תקכו. וששאלת על שנים שבררו להם אחד ביניהם וא"ל [דאין] לנו דין תורה וטענו טענותיהם והלך הדיין לעירו וכתב להם פסק דינו ושלח להם ע"י אדם אחד והשליח קראו באניהם אי מהני האי פס"ד לפי שנראה לך שאין זה דין תורה שהדיין יש לו לישב והבע"ד עומדי' לפניו ולומר להם איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב כבר הוכחתי דישיבת הדיינים אינה מעכבת כדמשמע בירושלמי פ' ד' מיתות (ה"ח) וממנו הוכיח ריצב"א דה"ה עדי' שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד דמחד קרא נפקא עדי' בעמידה ודייני' בישיבה ה"נ עמידת הבע"ד אינה מעכבת דכל הני אינו כי אם למצוה בעלמא וכ"ש היכא שקבלוהו עליה' אע"פ שמן תורה אינו כשר דאין להקפיד אם דן אותם שלא כסדר הזה ודינו דין מה לי בע"פ מה לי בכתבו הרי הניחו הדבר לגמרי עליו ובלבד שלא יטעה בגוף הדין דהכי משמע [דאין] לנו דין תורה שלא יזכה או שלא יחייב אחד מהם שלא כדין.
Q. Two litigants agreed to abide by A's decision in their dispute. They asked him not to arbitrate but to render the decision according to strict law (דין תורה). A listened to their arguments, returned to his home town, and sent his decision through a messenger who read it before the litigants. Is A's decision valid? A. If A's decision is a correct one, it is binding although A did not conform to the usual procedure of reading the decision personally, while seated, before the standing litigants. The procedure used in reading a court decision does not affect the legality of the decision. Moreover, since the litigants chose A as their judge and completely relied on his decision, such decision is binding regardless of the manner of its rendition. SOURCES: Cr. 282; Pr. 526.
תקכו. וששאלת על שנים שבררו להם אחד ביניהם וא"ל [דאין] לנו דין תורה וטענו טענותיהם והלך הדיין לעירו וכתב להם פסק דינו ושלח להם ע"י אדם אחד והשליח קראו באניהם אי מהני האי פס"ד לפי שנראה לך שאין זה דין תורה שהדיין יש לו לישב והבע"ד עומדי' לפניו ולומר להם איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב כבר הוכחתי דישיבת הדיינים אינה מעכבת כדמשמע בירושלמי פ' ד' מיתות (ה"ח) וממנו הוכיח ריצב"א דה"ה עדי' שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד דמחד קרא נפקא עדי' בעמידה ודייני' בישיבה ה"נ עמידת הבע"ד אינה מעכבת דכל הני אינו כי אם למצוה בעלמא וכ"ש היכא שקבלוהו עליה' אע"פ שמן תורה אינו כשר דאין להקפיד אם דן אותם שלא כסדר הזה ודינו דין מה לי בע"פ מה לי בכתבו הרי הניחו הדבר לגמרי עליו ובלבד שלא יטעה בגוף הדין דהכי משמע [דאין] לנו דין תורה שלא יזכה או שלא יחייב אחד מהם שלא כדין.
Q. Two litigants agreed to abide by A's decision in their dispute. They asked him not to arbitrate but to render the decision according to strict law (דין תורה). A listened to their arguments, returned to his home town, and sent his decision through a messenger who read it before the litigants. Is A's decision valid?
A. If A's decision is a correct one, it is binding although A did not conform to the usual procedure of reading the decision personally, while seated, before the standing litigants. The procedure used in reading a court decision does not affect the legality of the decision. Moreover, since the litigants chose A as their judge and completely relied on his decision, such decision is binding regardless of the manner of its rendition.
SOURCES: Cr. 282; Pr. 526.