Beitzah 24a · Talmud

הַמְחוּסָּר צֵידָה — אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צֵידָה — מוּתָּר. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת — אֵין צָדִין מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. קַשְׁיָא חַיָּה אַחַיָּה, קַשְׁיָא עוֹפוֹת אַעוֹפוֹת! בִּשְׁלָמָא חַיָּה אַחַיָּה לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבָּנַן. דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת — חַיָּיב. לַבַּיִת הוּא דְּמִחַיַּיב, אֲבָל לְבִיבָרִין — לָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר — לַמִּגְדָּל, וּצְבִי — לַגִּנָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין. אֶלָּא, עוֹפוֹת אַעוֹפוֹת קַשְׁיָא! וְכִי תֵּימָא הָא נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָא בְּבִיבָר מְקוֹרֶה, הָא בְּבִיבָר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה. וְהָא בַּיִת, דִּכְבִיבָר מְקוֹרֶה דָּמֵי, וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה וּבֵין לְרַבָּנַן: צִפּוֹר לַמִּגְדָּל — אִין, לַבַּיִת — לָא! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָכָא בְּצִפּוֹר דְּרוֹר עָסְקִינַן, שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מָרוּת. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִפּוֹר דְּרוֹר — שֶׁדָּרָה בַּבַּיִת כְּבַשָּׂדֶה. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, חַיָּה אַחַיָּה נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּבִיבָר קָטָן, הָא — בְּבִיבָר גָּדוֹל. הֵיכִי דָּמֵי בִּיבָר קָטָן הֵיכִי דָּמֵי בִּיבָר גָּדוֹל? אָמַר רַב אָשֵׁי: כׇּל הֵיכָא דְּרָהֵיט אַבָּתְרַהּ וּמָטֵי לַהּ בְּחַד שִׁחְיָא — בִּיבָר קָטָן, וְאִידַּךְ — בִּיבָר גָּדוֹל. אִי נָמֵי: כׇּל הֵיכָא דְּאִיכָּא עוּקְצֵי עוּקְצֵי — בִּיבָר גָּדוֹל, וְאִידַּךְ — בִּיבָר קָטָן. אִי נָמֵי: כׇּל הֵיכָא דְּנָפְלִי טוּלָּא דְכֻתְלֵי אַהֲדָדֵי — בִּיבָר קָטָן, וְאִידַּךְ — בִּיבָר גָּדוֹל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲלָכָה — מִכְּלָל דִּפְלִיגִי! אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ? אֲמַר לֵיהּ: גְּמָרָא גְּמוֹר, זְמוֹרְתָּא תְּהֵא?! זֶה הַכְּלָל כׇּל הַמְחוּסָּר צֵידָה וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי מְחוּסָּר צֵידָה? אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁאוֹמֵר הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא אֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִין, שֶׁאוֹמְרִים הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ, וְתַנְיָא: הַצָּד אֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנֵי הַרְדִּיסָאוֹת — פָּטוּר! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב, וְהַלָּלוּ אֵין בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב. וַהֲרֵי יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה, דְּבָאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב, וְתַנְיָא: הַצָּד יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בִּטְפִיחִין בַּבִּירוֹת — חַיָּיב! אֶלָּא, אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וּמְזוֹנוֹתָן עָלֶיךָ, וְהַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וְאֵין מְזוֹנוֹתָן עָלֶיךָ. רַב מָרִי אָמַר: הָנֵי עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי, וְהָנֵי לָא עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי. כּוּלְּהוּ נָמֵי עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי! לִכְלוּבָן קָאָמְרִינַן דַּעֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי. מַתְנִי׳ מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר מוּתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ. גְּמָ׳ מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: סָפֵק מוּכָן — אָסוּר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר. וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר מוּתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא דְתַנְיָא: סָפֵק מוּכָן, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹסֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא דְתַנְיָא:

המחוסר צידה - שצריך לצודו: גמ' הצד צפור - מן החוץ עד שהכניסו למגדל עץ שקורין מישטיי"ר או הצד צבי מן החוץ עד שהכניסו לבית בשבת: חייב - דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכן צבי לבית ונעל בפניו אבל צפור שהכניס לבית ונעל בפניו פטור שיוצא לו דרך חלונות ואין כאן צידה או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל לפניו אין זו צידה: וחכמים אומרים צפור למגדל - היא צידתו כאשר אמרת אבל צבי אין צריך עד שיכניסנו לבית דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה ומתניתין דקתני צדין מן הביברין ביום טוב רבנן היא דאמרי משנכנס לביבר הוא נצוד ועומד וברייתא ר' יהודה: אלא עופות קשיא - דהא כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית: מקורה - שיש לו גג: הכא - דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית: בצפור דרור - שדרה בבית כבשדה שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד ולכך נקראת דרור על שם דירה שדרה בכל מקום: השתא דאתית להכי - דעופות אעופות לא קשו אהדדי ולא דחיקא לאוקומי מתני' בפלוגתא דתנאי חיה אחיה נמי לא תוקמא כתנאי אלא תרוייהו כרבנן ומתניתין בביבר קטן וכן ההיא דשבת וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול ויש לה להשמט ורשב"ג אף בביבר קטן פליג אם צ"ל הבא מצודה אי נמי לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי כדלקמן: בחד שחיא - בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו להשמט ממנו: עוקצי עוקצי - זויות: דנפלי טולא דכתלי אהדדי - מרוב קטנו וקצרו: הלכה מכלל דפליגי - רבנן עליה למימר כל הביברין שוין בתמיה והא אוקימנא בביבר קטן משום דנצוד ועומד: מאי נפקא לך מינה - אי אמינא הלכה כ"ש דאי לא פליגי הלכתא היא: אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא - משל שוטים הוא כמו זבון וזבין תגרא אקרי (ב"מ דף מ:) כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך לזמר ושיר: הבא מצודה - כלומר שצריך לבקש תחבולות לתפשו והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך ביבר קטן ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי שיעורא: הרדיסאות - על שם מקומם וי"א ע"ש הורדוס והן הגדלים בבתים: לכלובן - סל שמקננין בו כמו ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה׳:כ״ז) אווזין ותרנגולין באין לערב לכלוב ונוח לתפשן שם הלכך הרי הן כנצודין ועומדים ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן: יוני שובך ויוני עלייה - יוני הבר הן ושטין ואוכלין בחוץ: בטפיחין בבירות - גרס כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים לקנן שם עופות הבר: ומזונותן עליך - הלכך כבהמה הן וחשיבי מזומן: הני עבידי לרבויי - יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי - פורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגם שם נשמטין ממנו ויורדין: מתני' מותרין הן - בגמ' פריך מעשה לסתור: אלא שאין רצוני לקבל הימנו - שאני שונאו: גמ' מעשה לסתור - בתמיה וכי דרך המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון: ספק מוכן - כלומר וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה ואסור לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע היא לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא: דמתני לה - להא דשמואל דאסר ספק מוכן: אהא - מאן דמתני אמתניתין אמר אין הלכה כר"ג דלא שייך למימר הלכה כר' יהושע משום דלא תני ליה לדר' יהושע במתניתין:

כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים. ושיעור היה להם גובה בכתלים של ביברין: כל שאומר הבא מצודה ונצודנו כו'. וא"ת והרי אמרינן לעיל שיעור אחר ופ"ה דאידי ואידי חד שיעורא הוא ודוחק הוא דאם כן אמאי מפרש אותו פעם אחרת והלא פירש לעיל היכי דמי ביבר גדול וכו' לכך נ"ל דלעיל מיירי בבהמה וחיה והכא מיירי בעופות ואע"ג דלעיל קאמר הא בביבר מקורה מכל מקום לא פירש שיעור הביבר בכמה לא הוי מחוסר צידה והשתא ניחא דפריך עלה מאווזין ותרנגולין: ותניא הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות. וא"ת והא קיימא לן כל פטורי דשבת פטור אבל אסור מדרבנן ומתניתין נמי מודה דפטור אבל אסור מדרבנן וי"ל לפי מה שפירשתי במתניתין ניחא דגזרינן מזונות גזירה שמא יבא לצוד מהן דאם כן ע"כ צריך לומר דאסור מן התורה דאם אינו אסור אלא מדרבנן לא הוה גזרינן ליתן מזונות משום שמא יצודם דהוי גזירה לגזירה אי נמי סמיך אההי"א דתנן פ' האורג במסכת שבת (דף קו: ושם) דאמר התם ר"ג מחוסר צידה הצד לתוכו פטור דהא מחוסר צידה [וא"כ] הצד מתוכו חייב והכי פריך הואיל ואוקמת מחוסר צידה דרוצה לומר כל שאומר הבא מצודה ונצודנו א"כ היכי קאמרת הכא הצד אווזין ותרנגולין פטור הא שפיר חשיב מחוסר צידה כיון שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו ובמחוסר צידה הצד מתוכו חייב והכא הוי הצד מתוכו:

ביצה כד.

Navigate the library