Taanit 7b · Talmud

אִי הֲווֹ סְנוּ — טְפֵי הֲווֹ גְּמִירִי. דָּבָר אַחֵר: מָה שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין הַלָּלוּ אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּהֶיסַּח הַדַּעַת — אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִשְׁתַּכְחִין אֶלָּא בְּהֶיסַּח הַדַּעַת. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי ה׳ בְּרָאתִיו״. ״בְּרָאתִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״בְּרָאתִיו״. אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִילּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָצִיתָ ה׳ אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב. נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כׇל חַטָּאתָם סֶלָה״. אֲמַר לֵיהּ זְעֵירִי מִדִּיהֲבַת לְרָבִינָא: אַתּוּן, מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לַהּ. אֲנַן, מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ: ״וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטָּאת וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ״. אֲמַר לֵיהּ זְעֵירִי מִדִּיהֲבַת לְרָבִינָא: אַתּוּן, מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לַהּ. אֲנַן, מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״. אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג״. מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם — יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר״. אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַזֵּי פָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים — סוֹף נִכְשָׁל בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״. רַב נַחְמָן אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָיָה לָךְ״, וְלֹא נֶאֱמַר ״יִהְיֶה לָּךְ״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים — מוּתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מוּתָּר לִשְׂנאוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא״. אַל תִּקְרֵי ״יְשֻׁנֶּא״, אֶלָּא ״יִשָּׂנֵא״. אָמַר רַב קַטִּינָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּיטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״ — בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה — נַעֲשֶׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. וְאֵין ״מָךְ״ אֶלָּא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ״. וְאֵין ״מְקָרֶה״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״. רַב יוֹסֵף אָמַר, מֵהָכָא: ״וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״, וְאֵין ״אוֹר״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ — ״בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁרָקִיעַ נַעֲשֶׂה בְּהוֹרִין בְּהוֹרִין לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר — ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בַּעֲוֹן גָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״. בַּעֲוֹן כַּפַּיִם — כִּסָּה אוֹר. וְאֵין ״כַּפַּיִם״ אֶלָּא חָמָס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם״, וְאֵין ״אוֹר״ אֶלָּא מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ״. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ״, וְאֵין ״פְּגִיעָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳ וְאַל תִּפְגַּע בִּי״. וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי, מַאי דִּכְתִיב: ״אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״, אִם רָאִיתָ רָקִיעַ שֶׁקֵּיהָה כַּבַּרְזֶל מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר — בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂה הַדּוֹר שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״. מָה תַּקָּנָתָן — יִתְגַּבְּרוּ בְּרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חׇכְמָה״, כׇּל שֶׁכֵּן אִם הוּכְשְׁרוּ מַעֲשֵׂיהֶן מֵעִיקָּרָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד

אי הוו סנו – אותם נאים שהם חכמים: טפי הוו גמירי – שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה: בהיסח הדעת – שאם לא ישמרם יפה יהו נשפכין או נופל לתוכן דבר מאוס ונפסלים מלשתות בדבר קל יותר משמן ודבש שמתוך שהן עבים צפה הפסולת למעלה ואפשר אדם נוטל העליון וזורקו לחוץ והתחתון בר ונקי מה שאין כן במשקה צלול שאינו עב קליי"ר בלע"ז: בהיסח הדעת – אם אינו מחזירם תמיד: שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר – דמשמע אשחקים יזלו קאי אלא אני ה' בראתיו לטל ומטר שמע מינה שמשתבח ומתפאר הקב"ה במטר השמים: ישועה פרה ורבה בו – מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון הוא לישנא דקרא ויפרו ישע ואימתי בזמן שהשחקים יזלו צדק: רצית ה' ארצך – במים: נשאת עון עמך – מיד: ה"ג א"ל מר זעירי מדיהבת לרבינא כו' – זעירי סתם היה מן הראשונים ורבינא סוף הוראה לא ראו זה את זה: ואתה תשמע השמים וגו' – ואומר ונתת מטר על ארצם בתפלה דשלמה: ציה גם חום יגזלו מימי שלג – כשציה גם חום גוזלין מימות השלג שאינן יורדין מטר כמשפטם בידוע ששאול חטאו: ולא יהיה מטר – וסמיך ליה ואבדתם: ציה – דריש לשון צווי דברים שצויתי אתכם בימות החמה תרומות ומעשרות גזלו מימי שלג את המטר: רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון שקר – תחולל תבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳) כדאמרי' ביבמות (דף עב.) דרוח צפון ברור הוא ומביא אורה לעולם מה שגשמים נעצרין ופנים נזעמין שמראה הקב"ה שאינו מביא מטר לעולם מפני לשון שקר רכילות ופשט המקרא כשם שרוח צפון תחולל גשם כך פנים נזעמים מפני לשון שקר: וימנעו רביבים – משום דמאנת הכלם שהיה בך עזות: היה – משמע כבר נכשל: העז איש – שיש בו עזות פנים אמור לו רשע בפניו ואין בו משום מלקות כדאמרי' במסכת קדושין (דף כח.) ומשום דבר זה בלבד מותר לקרותו רשע: מותר לשנאותו – אע"ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך: ועז פניו ישונא – ועז כתיב חסר ו' מי שהוא עז פנים ישנא בשו"א: ימך – כמי שאין בו כח להוריד טל ומטר: ועתה לא ראו אור – מפני שלא ראו אור של תורה: אפילו כשהשמים בהורין – כמו בהרת מנומר בעבים ורוצה להוריד גשמים רוח עברה ותטהרם מפזרת העבים: המלאך אף ברי שמו יפיץ ענן אורו גשם שלו: ויצו – הקדוש ברוך הוא: עליה – על הגשם שתרד: במפגיע – כשיתפלל עליה כמו ואל תפגע בי: קהה הברזל – כמו הקהה את שיניו ושיני בנים תקהינה (ירמיהו ל״א:כ״ט): והוא לא פנים קלקל – שקלקלו הדור: וכ"ש אם הוכשרו מעשיהן – קודם לכן והכי משמע ויתרון הכשיר ויתרון שהכשיר לחכמה אם הכשירו מעשיהן מתחילה שיבואו הגשמים יותר מבחיילים יגבר שהן מגבירין חיילים ועומדין בתפלה בזמן שקלקלו:

אי הוו סנו הוו חכימי. פ' אם היו שונאים היופי הוו תלמידי חכמים ביותר: בראתים לא נאמר אלא בראתיו. פי' דמשמע דמהדר אגשם ואם כן משום דגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ משתבח ביה הקב"ה אי הוה כתיב בראתים הוה משמע דאהדר אשמים וארץ: פנים נזעמים לשון סתר. פירוש בשביל לשון שקר שאומר לשון הרע הרוח צפון תבטל הגשם והיינו פנים נזעמים: מותר לקרותו רשע. אף על גב דאמרי' בקדושין (דף כח.) הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו לזה מותר דודאי נכשל בעבירה ועומד במורדו דהכרת פניו ענתה בו: בהורין לשון בהרות טרוק"ש בלע"ז:

תענית ז:

Navigate the library