל מרבה הוא את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה: אלא דחבטן - דבטיל אגב כשר והוה ליה כוליה כשר: דיעבד - דקתני הדלה: ה"ג שתיהן כשירות היכי דמי כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא עליונה בתוך עשרים שתיהן פסולות ה"ד כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מכ' תחתונה כשרה ועליונה פסולה היכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך כ' עליונה כשרה ותחתונה פסולה היכי דמי כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ' פשיטא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה מ"ד ניגזר דילמא מצטרף סכך פסול כו' ול"ג בהא סיומא וכגון דקיימא עליונה כו' - ופירושו שתיהן כשרות ה"ד כגון שהתחתונה חמתה מרובה דסכך דידה כמאן דליתיה הוא דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון והוא דקיימא עליונה בתוך כ' לארץ דהוי סכך כשר אף להכשיר תחתונה: שתיהן פסולות כו' וקיימא עליונה למעלה מכ' - לגגה של תחתונה שהיא קרקעיתה של עליונה:

הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. לפי שהאילן מחובר ובעינן דבר תלוש דומיא דפסולת גורן ויקב ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מיסתבר שתיפסל משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני בשחבטן קא פריך מאי למימרא ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה מכשירין לקמן (סוכה דף טו.) בשיש ריוח ביניהן כמותן ואע"ג דלא מהני בהו חבטה לבטל ברוב כיון דמינכרין ולא מיערבן דהאי לחודיה קאי ולא אמרי' דתפסול משום מצטרף סכך פסול דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ועוד אמרינן לעיל (סוכה דף ד:) היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתם מרובה מחמתם כשרה והא דאמרינן בסמוך תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך עשרים דמשמע הא קיימא עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר התם מיירי כשאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה וכי האי גוונא הוה מצי לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא עליונה למעלה מעשרים אלא דמשכח לה שפיר וא"ת כיון דאין תחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן (סוכה דף כב.) אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפרש שמואל בגמרא קנה עולה קנה יורד וקאמר אביי לא שנו אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש בין זה לזה ג' פסולה וי"ל דהא אמר רבא התם דאפילו יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה לו הא דקאמרינן תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שדחק בקונטרס לפרש דאע"ג דקיימא עליונה בתוך כ' מהו דתימא ניגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון כי חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל לתחתונה קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא ודוחק הוא זה ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה וגריס ר"ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך כ' כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי והיינו דקאמר הש"ס מהו דתימא ליצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים קמ"ל דכי האי גוונא לא חשיב סכך פסול ובריש עירובין (דף ג. ושם) משמע קצת כפירוש ר"ת גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצלתה משמע התם דכשרה משום דעכשיו הויא לה צלתה מרובה מחמתה ומיהו גבי הוצין יורדין פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצלתה מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים והא דקאמרינן (שם) אי קלשת לה ויהא חמתה מרובה מצלתה היינו לפי שלא יכול להתקיים הסכך שבתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול: בסכת. ואפילו למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת כדפרישית לעיל (סוכה דף ו:): תחתונה כשרה. כבר פירשתי לעיל:

סוכה ט:

Navigate the library