Rosh Hashanah 3a

״וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד״, מָה שְׁמוּעָה שָׁמַע? שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן, וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וּכְסָבוּר נִיתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״וַיִּרְאוּ״, אֶלָּא ״וַיִּירָאוּ״, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, ״כִּי״ מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת: אִי, דִּילְמָא, אֶלָּא, דְּהָא. מִי דָּמֵי? הָתָם כְּנַעַן, הָכָא סִיחוֹן! תָּנָא: הוּא סִיחוֹן, הוּא עֲרָד, הוּא כְּנַעַן. סִיחוֹן — שֶׁדּוֹמֶה לִסְיָיח בַּמִּדְבָּר, כְּנַעַן — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ — עֲרָד שְׁמוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרָד — שֶׁדּוֹמֶה לְעָרוֹד בַּמִּדְבָּר, כְּנַעַן — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ — סִיחוֹן שְׁמוֹ. וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיָּיר! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״, מִדְּקָאֵי בְּנִיסָן וְקָרֵי לַהּ ״שָׁנָה שֵׁנִית״, וְקָאֵי בְּאִיָּיר וְקָרֵי לַהּ ״שָׁנָה שֵׁנִית״ — מִכְּלָל דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאו אִיָּיר הוּא! וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה סִיוָן? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְאִם אִיתָא — ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאת וְגוֹ׳״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! וְאֵימָא תַּמּוּז! וְאֵימָא אָב! וְאֵימָא אֲדָר! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא: ״וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ״. מַאי ״שֵׁנִי״? לָאו שֵׁנִי לְיֶרַח שֶׁמּוֹנִין בּוֹ לְמַלְכוּתוֹ?! מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: וְאֵימָא שֵׁנִי בַּחֹדֶשׁ! אִם כֵּן, ״שֵׁנִי בַּחֹדֶשׁ״ בְּהֶדְיָא הֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ. וְאֵימָא בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת! חֲדָא, דְּלָא אַשְׁכְּחַן שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת דִּכְתִיב. וְעוֹד: מַקִּישׁ שֵׁנִי בָּתְרָא לְשֵׁנִי קַמָּא: מָה שֵׁנִי קַמָּא — חֹדֶשׁ, אַף שֵׁנִי בָּתְרָא — חֹדֶשׁ. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין מוֹנִין לָהֶם לַמְּלָכִים אֶלָּא מִנִּיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ״. וּכְתִיב: ״אַחֲרֵי הַכּוֹתוֹ אֶת סִיחוֹן וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְגוֹ׳״. וְאוֹמֵר: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וַיָּחֶל לִבְנוֹת וְגוֹ׳״. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם — מִתִּשְׁרִי מָנִינַן, ״שֶׁנֶּאֱמַר: ״דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו שְׁנַת עֶשְׂרִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא וְגוֹ׳״. מִדְּקָאֵי בְּכִסְלֵיו וְקָרֵי לֵיהּ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״, וְקָאֵי בְּנִיסָן וְקָרֵי לֵיהּ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — מִכְּלָל דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאו נִיסָן הוּא. בִּשְׁלָמָא הַיְאךְ — מְפָרֵשׁ דִּלְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, אֶלָּא הַאי — מִמַּאי דִּלְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא? דִּילְמָא

אלא וייראו - נתגלו: כדריש לקיש - כי גוע נתינת טעם הוא לדבר שלפניו נתגלו העדה לפי שגוע אהרן שלשון כי בד' לשונות משמש במקרא פעמים בא במקום אם פעמי' בא במקום דילמא שמא פעמי' בא במקום דהא שנותן טעם לדבר פעמים בא במקום אלא וסותר את דבור שלפניו כי יהיה להם דבר (שמות י״ח:ט״ז) כי תפגע (שם כג) כי יקרא קן (דברים כ״ב:ו׳) כולן לשון אם הם וכן כי תבאו (שמות יב) כי תלכון (שם ג) כי תכלה (דברים כו) כי תשא (שמות ל) וכל המשמשין במקום כאשר ובמקום אשר כולן לשון אם הם שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר ולשון אשר כמו ואם יהיה היובל (במדבר ל״ו:ד׳) שהרי בודאי יהיה ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב׳:י״ד) הרי זה וכאשר תקריב שהרי חובה הוא וכן אם כסף תלוה (שמות כ״ב:כ״ד) אם יבלענו ממקומו (איוב ח׳:י״ח) המדבר בשלות רשעים דילמא כגון כי תאמר בלבבך (דברים ז׳:י״ז) שמא תאמר רבים הגוים האלה לא תאמר כן לא תירא מהם כי תאמרו מה נרדף לו (איוב י״ט:כ״ח) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית (ויקרא כ״ה:כ׳) כי תראה חמור שונאך וחדלת (שמות כ״ג:ה׳) (כי תראה והתעלמת) והרבה כאלו לשון שמא הן לא צחקתי כי יראה (בראשית י״ח:ט״ו) ה"ז לשון דהא לפי שיראה ויאמר לא כי צחקת (שם) ה"ז לשון אלא כי גוע אהרן כשאתה קורא וייראו הרי זה לשון דהא הודו לה' כי טוב (תהילים קי״ח:א׳) שהרי טוב לא תקפוץ את ידך וגו' (דברים ט״ו:ז׳) אלא פתוח תפתח: סייח - עייר בן סוס: ערוד - חמור הבר: ואימא אב ואימא אדר - דכל חדשים שבין אב לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי ליה שנת ארבעים כו': מאי שני - דהדר כתב פעם אחרת בקרא בשני מהכא שמעי' דשני לירח שמונין בו למלכים: שני בחדש בהדיא הוי כתיב ביה - כדכתיב בכמה מקומות באחד לחדש וכתיב בשנה השלישית בעשור לחדש: שני בשבת לא אשכחן דכתיב ביה קרא - דהדר ביה קרא בשני: תניא כוותיה דר' יוחנן - בכולי קראי דאייתי לעיל:

וישמע הכנעני מלך ערד. במדרש אמרינן דהיינו עמלק כמו שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה היות כמלך ערד אבל מ"מ דייק שפיר דהוה סיחון קיים מדשינה עמלק עצמו לבא כדמותו ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההוא דחקת הא מפרש דשמע כי בא ישראל דרך האתרים ורש"י לא דק בפי' חומש: אלא וייראו כדר"ל. כלומר שנתגלו לפי שמת אהרן והיינו בלשון דהא דאי אמרת וייראו לשון ראייה אין מתיישב לפרש האי כי בשום [אחד] מהנך בארבע לשונות מיהו קשיא דילמא לשון כאשר כלומר ויראו כאשר גוע אהרן כמו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו (בראשית נ׳:ט״ו) ויראו פלשתים כי מת גבורם (שמואל א י״ז:נ״א) ושמא אין מתישב כאן כמו בהני והא דמפרשינן קראי בלשון כאשר כמו כי בא סוס פרעה (שמות ט״ו:י״ט) כי תרבו ופריתם (ירמיהו ג׳:ט״ז) אין זה לשון חמישי כדפירש בקונטרס דכי תבא וכי תלכון כי תשא כי תכלה וכל המשמשין בלשון כאשר לשון אם הם משמשין שמצינו בכמה דוכתי אם משמש בלשון כאשר כמו ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה שהרי ודאי יהיה וכן ואם תקריב מנחת בכורים ה"ז כאשר תקריב שהרי הוא חובה ומה שפי' כאן בקונטרס כל המשמש בלשון אשר לשון אם הם לא יתכן ובסוף המגרש (גיטין דף צ.) פירש בקונטרס שהם לשון דהא וכן עיקר: אי דילמא אלא דהא. כי ימצא כי יקרא כי תראה כי תפגע כולם ל' אם הם וכן רובם כי תאמר בלבבך אין שייך לפרש בלשון אם דהוה משמע לשון אם תאמר לא תירא הא אם לא תאמר תירא וע"כ לשון דילמא הוא כלומ' שמא תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' לא תאמר כן וכן כי תאמר מה נרדף לו וכי תאמרו מה נאכל כי תראה חמור שונאך כי גוע אהרן דמשמע לשון דהא והיינו לשון אשר: ערד שמו. ופשטיה דקרא ערד שם המדינה או שם עירו: וקאי באייר וקרי ליה שנה השנית. ואין לומר דקרא דאייר להקמת המשכן הוא דקחשיב ולעולם ר"ה אייר דאמר שנה השנית לג"ש כדאמר לעיל גבי שנת מ' ושנת כ' ומיהו הוה מצי לאתויי קרא דפרשת במדבר סיני ולא הוה צריך לגזרה שוה זו דמפרש ביה קרא באחד לחדש [השני] בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (במדבר א׳:א׳): שני בשבת לא אשכחן. והא דכתיב ויהי בוקר יום שני (בראשית א׳:ח׳) מפרש בירושלמי אין למדין מברייתו של עולם כלומר דלאו אשבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם: תניא כוותיה דר' יוחנן. לאו לאפוקי דר' אלעזר דהא מייתי נמי דר' אלעזר בהך ברייתא ובקרא דר' אלעזר לא סגי דהוה אמינא דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להכי צריך נמי דמקיש ליציאת מצרים: מכלל דניסן לאו ראש השנה. אע"פ שיש כמה חדשים בין ניסן לתשרי שיש לומר שהם ראש השנה מ"מ הואיל דאפיקתיה מניסן אוקמיה אתשרי דאשכחן דהוה ראש השנה לכמה דברים לשמיטין וליובלות:

ראש השנה ג.

Navigate the library