Bekhorot 24a · Talmud

הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם לְמָה לִי? אִי אָמַר הִלְכְתָא דְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין, וְלָא אָמַר הִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם, הֲוָה אָמֵינָא: אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם קָאֵי, וּמַאי ״בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין״? דְּרַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי אָמַר, וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא פְּלוּגְתָּא הִיא. אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי — לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָאֵי, וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא לָאו פְּלוּגְתָּא הִיא. מַאי בָּרַיְיתָא? דְּתַנְיָא: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי, הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק, מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, מַבְכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת, יוֹלְדוֹת, לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים (תְּלוּיוֹת) [תְּלוּיִין] בְּשֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת, וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בְּמַבְכִּירוֹת — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת — הָא הֵיכָא דְּאוֹלִיד חָיְישִׁינַן לְרַחוֹמֵי, אוֹ דִלְמָא: דִּידַהּ מְרַחֲמָא, דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא לֵיהּ? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִלְקֵא עֲלַהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״. אִי אָמְרַתְּ דִּידַהּ מְרַחֲמָא, דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא — לָקֵי, וְאִי אָמְרַתְּ דְּלָא דִּידַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא — לָא לָקֵי. מַאי? תָּא שְׁמַע, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. מִי קָתָנֵי ״הוּא״? ״הָיָה״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהּ וָלָד מֵעִיקָּרָא. תָּא שְׁמַע: נִכְנַס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ. אַמַּאי? לֵיחוּשׁ דִּלְמָא רַחוֹמֵי רַחֵים! בִּמְקוֹם דִּידַהּ, לָא שָׁבְקָא דִּידַהּ וּמְרַחֲמָא דְּלָא דִּידַהּ. תָּא שְׁמַע: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ כּוּ׳. מַאי לָאו רֵישָׁא דּוּמְיָא דְּסֵיפָא? מָה סֵיפָא וַדַּאי דִּידַהּ, אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִּידַהּ. מִידֵּי אִירְיָא? הַאי כִּדְאִיתֵאּ, וְהַאי כִּדְאִיתֵאּ. וּמַאי ״וְכֵן״? אַפְּטוּרָה דִּבְכוֹרָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאָסוּר בַּאֲכִילָה ״עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם״. פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה — כְּמַאן? כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְאָסוּר בַּאֲכִילָה — כְּרַבָּנַן. וְתוּ, אִי כְּרַבָּנַן, מַאי ״עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם״? ״עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ דָּבָר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! וְכִי תֵּימָא: מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי כְּרַבָּנַן, אִי מְסַפְּקָא לֵיהּ — אַמַּאי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה? וְתוּ: מִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ — הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, חוּץ מֵעָרֵב, וְצַיְדָן, וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה! לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מִיהוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי סָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל יוֹלֶדֶת מְרַחֶמֶת, אוֹ אֵינָהּ מְרַחֶמֶת. אִי הָכִי, עַד דְּאַשְׁמְעִינַן חֲזִיר, לַישְׁמְעִינַן טָלֶה, וּלְמִילְקֵי עֲלֵיהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״! חֲזִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טָלֶה, הֲוָה אָמֵינָא: אִם תִּמְצָא לוֹמַר דְּסָבַר יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא — דְּמִינַהּ, דְּלָא מִינַהּ — לָא. אַשְׁמְעִינַן חֲזִיר, דִּמְרַחֶמֶת, וַאֲפִילּוּ דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי, דְּאִיכָּא לְמֵימַר דִּלְמָא מְרַחֲמָא. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בָּעֵי

הלכה כר' יוסי בן המשולם למה לי - הא מהך שמעת מינה דהלכתא כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה: אי אמר הלכה בכוליה פירקין ולא אמר - לקמן הלכה כר' יוסי הוה אמינא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי קאי: ומאי בכוליה פירקין - דמשמע טובא משום דר' יוסי תרתי מילי אמר במתני' עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום אבל אדרבן שמעון לא אמר רב דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא להכי אשמועינן הלכה כר' יוסי בהדיא לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה פירקין ופלוגתא דבריית' לאו פלוגתא: מרחמת - אוהבת בן חבירתה: ומצא זכרים - שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן: אין חוששין - להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות: שאינה מרחמת - וולד בהמה אחרת: אא"כ יולדת - אם היה לה וולד מתחלה להאי ודאי א"נ לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הוה לה אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי: למאי נפקא מינה - הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הוה לה אחרינא: למילקי עליה - דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו: לא לקי - דדלמא לאו דידה הוא: אין חוששין כו' - אלמא בודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה: מי קתני - אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא: היה קתני - והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא א"כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הואי: דלמא רחומי רחים - הואיל ולכולן הוי ולדות אלא ודאי אפי' ילדה אינה מרחמת אלא שלה ומשני במקום דידה כו': הדבר בחזקתו וכן - כלומר דקתני סיפא וכך היה רשב"ג אומר הנכנס כו' מאי לאו מדסיפא דקתני וכן כו': ודאי דידה - דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי: הא כדאיתא - וסיפא ודאי רישא ספק: ומאי וכן - הואיל ולא דמו: ומשני לפטורא - להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא"נ לא דידה הוא יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו ספק: שכרוך אחר רחל - שדבוק אחריה ומניקתו: פטורה מן הבכורה - והבא אחריו לא הוי בכור: עד יבא ויורה צדק לכם - עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור: כר' שמעון - לא מרחמא דלא דידה והאי חזיר גופיה לא קדוש דנדמה הוא: ואסור באכילה כרבנן - דחיישינן לרחומי דאי כרשב"ג הוה טמא היוצא מן הטהור ומותר באכילה כדאמרן בפירקין קמא (דף ה:): מאי יבא ויורה - כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה: עד שיודע הדבר - אם בנה הוא אם לא: וכי תימא מספקא ליה כו' - וה"ק עד שיבא ויורה אי הלכה כר"ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מספיקא שמא ריחמתו: לעולם פשיטא ליה הלכה כר' שמעון - דפטורה מן הבכורה דודאי א"נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא הויא מרחמא ליה: ומיהו מספקא ליה אי סבר ר"ש כו' - והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג: יולדת מרחמת - והאי אסור באכילה דלענין בכורה מיפטר משום דאי הוה דידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומית ורחמתיה להאי: או אינה מרחמת - ומותר באכילה דודאי דידה הוא: (דאי) לאשמעינן טלה וללקו עליה משום אותו ואת בנו - ולימא ראה טלה כרוך ברחל פטורה מן הבכורה ממה נפשך אי האי לאו דידה אחרינא הוה ליה ומית ורחמיתא האי משום אותו בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן שמעון: הוה אמינא אפי' אם תימצי לומר - יולדת מרחמת הני מילי דמינה אבל חזיר מותר באכילה דלאו דמינה לא מרחמא והא ודאי בנה הואי:

ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא - וא"ת דר' יוסי בן המשולם נמי פליגי עליה ממה נפשך דברייתא מדאיצטריך לפסוק הלכה כמותו וי"ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא אלא דקים ליה דפליגי רבנן עליה: הנכנס לתוך עדרו בלילה כו' ולמחר השכים כו' - תימה למה ליה למינקט בענין זה לימא הנכנס לתוך עדרו וראה זכרים תלוים כו' ונקבות כו' וי"ל דלרבותא נקט הכי דאע"ג דודאי היתה תחלת לידתן בלילה שעדיין אין האמהות מכירין בוולדותיהן ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של זו אצל זו אפי' הכי לא חיישינן: ראה חזיר שהוא כרוך אחר רחל - קצת קשה דנקט חזיר ולא גמל משום דסבר כר' שמעון דאסר קלוט היוצא מן הטהור ואפי' היה ידוע שהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה ומיהו מצינן למימר דאגב דנקט רחל שהיא בהמה דקה נקט חזיר א"נ ניחא למינקט למילתיה ככולי עלמא:

בכורות כד.

Navigate the library