סוכהי.
טוען את הדף…
הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה צִלָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ, וְעֶלְיוֹנָה חֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּלָּתָהּ, וְקָיְימִי תַּרְוַיְיהוּ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. וּפְעָמִים שֶׁהָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה וְתַחְתּוֹנָה פְּסוּלָה הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּתַרְוַיְיהוּ צִלָּתָן מְרוּבָּה מֵחֲמָתָן, וְקָיְימָא עֶלְיוֹנָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. פְּשִׁיטָא! תַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה וְעֶלְיוֹנָה פְּסוּלָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: נִיגְזַר דִּילְמָא מִצְטָרֵף סְכָךְ פָּסוּל בַּהֲדֵי סְכָךְ כָּשֵׁר, קָא מַשְׁמַע לַן. כַּמָּה יְהֵא בֵּין סוּכָּה לְסוּכָּה. וּתְהֵא תַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה? אָמַר רַב הוּנָא: טֶפַח, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאׇהֳלֵי טוּמְאָה טֶפַח. (דְּתַנְיָא:) טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח — מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה. אֲבָל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח — לֹא מֵבִיא, וְלֹא חוֹצֵץ. וְרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: אַרְבָּעָה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ מָקוֹם [חָשׁוּב] פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֲשָׂרָה. מַאי טַעְמָא דִּשְׁמוּאֵל — כְּהֶכְשֵׁרָהּ כָּךְ פְּסוּלָהּ. מָה הֶכְשֵׁרָהּ בַּעֲשָׂרָה, אַף פְּסוּלָהּ בַּעֲשָׂרָה. תְּנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵין דָּיוֹרִין בָּעֶלְיוֹנָה — הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה. מַאי אֵין דָּיוֹרִין? אִילֵּימָא דָּיוֹרִין מַמָּשׁ: אַטּוּ דָּיוֹרִין קָא גָרְמִי? אֶלָּא לָאו, מַאי אֵין דָּיוֹרִין — כׇּל שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְדִירָה, וְהֵיכִי דָּמֵי? דְּלָא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְדִירָה פְּסוּלָה. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אֲמַר, אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: אִם אֵין הַתַּחְתּוֹנָה יְכוֹלָה לְקַבֵּל כָּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה — הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְקַבֵּל פְּסוּלָה? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּיכוֹלָה לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַדְּחָק. מַתְנִי׳ פֵּירַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אוֹ שֶׁפֵּירַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף — פְּסוּלָה. אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה. גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר. אֲבָל לְנָאוֹתָהּ — כְּשֵׁרָה. פְּשִׁיטָא, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לְנָאוֹתָהּ, וְהַאי דְּקָתָנֵי מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר — אוֹרְחָא דְמִילְּתָא קָתָנֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: סִיכְּכָהּ כְּהִלְכָתָהּ וְעִיטְּרָהּ בִּקְרָמִין וּבִסְדִינִין הַמְצוּיָּרִין, וְתָלָה בָּהּ אֱגוֹזִין שְׁקֵדִים אֲפַרְסְקִין וְרִמּוֹנִים, פַּרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבּוֹלִין, יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת — אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶןתחתונה כשרה ועליונה פסולה ה"ד כגון שהתחתונה צלתה מרובה כו' - דסכך של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה תחת סוכה ועליונה פסולה משום דחמתה מרובה מצלתה וכגון דקיימי תרוייהו בתוך כ' לארץ דאי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי כשר משום דסכך למעלה מעשרים פסולה אבל כי קאי בתוך כ' לצטרף ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דתפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה: ה"ד דתחתונה פסולה - משום סוכה תחת סוכה: וקיימא עליונה בתוך כ' - לגגה של תחתונה דהוא קרקעיתה דעליונה: פשיטא - דכי חד מנייהו חמתה מרובה לאו סוכה תחת סוכה היא ומאי אשמעינן רבי ירמיה: תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה - כדקיימא עליונה בתוך כ': מ"ד ניגזר - למיפסל תחתונה משום זמנין דקיימא עליונה למעלה דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר כמאן דליתיה הוא ולא פסיל לתחתונה קמ"ל דלא גזרינן הא אטו הא: וכמה יהא - הפסק בין סכך לסכך ותפסול תחתונה משום סוכה תחת סוכה דלא נימא חד סוכה הוא: טפח - אבל בציר מטפח חד סככה הוא: טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה - הלכה למשה מסיני הוא אבל פחות מטפח לא מביא ולא חוצץ לא מביא את הטומאה [אם] טומאה תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח וראויה להביא טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח ממנו ולקרקע ולא חוצץ אם יש כלי על גבה כנגד הטומאה אפילו עד לרקיע טמא דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה: שלא מצינו מקום חשוב - להיות רשות לעצמו לא כרמלית ולא רה"י פחות מארבעה כדאמר ביציאות השבת (דף ז.) והכא נמי לאו רשות לעצמו היא לאקרויי סוכה תחת סוכה: כהכשרה כך פסולה - משום שתי סוכות פסלה קרא וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה לאו סוכה היא ולא פסלה: אי נימא דיורין ממש - שאין בה אדם: אטו דיורין גרמי - מכל מקום סוכה תחת סוכה היא: אלא לאו שאינה ראויה לדירה והיכי דמי דלא גבוה י' מכלל דת"ק כו' - וקשיא לשמואל מדרבנן: כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא - האי אין ראויה לדירה דקאמר ר' יהודה לאו בשאין גבוה קאמר דא"כ לת"ק נמי כשרה אלא כשאין בריאה וחזקה לקבל כסתות וכרים של עליונה ולישן תחתונה כשרה מהאי טעמא דשמואל דכהכשרה כך פסולה וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה לא פסלה: ופרכינן מכלל דת"ק סבר כו' - סוף סוף שמע מינה דרבנן לית להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כו': ומשני איכא בינייהו כו' - דרבנן סברי כיון דיכולה לקבל בדוחק שם סוכה על העליונה ומיפסלא התחתונה ורבי יהודה סבר כיון דליכא תשמישא להדיא לאו שם סוכה עלה דעליונה: מתני' הנשר - שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך כדלקמן (סוכה דף יא.): או שפירס על גבי קינוף - כלומר או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנוי על מטתו: על גבי קינוף - הן ד' קונדיסין לד' רגלי המטה וגבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך דהשתא לא משום מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא דהא לאו לסכוכי שטחם התם: פסולה - משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם: אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה - שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע מטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהל: גמ' ל"ש אלא מפני הנשר - דשויה סכך להגין הלכך מפסיל משום מקבל טומאה: אבל לנאותה - אין שם סכך עליה וכשירה וי"מ טעמא דפסולה משום שני סככים ואי אפשר דא"כ לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן מופלג ד' דהא איהו אמר לעיל ארבעה וכיון דמיפלגי ד' תו לא מצי למימר אבל לנאותה כשרה דהא איהו פסיל לקמן בנויי סוכה המופלגין ד' מן הסכך משום שני סככין: בקרמין המצויירין - מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי"ן: ובסדינים המצויירין - שצורתן בולטת כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורין גלינשק"ש: יינות שמנים - נותנין בכוסות של זכוכית לנוי:אמר רב הונא טפח. אע"ג דלקמן פרק הישן (סוכה דף כב:) אמרינן חבוט רמי הכא לא שייך: שלא מצינו מקום פחות מד'. היינו לענין רשות היחיד וכרמלית כדפירש בקונטרס ולענין גובה נמי אשכחן בריש חלון (עירובין דף עו.) ליחשב כפתח: פירס עליה סדין מפני החמה. כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דבלא פסול צלתה מרובה וכענין זה מפר"ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך כך היה נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר ואם היו עלין נושרין היה חמתו מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלתו מרובה מחמתו פסול אבל לפירוש הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה ומן הקיסמין מאי שנא מלנאותה ועוד מצינו לקמן פרק הישן (סוכה דף כז:) בר' יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין: