Berakhot 57b · Talmud

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו — הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה. תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם: הָרוֹאֶה דָּוִד בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. שְׁלֹמֹה — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחְאָב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר מְלָכִים — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה. יְחֶזְקֵאל — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. יְשַׁעְיָה — יְצַפֶּה לְנֶחָמָה. יִרְמְיָה — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים גְּדוֹלִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר תְּהִלִּים — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת, מִשְׁלֵי — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, אִיּוֹב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים קְטַנִּים הֵם: הָרוֹאֶה שִׁיר הַשִּׁירִים בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. קֹהֶלֶת — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. קִינוֹת — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. הָרוֹאֶה מְגִלַּת אֶסְתֵּר — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ. שְׁלֹשָׁה חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה רַבִּי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה — יְצַפֶּה לַעֲשִׁירוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה בֶּן עַזַּאי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. בֶּן זוֹמָא — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחֵר — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. כׇּל מִינֵי חַיּוֹת יָפוֹת לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּפּוֹד. וְהָאָמַר מָר, הָרוֹאֶה פִּיל בַּחֲלוֹם פֶּלֶא נַעֲשָׂה לוֹ! לָא קַשְׁיָא, הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג. כׇּל מִינֵי מַתֶּכֶת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִמָּר, פְּסָל, וְקַרְדּוֹם. וְהָנֵי מִילֵּי דַּחֲזַנְהוּ בְּקַתַּיְיהוּ. כׇּל מִינֵי פֵּירוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִפַּגֵּי תְמָרָה. כׇּל מִינֵי יְרָקוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מֵרָאשֵׁי לְפָתוֹת. וְהָאָמַר רַב: לָא אִיעַתַּרִי עַד דַּחֲזַאי רָאשַׁי לְפָתוֹת! כִּי חֲזָא — בְּכַנַּיְיהוּ חֲזָא. כׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַתְּכֵלֶת. כׇּל מִינֵי עוֹפוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן קַרְיָא וְקִפּוֹפָא וְקוּרְפְּרַאי. (הַגּוּף, הַגּוּף, מֵעֵין, מְשִׁיבִין, וּמַרְחִיבִין, סִימָן). שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין לַגּוּף, וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן: גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְמָרָה. שְׁלֹשָׁה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף, וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן, אֵלּוּ הֵן: רְחִיצָה, וְסִיכָה, וְתַשְׁמִישׁ. שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ, וְתַשְׁמִישׁ. תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵּימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה — הָא מִכְחָשׁ כָּחֵישׁ! אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים. שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים. חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה וַעֲשָׂרָה סִימָן: חֲמִשָּׁה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, אֵלּוּ הֵן: אֵשׁ, דְּבַשׁ, וְשַׁבָּת, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. אֵשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם. דְּבַשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמָּן. שַׁבָּת — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָעוֹלָם הַבָּא. שֵׁינָה — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמִּיתָה. חֲלוֹם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַנְּבוּאָה. שִׁשָּׁה דְּבָרִים סִימָן יָפֶה לַחוֹלֶה, אֵלּוּ הֵן: עִטּוּשׁ, זֵיעָה, שִׁלְשׁוּל, קֶרִי, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. עִטּוּשׁ — דִּכְתִיב: ״עֲטִישׁוֹתָיו תָּהֵל אוֹר״. זֵיעָה — דִּכְתִיב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״. שִׁלְשׁוּל — דִּכְתִיב: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת״. קֶרִי — דִּכְתִיב: ״יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים״. שֵׁינָה — דִּכְתִיב: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. חֲלוֹם — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי״. שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתוֹ רְפוּאָה, אֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וְסִיסִין יְבֵשִׁין, וְקֵיבָה, וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַבְרִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחֲזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, בָּשָׂר שָׁמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְתִגְלַחַת, וְשַׁחֲלַיִם, וְהֶחָלָב, וְהַגְּבִינָה וְהַמֶּרְחָץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קִשּׁוּאִים. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִים — מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת. אִינִי, וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״: אַל תִּקְרֵי ״גּוֹיִם״ אֶלָּא ״גֵּיִים״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָּסַק מִשֻּׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשּׁוּאִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַבְרְבֵי, הָא בְּזוּטְרֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת בַּבַּיִת — שָׁלוֹם בַּבַּיִת. אָכַל וְשָׁתָה בַּבַּיִת — סִימָן יָפֶה לַבַּיִת. נָטַל כֵּלִים מִן הַבַּיִת — סִימָן רַע לַבַּיִת. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא בִּמְסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כֹּל דְּשָׁקֵיל שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מִמְּסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כׇּל דְּיָהֵיב שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מֵעַפְרָא וְחַרְדְּלָא. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכׇּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״. דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה״. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע״. רָאָה גּוֹב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים״. רָבָא כִּי הֲוָה חָזֵי חֲמָרֵי דְּשָׁקְלִי עַפְרָא, טָרֵיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְיהוּ, וְאָמַר: רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְמָרַיְיכוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְבָבֶל הֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא בְּסוּדָרֵיהּ וְשָׁדֵי לְבַרָּא, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתַּאי בָּרֵיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ.

השכים – העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו: שיר השירים – כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל: רבי ישמעאל בן אלישע – מהרוגי מלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו: חוץ מן הפיל והקוף והקפוד – שמשונין במראיהן. קפוד חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א: דמסרג – אוכף על גביו וי"א נתון באפסר: חוץ ממר – פשו"ר בלע"ז: פסל – דוליי"ר: דחזנהו בקתייהו – שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית: פגי תמרה – שלא בשלו כל צרכן: בכנייהו – במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת: תכלת – ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא: קריא – יבנ"ץ: קפופא – צואיט"א בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים: קורפראי – טלפ"א: גודגדניות – צירתי"ש: כפניות – מין תמרים רעים: שמש – חמה זורחת: קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה: עטוש – אשטרנוד"ר: מהר צועה – מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב: ותחלימני והחייני – בחזקיה כתיב: תרדין – בלי"ץ: מי סיסין – בשול פוליאו"ל: והרת – וידלייר"א שהשליל בתוכה: יותרת הכבד – אייבר"ש של בהמה: ומברין – לשון בריאות: ותגלחת – אם מגלח: זוטרי – יפין: מסאנא וסנדלא – סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית: עפרא – סימן הוא שרמז להם קבורה: לב עובדיהם – על פושעי ישראל מתפלל: כבשן של אש – חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה: מקום שנוטלין ממנו עפר – מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה: גוזר ומקיים – שגזר להשמידה וקיים:

הרואה מרקוליס - בתוספתא תנן במקום מרקוליס דהכא עבודת כוכבים וא"כ לאו דוקא מרקוליס אלא לפי שבמקומו של תנא היו עובדים לה ועתה אין אנו רגילים לברך לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים אמרו לעיל דהוי משלשים יום לשלשים יום: הרואה מרקוליס - פירש ר"י לא ידענא אמאי נקט מרקוליס יותר משאר עבודת כוכבים. ונראה לי דא"צ לברך רק במקום שבונים עכו"ם או שהועמדה שם מחדש ולכך נקט מרקוליס שרוגמין בה אבנים בכל יום והוי כמגדל עכו"ם אבל לא על עכו"ם קבועה שם מקודם ובירושלמי יש נעקרה עכו"ם ממקום אחד ונתנה למקום אחר במקום שנתנה אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר עכו"ם מן המקום הזה:

ברכות נז:

Navigate the library