Horayot 13a · Talmud

פַּר כֹּהֵן מָשׁוּחַ וּפַר עֵדָה כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׂרַף אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָרִאשׁוֹן״? שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן, קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכׇל מַעֲשָׂיו. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים – פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכׇל מַעֲשָׂיו. הוֹאִיל וּמָשִׁיחַ מְכַפֵּר, וְעֵדָה מִתְכַּפֶּרֶת – דִּין הוּא שֶׁיַּקְדִּים הַמְכַפֵּר לַמִּתְכַּפֵּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל״. פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. מַאי טַעְמָא? הַאי חַטָּאת וְהַאי עוֹלָה, וְתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לְחַטָּאת רִאשׁוֹנָה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא חַטָּאת רִאשׁוֹנָה, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עוֹלָה כַּמִּשְׁפָּט״! אֶלָּא זֶה בָּנָה אָב שֶׁיְּהוּ כׇּל חַטָּאוֹת קוֹדְמוֹת לְעוֹלוֹת הַבָּאִים עִמָּהֶם, וְקַיְימָא לַן דַּאֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה. פַּר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה, אַמַּאי? הַאי חַטָּאת, וְהַאי עוֹלָה! אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר מָרִי: חַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה חַסִּירָא אָלֶף, ״לְחַטָּת״ כְּתִיב. רָבָא אָמַר: ״כַּמִּשְׁפָּט״ כְּתִיב בֵּיהּ. שְׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִיר נָשִׂיא. מַאי טַעְמָא? הַאי צִבּוּר וְהַאי יָחִיד. שְׂעִיר נָשִׂיא קוֹדֵם לִשְׂעִירַת יָחִיד. מַאי טַעְמָא? הַאי מֶלֶךְ וְהַאי הֶדְיוֹט. שְׂעִירַת יָחִיד קוֹדֶמֶת לְכִבְשַׂת יָחִיד. וְהָא תַּנְיָא: כִּבְשַׂת יָחִיד קוֹדֶמֶת לִשְׂעִירַת יָחִיד! אָמַר אַבָּיֵי: תַּנָּאֵי הִיא, מָר סָבַר: שְׂעִירָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן נִתְרַבְּתָה אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה בְּיָחִיד. וּמָר סָבַר: כִּבְשָׂה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן נִתְרַבְּתָה בְּאַלְיָה. עוֹמֶר קוֹדֵם לְכֶבֶשׂ הַבָּא עִמּוֹ, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם קוֹדְמִים לִכְבָשִׂים הַבָּאִים עִמָּהֶם. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר הַבָּא בְּגִין (לַ)יוֹם קוֹדֵם לְדָבָר הַבָּא בְּגִין לֶחֶם. מַתְנִי׳ הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשֵׁב אֲבֵדָה. וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת וּלְהוֹצִיא מִבֵּית הַשְּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים בְּקַלְקָלָה – הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה הוּא וְאָבִיו וְרַבּוֹ בַּשֶּׁבִי – הוּא קוֹדֵם לְרַבּוֹ, וְרַבּוֹ קוֹדֵם לְאָבִיו. אִמּוֹ קוֹדֶמֶת לְכוּלָּם. חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: חָכָם שֶׁמֵּת – אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ. מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת – כׇּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם לַמַּלְכוּת. מֶלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ (אֲלֵיהֶם) [לָהֶם] קְחוּ עִמָּכֶם (אוֹ מֵעַבְדֵי) [אֶת עַבְדֵי] אֲדֹנֵיכֶם וְגוֹ׳״. כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא״. הִקְדִּים צָדוֹק לְנָתָן. וְאוֹמֵר: ״שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ וְגוֹ׳״. יָכוֹל הֶדְיוֹטוֹת הָיוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה״, וְאֵין ״מוֹפֵת״ אֶלָּא נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת״. מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קוֹדֵם לִמְרוּבֵּה בְגָדִים. מְרוּבֵּה בְגָדִים קוֹדֵם לְמָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ. מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ קוֹדֵם לְעָבַר מֵחֲמַת מוּמוֹ. עָבַר מֵחֲמַת מוּמוֹ קוֹדֵם לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה. מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לִסְגָן. סְגָן קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל. מַאי אֲמַרְכָּל? אָמַר רַב חִסְדָּא: אָמַר כּוֹלָּא. אֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר, גִּזְבָּר קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׁמָר, רֹאשׁ מִשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב, רֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְעִנְיַן טוּמְאָה, סְגָן וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: סְגָן וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בָּהֶם מֵת מִצְוָה, מוּטָב שֶׁיִּטַּמֵּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְאַל יִטַּמֵּא סְגָן, שֶׁאִם יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל, נִכְנָס הַסְּגָן וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו. וְהָתַנְיָא: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לַסְּגָן! אָמַר רָבִינָא, כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְהַחְיוֹתוֹ. מַתְנִי׳ כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּם שָׁוִים. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ – מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. גְּמָ׳ כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי – שֶׁנֶּאֱמַר: ״(וּבְנֵי) [בְּנֵי] עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן (לְהַקְרִיב) [לְהַקְדִּישׁוֹ] קֹדֶשׁ (הַקֳּדָשִׁים) [קָדָשִׁים]״. לֵוִי קוֹדֵם לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה׳ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (מִתּוֹךְ) וְגוֹ׳״. יִשְׂרָאֵל קוֹדֵם לְמַמְזֵר – שֶׁזֶּה מְיוּחָס, וְזֶה אֵינוֹ מְיוּחָס. מַמְזֵר קוֹדֵם לְנָתִין – זֶה בָּא מִטִּפָּה כְּשֵׁרָה, וְזֶה בָּא מִטִּפָּה פְּסוּלָה. נָתִין קוֹדֵם לְגֵר – זֶה גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה, וְזֶה לֹא גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה. גֵּר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר – זֶה הָיָה בִּכְלַל אָרוּר, וְזֶה לֹא הָיָה בִּכְלַל אָרוּר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּן שָׁוִין כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר קְרָא: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״, מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר: בַּדִּין הוּא שֶׁיַּקְדִּים עֶבֶד מְשׁוּחְרָר לְגֵר, שֶׁזֶּה גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה, וְזֶה לֹא גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה. אֶלָּא זֶה הָיָה בִּכְלַל אָרוּר, וְזֶה לֹא הָיָה בִּכְלַל אָרוּר. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: מִפְּנֵי מָה הַכֹּל רָצִין לִישָּׂא גִּיּוֹרֶת, וְאֵין הַכֹּל רָצִין לִישָּׂא מְשׁוּחְרֶרֶת? אָמַר לָהֶם: זוֹ הָיְתָה בִּכְלַל אָרוּר, וְזוֹ לֹא הָיְתָה בִּכְלַל אָרוּר. דָּבָר אַחֵר: זוֹ הָיְתָה בְּחֶזְקַת שָׁמוּר, וְזוֹ לֹא הָיְתָה בְּחֶזְקַת שָׁמוּר. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ, וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ? אָמַר לָהֶם: וּמָה הָאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁעַכְבָּר אוֹכֵל – מְשַׁכֵּחַ, הָאוֹכֵל עַכְבָּר עַצְמוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִפְּנֵי מָה הַכֹּל מוֹשְׁלִים בָּעַכְבָּרִים? מִפְּנֵי שֶׁסּוּרַן רַע. מַאי הִיא? רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ גְּלִימֵי גָּיְיצִי.

פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון: וכפר בעדו - והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל: פר דעבודת כוכבים הוי עולה: חסירא אל"ף - למימרא דעולה קדמה: כמשפט כתיב ביה - בפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא: שעיר יחיד קודם לכבשת יחיד - כגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה: שכן נתרבתה באליה - דעז אינה טעונה אליה: בגין יום - בגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם: מתני' עומדים בקלקלה - האיש למשכב זכור: גמ' אמו קודמת לכולם - דאית לה זילותא טפי: [חכם קודם למלך ישראל - שאין כל ישראל ראוין לחכמה אבל מלך כל ישראל ראוין למלכות]: מלך קודם לכהן גדול - מדאמר מלך לכהן גדול קחו עמכם מעבדי אדוניכם [וע"כ אנפשיה קאמר] אלמא מלך עדיף: אמרכלא - שממונה על כולם ואין משיבין על דבריו: גזבר - הממונה על האוצרות שבמקדש: איבעיא להו לענין טומאה - ליטמא למת מצוה סגן ומשוח מלחמה אי זה מהם קודם: להחיותו - הוא קודם לסגן משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה לצורך מלחמה טפי מסגן: דכתיב ויבדל אהרן - אלמא כהן עדיף מלוי: [בכלל ארור - כנען לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור]: הכל רוצין לישא גיורת - שמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת: משוחררת לא היתה בחזקת שמור - דסתם שפחה מופקרת לשון אחר גיורת בעיא לאיגיורי ומשמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר אבל שפחה אין בידה לשחרר עצמה ואינה משמרת עצמה: מפני מה הכל מושלין בעכברים - כלומר מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים שנרדפין תדיר תדיר: אמר להם מפני שסורן רע - שיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר (ב"מ דף נט:) בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא: מאי היא - היכי הוי סורן רע: אמר רבא אפילו גלימי - דלאו מאכל ולית בהו הנאה אפי' הכי גייצי להו: גייצי - נושכין:

הוריות יג.

Navigate the library