ועל השכיב מרע שנתן לבנותיו לכל אחת שוה ג' זקוקים ובאת אחת מבנותיו ובעלה אחר זמן ואמרו לו והלא בשכבר חייב אתה לנו זהב שוה ג' זקוקים כי כן נדרת לנו בשעת הזיווג. והן הן דברים הנקנין באמירה. והשיב בגמגום שכבר נטרף דעתו והלא אני רוצה לפרוע לך. ולא הספיק לדבר עד שמת. א"כ איפוא אין בדבריו כלום כיון שלא היתה דעתו מיושבת עליו. כדאיתא פ' מי שאחזו (דף טז) וכשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות וכו'. דמי שנטרפה דעתו ואינו יכול להשיב על הן הן ועל לאו לאו הוי ליה כשכור שהגיע לשכרותו של לוט דאמר בפרק הדר (עירובין דף סה) אין מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה. וכן בתופסי שטרות של תקון הגאונים שכתב בשטר מתנת שכיב מרע נכנסנו אצל פלוני ופלוני ומצאנו כשהוא חולה ומוטל על המטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילולו מוכנים בפיו ויודע לדבר ולשמור ולישא ולתן על מטתו כשאר בני אדם שהולכין לשוק וכו'. נמצא שדבריו לא מעלין ולא מורידין. כיון שלה היתה דעתו מיושבת עליו. וא"כ אם היורשין מודים לה שנדר לה בשעת הזיווג זהב שוה ג' זקוקים ולא פרעה יתנו לה ואין להם לחשב אותם ג' זקוקים שנתן לה כפירעון. כי בתורת מתנה נתן לה ולא בתורת פירעון. ועוד כי לכלם נתן מתנות ולמה תגרע זאת מן השאר. ואם היתומים טוענים שמא קודם לכן פורעה ישבעו שבועת יורשין שלא פקדנו וכו'. ואף על פי שאני רגיל לומר שפטורין אפי' מן השבועה. . דלא מצינו שבועת יורשין אלא ליטול יתומים מן היתומים בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מח). ועוד דממעטינן מקרא שבועת השם תהיה וגומר. ולא בין היורשין היכא דאמרי נ' ידענא ונ' לא ידענא וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כי היכא דכי מודו במקצת לאידך אמרי לא ידענא פטור משבועה דאוריית' הכא כמו כי אמרי מן הכל אין אנו יודעים פטורים משבועת היסת דרבנן ועוד יש לי ראיות אחרות. ואין להאריך. מ"מ העולם נהגו להשביעם:
Q. A gave his daughters causa mortis gifts, each gift consisted of three marks. Subsequently, L, one of his daughters, and her husband said to A that he still owed them three marks worth of gold which he had promised them before their wedding. A answered incoherently, for he was losing consciousness, that he thus intended to repay them, but died before finishing his words. A. A's last words are of no consequence since he was not in his right mind while uttering them. Therefore, if A's daughters admit that A had promised L three marks as part of her dowry and had not paid it to her, L is entitled to collect three marks in addition to the causa mortis gift, for while A, on his death-bed, gave presents to his other daughters, he probably intended to make no exception in his dealing with L. But, if the other daughters disclaim any knowledge of A's debt, they must take an heir's oath. Although I have often contended that an heir's oath is imposed on a claimant only, but not a defendant, the custom is widely accepted to impose such an oath even on a defendant. SOURCES: Cr. 97.
ועל השכיב מרע שנתן לבנותיו לכל אחת שוה ג' זקוקים ובאת אחת מבנותיו ובעלה אחר זמן ואמרו לו והלא בשכבר חייב אתה לנו זהב שוה ג' זקוקים כי כן נדרת לנו בשעת הזיווג. והן הן דברים הנקנין באמירה. והשיב בגמגום שכבר נטרף דעתו והלא אני רוצה לפרוע לך. ולא הספיק לדבר עד שמת. א"כ איפוא אין בדבריו כלום כיון שלא היתה דעתו מיושבת עליו. כדאיתא פ' מי שאחזו (דף טז) וכשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות וכו'. דמי שנטרפה דעתו ואינו יכול להשיב על הן הן ועל לאו לאו הוי ליה כשכור שהגיע לשכרותו של לוט דאמר בפרק הדר (עירובין דף סה) אין מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה. וכן בתופסי שטרות של תקון הגאונים שכתב בשטר מתנת שכיב מרע נכנסנו אצל פלוני ופלוני ומצאנו כשהוא חולה ומוטל על המטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילולו מוכנים בפיו ויודע לדבר ולשמור ולישא ולתן על מטתו כשאר בני אדם שהולכין לשוק וכו'. נמצא שדבריו לא מעלין ולא מורידין. כיון שלה היתה דעתו מיושבת עליו. וא"כ אם היורשין מודים לה שנדר לה בשעת הזיווג זהב שוה ג' זקוקים ולא פרעה יתנו לה ואין להם לחשב אותם ג' זקוקים שנתן לה כפירעון. כי בתורת מתנה נתן לה ולא בתורת פירעון. ועוד כי לכלם נתן מתנות ולמה תגרע זאת מן השאר. ואם היתומים טוענים שמא קודם לכן פורעה ישבעו שבועת יורשין שלא פקדנו וכו'. ואף על פי שאני רגיל לומר שפטורין אפי' מן השבועה. . דלא מצינו שבועת יורשין אלא ליטול יתומים מן היתומים בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מח). ועוד דממעטינן מקרא שבועת השם תהיה וגומר. ולא בין היורשין היכא דאמרי נ' ידענא ונ' לא ידענא וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כי היכא דכי מודו במקצת לאידך אמרי לא ידענא פטור משבועה דאוריית' הכא כמו כי אמרי מן הכל אין אנו יודעים פטורים משבועת היסת דרבנן ועוד יש לי ראיות אחרות. ואין להאריך. מ"מ העולם נהגו להשביעם:
Q. A gave his daughters causa mortis gifts, each gift consisted of three marks. Subsequently, L, one of his daughters, and her husband said to A that he still owed them three marks worth of gold which he had promised them before their wedding. A answered incoherently, for he was losing consciousness, that he thus intended to repay them, but died before finishing his words.
A. A's last words are of no consequence since he was not in his right mind while uttering them. Therefore, if A's daughters admit that A had promised L three marks as part of her dowry and had not paid it to her, L is entitled to collect three marks in addition to the causa mortis gift, for while A, on his death-bed, gave presents to his other daughters, he probably intended to make no exception in his dealing with L. But, if the other daughters disclaim any knowledge of A's debt, they must take an heir's oath. Although I have often contended that an heir's oath is imposed on a claimant only, but not a defendant, the custom is widely accepted to impose such an oath even on a defendant.
SOURCES: Cr. 97.