Sotah 45b · Talmud

תְּנֵיתוּהָ: עוֹמֶר שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר, וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וּשְׁכָחוֹ — הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה, הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמוּן, וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף. סַבְרוּהָ דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, דְּאָמַר: ״בַּשָּׂדֶה״ — פְּרָט לְטָמוּן. מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי טָמוּן. לָא, אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן, וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבָּנַן כְּרַבָּנַן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ? אֲפִילּוּ בֶּעָפָר וּבִצְרוֹר נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן. תָּנוּ רַבָּנַן: ״חָלָל״ — וְלֹא חָנוּק, ״חָלָל״ — וְלֹא מְפַרְפֵּר, ״בָּאֲדָמָה״ — וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, ״נֹפֵל״ — וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, ״בַּשָּׂדֶה״ — וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּכוּלָּן, אִם הָיָה חָלָל — עוֹרְפִין. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁאִם הָיָה חָנוּק וּמוּטָל בָּאַשְׁפָּה שֶׁאֵין עוֹרְפִין? אַלְמָא: ״חָלָל״ — וְלֹא חָנוּק. הָכָא נָמֵי: ״בָּאֲדָמָה״ — וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, ״נֹפֵל״ — וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, ״בַּשָּׂדֶה״ — וְלֹא צָף עַל גַּבֵּי מַיִם. וְרַבִּי אֶלְעָזָר: ״חָלָל״ יַתִּירָא כְּתִיב. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים כּוּ׳. דִּכְתִיב: ״כִּי יִמָּצֵא״ — פְּרָט לְמָצוּי. אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין. דְּבָעֵינָא ״זִקְנֵי הָעִיר״, וְלֵיכָּא. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר כּוּ׳. פְּשִׁיטָא! כֵּיוָן דִּתְנָא לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, אֲנָא יָדַעְנָא דְּאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין! הָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאִם נִמְצָא סָמוּךְ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ וּמוֹדְדִין לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא״ — מִכׇּל מָקוֹם. מַתְנִי׳ נִמְצָא מְכֻוּוֹן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת — שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחוֹטְמוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — קָסָבַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, וּ״קְרוֹבָה״, וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת. וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה — דְּאָמַר קְרָא ״לְרִשְׁתָּהּ״, וְקָסָבַר: יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם כּוּ׳. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אִילֵּימָא לְעִנְיַן מְדִידָה קָמִיפַּלְגִי, הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָא בִּמְדִידָה עָסְקִינַן! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ קָמִיפַּלְגִי, וְהָכִי קָאָמַר: לְקוֹבְרוֹ קָנָה מְקוֹמוֹ, וְהֵיכָא דְּנִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — מָר סָבַר: גּוּפֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ נָפֵיל, רֵישָׁא דְּנָאדֵי וְנָפֵיל, וּמָר סָבַר: רֵישָׁא הֵיכָא דְּנָפֵיל נָפֵיל, גּוּפָא הוּא דְּרָהֵיט אָזֵיל. מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: עִיקַּר חִיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ, וּמָר סָבַר: עִיקַּר חִיּוּתָא בְּטִיבּוּרֵיהּ. לֵימָא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי: מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר — מֵרֹאשׁוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי״, וְאוֹמֵר: ״גׇּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וְגוֹ׳״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שׇׁרְשׁוֹ אֵילָךְ. אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, דְּכִי מִיתְּצַר וְלָד מִמְּצִיעֲתֵיהּ מִיתְּצַר, אֲבָל לְעִנְיַן חִיּוּתָא — דְּכוּלֵּי עָלְמָא בְּאַפֵּיהּ הוּא, דִּכְתִיב: ״כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וְגוֹ׳״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל — מִצַּוָּארוֹ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? כְּדִכְתִיב: ״לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים״. מַתְנִי׳ נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וְהָלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל, וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. ״אֵיתָן״ כְּמַשְׁמָעוֹ: קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן — כָּשֵׁר. וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד, וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים ״יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ״. וְכִי עַל דַּעְתֵּינוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵן? אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא עַל יָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ (בְּלֹא מָזוֹן), וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ (בְּלֹא לְוָיָיה).

תניתוה - לחדא מינייהו דפלוגתא היא בטמון אבל צף לא פשט לה מינה דהא אוקימנא טעמא דעליון משום דאחזיק ביה הוא וצף לא ידעינן מאי הוי עלה: סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה דפלוגתא בטמון דמין במינו הוא דהני תנאי אפילו תנא קמא דאמר תחתון שכחה כר' יהודה סבירא ליה דאמר בשדה פרט לטמון וטעמא משום דמין במינו לא הוי טמון: חלל - לא מקרי אלא בכלי ברזל כעין חרב: בכולן - ואפי' מפרפר צף וטמון ותלוי: ומוטל באשפה - דלא הוי צף ולא טמון ולא תלוי ואפי' הכי אין עורפין דחלל קבעי אלמא קרא כדכתיב בעית: חלל יתירא כתיב - הקרובים אל החלל ועוד חללים טובא למדרש חלל דוקא ולא חנוק: פרט למצוי - תדיר כגון ספר או עיר שרובה עובדי כוכבים: קמ"ל כדתניא כו' - והכי קאמר נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אין מודדין לה אלא לעיר שיש בה ב"ד מודדין איזו היא עיר שיש בה ב"ד קרובה לו ואי לא הדר תניא הוה אמינא אין מודדין כלל: ת"ל ולקחו זקני העיר מכל מקום - דהאי העיר קרא יתירא הוא דמצי למכתב והיתה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקניה עגלת בקר: מתני' מכוון - מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט: ואין ירושלים כו' - מפרש טעמא בגמ': מוליכין הראש אצל הגוף - בגמ' מפרש למאי הלכתא מוליכין: גמ' אפשר לצמצם - אפשר לכוין המדה ואמת מדדו שאין זו קרובה לו מזו כלל והוו להו שתיהן קרובות: וקסבר - נמי קרובה דכתיב בקרא אפילו קרובות במשמע כמו ובהמה רבה (יונה ד) דאס"ד אי אפשר לצמצם אין כאן קרובה אלא אחת ואנן הוא דלא ידעינן הי מינייהו והוה ליה למימר יביאו עגלה בשותפות ויתנו אם שלנו קרובה חלקכם יהא קנוי לנו ואם עירכם קרובה חלקנו יהא קנוי לכם: אילימא לענין מדידה - קאמר יביאו הראש אצל הגוף דממקום שנמצא הגוף שם צריך למדוד ויביאו הראש לכאן והא מדקתני כו': קנה מקומו - לקוברו שם דזה אחד מי' תנאים שהתנה יהושע בפרק מרובה (ב"ק דף פא.): עיקר חיותא כו' - הלכך עיקר חלל מיקרי ומודדין מיניה כדכתיב אל הערים אשר סביבות החלל: אתה גוזי - אתה מראשי יצרת ראשי תחילה דגוזי לישנא דרישא כמו גזי נזרך שער ראשך תלשי וגלי ראשך: אפילו תימא אבא שאול - כר' עקיבא סבירא ליה: מ"ט דרבי אליעזר בן יעקב - דאמר מן הצואר הוא קרוי חלל: דכתיב אל צוארי חללי רשעים - והלכך ממנו מודדין כדכתיב אל החלל: מתני' נפטרו זקני ירושלים כו' - שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו: ואע"פ שאינו איתן כשר - דלא כתיב ביה עיכובא ולא נאמר אלא למצוה: בקופיץ - כמין סכין גדול: מאחריה - ממול עורפה: מקומה אסור - לעולם: ומותר לסרוק שם פשתן - דוקא נקט עבודה שאינה בגופה של קרקע כדמפרש בגמרא: לא בא לידינו ופטרנוהו - בגמ' מפרש בלא מזונות והיינו ידינו לא שפכו לא נהרג על ידינו שפטרנוהו בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות ועל כך נהרג: לא ראינוהו והנחנוהו - יחידי בלא חבורה והיינו ועינינו לא ראו:

סוטה מה:

Navigate the library