Berakhot 58b · Talmud

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. בָּתֵּי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה׳״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ״. עוּלָּא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. כִּי מְטוֹ אַפִּתְחָא דְּבֵי רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי נְגַד רַב חִסְדָּא וְאִתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: אַמַּאי קָא מִתְּנַחַתְּ? וְהָאָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם וְגוֹ׳״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כׇּל לֵב וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי לָא אֶתְּנַח — בֵּיתָא דַּהֲווֹ בַּהּ שִׁיתִּין אָפְיָיתָא בִּימָמָא וְשִׁיתִּין אָפְיָיתָא בְּלֵילְיָא, וְאָפְיָין לְכׇל מַאן דִּצְרִיךְ, וְלָא שְׁקַל יְדָא מִן כִּיסָא, דִּסְבַר דִּילְמָא אָתֵי עָנֵי בַּר טוֹבִים וְאַדְּמָטוּ לֵיהּ לְכִיסָא קָא מִכְּסִיף. וְתוּ, הֲווֹ פְּתִיחִין לֵיהּ אַרְבַּע בָּבֵי לְאַרְבַּע רוּחָתָא דְעָלְמָא, וְכֹל דַּהֲוָה עָיֵיל כָּפֵין נָפֵיק כִּי שָׂבַע. וַהֲווֹ שָׁדוּ לֵיהּ חִטֵּי וּשְׂעָרֵי בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אַבָּרַאי, דְּכׇל מַאן דִּכְסִיפָא מִילְּתָא לְמִשְׁקַל בִּימָמָא, אָתֵי וְשָׁקֵיל בְּלֵילְיָא. הַשְׁתָּא נְפַל בְּתִלָּא — וְלָא אֶתְּנַח? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְזְרָה גְּזֵירָה עַל בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיֶּחֶרְבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הַבֹּטְחִים בַּה׳ כְּהַר צִיּוֹן״. מָה הַר צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לְיִשּׁוּבוֹ, אַף בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן. חַזְיֵיהּ דְּלָא מְיַישְּׁבָא דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין״. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מְסַיֵּים בַּהּ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כּוּלְּכֶם, וְהוּא עָתִיד לְהַחְיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּים אֶתְכֶם. בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. קִבְרֵי גוֹיִם, אוֹמֵר: ״בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד״. רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא. פְּגַעוּ בֵּיהּ בְּרַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: בַּהֲדֵי דַּחֲזֵינָךְ בָּרֵיכִינַן עֲלָךְ תַּרְתֵּי: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר חָלַק מֵחׇכְמָתוֹ לִירֵאָיו״ וְ״שֶׁהֶחֱיָינוּ״. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא נָמֵי, כֵּיוָן דַּחֲזִתִינְכוּ חַשֵּׁבְתִּינְכוּ עִלָּוַאי כְּשִׁיתִּין רִבְּווֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבָרֵיכְנָא עֲלַיְיכוּ תְּלָתָא: הָנָךְ תַּרְתֵּי, וּ״בָרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״. אֲמַרוּ לֵיהּ: חֲכִימַתְּ כּוּלֵּי הַאי! יָהֲבִי בֵּיהּ עֵינַיְיהוּ, וּשְׁכֵיב. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת״. מֵיתִיבִי: רָאָה אֶת הַכּוּשִׁי, וְאֶת הַגִּיחוֹר, וְאֶת הַלַּוְוקָן, וְאֶת הַקִּפֵּחַ, וְאֶת הַנַּנָּס, וְאֶת הַדַּרְנִיקוֹס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. אֶת הַקִּטֵּעַ, וְאֶת הַסּוֹמֵא, וְאֶת פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ, וְאֶת הַחִגֵּר, וְאֶת הַמּוּכֵּה שְׁחִין, וְאֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … דַּיֵּין אֱמֶת״! לָא קַשְׁיָא: הָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הָא בָּתַר דְּאִיתְיְלִיד. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּקִטֵּעַ. שְׁמַע מִינַּהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה פִּיל, קוֹף וְקִפֹוף, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ״. עַל הַזִּיקִין: מַאי זִיקִין? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי דִשְׁמַיָּא כִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדָּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ. וּגְמִירִי דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא — חָרֵב עָלְמָא. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּעָבַר! — זִיוֵיהּ הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזֵי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִקְּרַע, דְּמִגַּלְגַּל וּמִחֲזֵי נְהוֹרָא דְרָקִיעַ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוֹכְבָא הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְכִסְלָא וְחָזֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְּעִית, וּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּעָבַר. שְׁמוּאֵל רָמֵי. כְּתִיב ״עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה״, וּכְתִיב: ״עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל״. הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּה שֶׁל כְּסִיל, לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי צִינָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִינָּה שֶׁל כִּימָה — לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי חַמָּה שֶׁל כְּסִיל. וּגְמִירִי אִי לָאו עוּקְצָא דְעַקְרַבָּא דְּמַנַּח בִּנְהַר דִּינוּר, כֹּל מַאן דַּהֲוָה טָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא לָא הֲוָה חָיֵי. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: ״הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ״. מַאי ״כִּימָה״? אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּמְאָה כֹּכְבֵי. אָמְרִי לַהּ דִּמְכַנְּפִי, וְאָמְרִי לַהּ דִּמְבַדְּרָן. מַאי ״עָשׁ״? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹתָא. מַאי ״יוֹתָא״? אָמְרִי לַהּ זְנַב טָלֶה. וְאָמְרִי לַהּ רֵישָׁא דְעִגְלָא. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: ״וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם״. אַלְמָא חָסְרָה וּמִתְחַזְיָא

ברוך מציב גבול אלמנה – כגון בישוב בית שני: אומר ברוך דיין האמת – דומיא דקטע וקטע בתר דאתיליד הוא: אמאי – קא מתנחת: נפל ליה בתלא – שנפל לו ונעשה תל: דיו לעבד שיהא כרבו – שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה: ככלי אובד – וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ד' כח.) מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז שלש רגלים ואם נמצא אחר הסוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש ושוב אין צריך להכריז: אשר חלק ושהחיינו – דלאחר שלשים יום הוה: מחכמתו ליראיו – כרב חנינא דחכים טפי: בהקנים – לינטייליו"ש כעדשים: כושי – שחור הרבה: גיחור – אדום הרבה רו"ש בלע"ז: לווקן – לבן יותר מדאי: קפח – בטן גדול מתוך עוביו נראית קומתו מקופחת לשון אחר קפח ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט דמכוער הוי: הדרניקוס – רודא"ש לשון אחר פיו עקום: אומר ברוך משנה את הבריות – דממעי אמן הוו: קטע – שנקטעו ידיו הכא הוא דקטע משמע דידים הוא משום דקתני תרתי קטע וחגר אבל היכא דקתני קטע לחוד משמע דרגלים כדתנן (שבת פ"ו ד' סה:) הקטע יוצא בקב שלו: פתויי ראש – ששערו כנמטא כל שערו דבוק זה בזה פלטדי"ר בלע"ז: היכא דאיתרע ליה בתר דאתיליד – לאחר שנולד נולדו בו: דומיא דקטע – וקטע בתר דאיתיליד הוא: קפוף – עוף שקורין וולטו"ר ויש לו לסתות ולחיים כאדם: כוכבא דשביט – כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שפותח רקיע: וגמירי דלא עבר כסלא – שאינו מעביר מזל כסיל כשהוא שביט: כסלא – כסיל: רב הונא אמר – מאי זיקין וילון הוא דמקרע ומתחזי רקיע דרך הקריעה כרומח: כתיב עושה עש כסיל וכימה – דקדמיה ליה כסיל לכימה: הא כיצד – מלמד ששניהן שוין: שאלמלא חמה של כסיל וכו' – כסיל שולט בימות החמה להכי אקדמיה קרא כימה שולט בימות הגשמים ולהכי אקדמיה קרא: עקרב – היינו כימה וממזל טלה הוא: עוקצא דעקרבא – זנב העקרב: נהר דינור – מתשת כחו של עקרב: מעדנות כימה – קשרים של כימה: כמאה ככבי – יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה: אמרי לה דמכנפי – אותן שהן כחה של כימה ואמרי לה דמבדרן: יותא אמרי לה – דקיימא בזנב טלה ואמרי לה דקיימא בריש עגלא: רישא דעגלא – ראשו של עגל והיינו מזל שור והוא נמשך אחר מזל טלה ראש השור סמוך לזנב טלה שכן הסדר טלה שור תאומים: ומסתברא כמאן דאמר זנב – היינו כוכבים העשויין כזנב מדכתיב ועיש על בניה תנחם: אלמא חסרה – והאי זנב מחזי כטרפא דטריף:

הרואה חבירו אחר שלשים יום אומר שהחיינו - אומר ר"י דוקא חבירו החביב עליו אבל בענין אחר לא: וילון הוא דמקרע ומחזי נהורא ברקיע - לפי הענין משמע דבא רב הונא לתרץ דלא עבר כסלא ולא קאי אמתניתין לפרושי מאי זיקין דהא רב אשי דבתריה קאי אשנויא דלא עבר כסלא ודלא כפירוש רש"י:

ברכות נח:

Navigate the library