ואשר שאלתם על יוסף שמחל לרחל אמו שבועת אלמנה ונתן לה כח לתן מן הנכסים למי שתחפץ לבנים ולבנות להרבו' לאחד ולמעט לאחד על תנאי שתתן לו קרקע אחת מעכשיו ולאחר שנעשה כל זה תוך כדי דבור חזר יוסף ואמר והלא קרקע ממושכן תפדיהו ואז אקיים מה שדברתי והיא אמרה סמוך עלי ואפדנו ועת' אינה רוצה לפדותו אין בדבריה כלום וצריכה לפדותו ואם לא תפדנו אז כל התנאים בטלים וכל מה שהקנה לה ואע"ג דבשעת קניין הקנה לה בסתם הא קיימא לן דקנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין כרב יוסף בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד) ואפילו לאחר כדי דיבור יפול לחזור בו. ואדעתא דהכי הקנה לה. וכשחזר ונתרצה שיחול הקנין. ועוד שהא היא מודה שכן הוא שהיה תנאי בדבר ואפי' אם לא היתה מודה כיון שיש עדים בדבר שהיה תנאי ואפי' עדים החתומי' בשטר בלא תנאי מעידין בעל פה שהיה תנאי בדבר נאמנים. ולא שייך בהא לא אתי על פה ומרע לשטרא. ואפילו עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי קיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע בפרק ב' דכתובות (דף יט). ואין להאריך. ואין לכוף רחל לפדות הקרקע כי לא הקנתה לו אלא בדברים אך הרשות בידה. מיהו אם לא תרצה לפדותו אז בטל הקניין שהקנה לה כדפי':
Q. A formally released his mother, L, from the obligation of taking the required oath regarding her ketubah, and gave her the right to will the property to whomever she might please, to sons and to daughters, to give more to some and less to others, on condition that she transfer to A a particular piece of real property forthwith. Immediately after the formal release, however, A said to his mother that since this real property was mortgaged, her release was not to become effective till she redeem it for him. L promised to redeem it. Now, however, she refuses to do so. A. Unless L redeem the above property, her agreement with A is void, for A's last stipulation proves that he had originally agreed to release L on condition only that she transfer the property to him unencumbered by mortgages. Moreover, a stipulation made immediately after an agreement is concluded, but while the matter is still being discussed, becomes part of the agreement (B. B. 114a). SOURCES: Cr. 96.
ואשר שאלתם על יוסף שמחל לרחל אמו שבועת אלמנה ונתן לה כח לתן מן הנכסים למי שתחפץ לבנים ולבנות להרבו' לאחד ולמעט לאחד על תנאי שתתן לו קרקע אחת מעכשיו ולאחר שנעשה כל זה תוך כדי דבור חזר יוסף ואמר והלא קרקע ממושכן תפדיהו ואז אקיים מה שדברתי והיא אמרה סמוך עלי ואפדנו ועת' אינה רוצה לפדותו אין בדבריה כלום וצריכה לפדותו ואם לא תפדנו אז כל התנאים בטלים וכל מה שהקנה לה ואע"ג דבשעת קניין הקנה לה בסתם הא קיימא לן דקנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין כרב יוסף בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד) ואפילו לאחר כדי דיבור יפול לחזור בו. ואדעתא דהכי הקנה לה. וכשחזר ונתרצה שיחול הקנין. ועוד שהא היא מודה שכן הוא שהיה תנאי בדבר ואפי' אם לא היתה מודה כיון שיש עדים בדבר שהיה תנאי ואפי' עדים החתומי' בשטר בלא תנאי מעידין בעל פה שהיה תנאי בדבר נאמנים. ולא שייך בהא לא אתי על פה ומרע לשטרא. ואפילו עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי קיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע בפרק ב' דכתובות (דף יט). ואין להאריך. ואין לכוף רחל לפדות הקרקע כי לא הקנתה לו אלא בדברים אך הרשות בידה. מיהו אם לא תרצה לפדותו אז בטל הקניין שהקנה לה כדפי':
Q. A formally released his mother, L, from the obligation of taking the required oath regarding her ketubah, and gave her the right to will the property to whomever she might please, to sons and to daughters, to give more to some and less to others, on condition that she transfer to A a particular piece of real property forthwith. Immediately after the formal release, however, A said to his mother that since this real property was mortgaged, her release was not to become effective till she redeem it for him. L promised to redeem it. Now, however, she refuses to do so.
A. Unless L redeem the above property, her agreement with A is void, for A's last stipulation proves that he had originally agreed to release L on condition only that she transfer the property to him unencumbered by mortgages. Moreover, a stipulation made immediately after an agreement is concluded, but while the matter is still being discussed, becomes part of the agreement (B. B. 114a).
SOURCES: Cr. 96.