לח. הנה באנו עדיך שתאיר עינינו על אודות הטעכנ"ד שהי' מושל עלינו אשתקד והלוהו היהודים כ"א ליטר' בל' ליטר' ובקש מן הקהל להיות ערבים שלו עד [זמן שיתנו] המס שינכו אותם ממס שלהם נגד אותו החוב וכן קיימו וקבלו הקהל בכתב חתימתם ועתה נהפך הגלגל שירד הטעכנ"ד ממשלתו והפסידו הקהל כל המעות ועתה באי' הקהל להוציא מאותן היהודי' הט' ליטר' העודפי' על הקרן יען שאחריותם הי' על הקהל והמלוים משיבי' אין לנו עסק עמכם כי הגוי חייב לנו הל' ליטר' ואתם קבלתם עליכם לפרוע החוב עבורו שנתעכב בקצבת המס שלנו עד דמי החוב וכן עשינו ושוב אין לנו עסק עמכם ועתה יורנו מורינו. כך דעתי נוטה שהקהל חייבי' לפרוע כל הל' ליטר' דבתר זקיפה אזלי' כיון שהמלוי' זקפו [קרן] ורבית עם הגוי כבר נעשה הכל קרן כדאמ' פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ב ע"א) גוי שלוה מעות מישראל וזקפו עליו במלוה ונתגייר גובה את הקרן והרבית דבתר זקיפה אזלי' ואחרי שנתחייבו הקהל להטעכנ"ד מדינא דמלכותא בנוהג שבמלכות שמקדימי' קודם הזמן לומר לעובדיהם במס להתחייב עבורם במקום שהם חייבים גם הקהל נתחייבו במעמד שלשתן למלוים בין הקרן בין הרבית ואע"ג דמע"ש לא שייך בגוי כדפר"ת ה"מ שאמר לישראל תן לגוי מה שאתה חייב לי אבל איפכא גוי שאמר לישראל תן לישראל אחר במעמ"ש קנה מק"ו אם ממון ישראל הפקיעו ממון גוי לא כ"ש. ואפי' את"ל כיון דאכתי לא מטא זמן גביית המס נימא כל כה"ג הבו דלא לוסיף עלה ולא לקנו במעמ"ש כיון דהיא גופא מלתא בלא טעמא היא מ"מ הקהל חייבי' למלוי' כיון שעל ידם פטרו הטעכנ"ד אפי' לא פטרו בפי' הטעכנ"ד כיון דגוים בדיניהם בתר ערבא אזלי הו"ל כאלו פטרום כיון דע"י פטרום לא גרע מערב בשעת מתן מעות הוי] הכא כשעת מתן מעות דמיא [דשעת מתן מעות] טעמא מאי כיון דאדבורא סמיך ונעשה מעשה שהלוהו מעות משתעבד כדיליף מקראי [דערב] משתעבד ה"נ ע"י הקהל נפטר הטעכנ"ד, והערבים] כ"ש דמשתעבדו ועוד ערבות של מעשה הקהל כערב דב"ד דלא בעי קנין ועוד לאו מטעם ערבות הוא דלא שייך ערבות אלא במקום שאין הלוה נפטר לגמרי אבל הכא שנסתלק הטעכנ"ד ונכנס הקהל תחתיו הרי הם חייבים גמורי' ולא מטעם ערבות ולא בעי קנין ומה שכתבתי למעלה דבזקיפת הרבית נעשה קרן ואם הי' בא הגוי מיד אחר הזקיפה לתן לו הקרן לא נפטר בדיניהם מן הרבית והי' צריך לתנו ואפי' את"ל דוקא רבית שכבר [עלה] מ"מ הקהל חייבי' כיון שהם הלוו לטעכנ"ד ונתחייב להם ל' ליטר' בדיניהם וע"י הקהל פטרהו חייבי' כדפי' לעיל.
Q. Several Jews lent twenty-one pounds to the dean (Dechant), the overlord of the Jews of the city, on condition that he repay them thirty pounds. The dean asked the Jewish community to go surety from him and pay his creditors the thirty pounds, when the next payment of the taxes would be due. The community leaders agreed and gave a writ of indebtedness, bearing their signatures, for thirty pounds to A and B. The dean was deposed before the next payment of the taxes became due and the community was faced with the loss of this money. The community, therefore, refuses to pay the nine pounds interest to the creditors, claiming that since the community became responsible for the original debt contracted by the dean, the payment of the nine pounds, in addition to the twenty-one pounds borrowed by the dean, would constitute usury. A. Since the creditors settled the interest on the dean as a loan, the dean became obligated to pay his creditors the full thirty pounds, which obligation was governed by the law of the country. The community leaders took over the dean's obligations in the presence of the three parties involved in the transaction, and became obligated to pay thirty pounds to the creditors. Moreover, the community is responsible for the full amount because its leaders went surety for the dean. The suretyship is binding in this case for two reasons: a) Although the suretyship was established after the debt was contracted (and should be invalid unless accompanied by a kinyan) the creditors did not free the dean from his obligations until the community leaders went surety for him; b) suretyship established by community leaders is comparable to one made before a Jewish court and is binding even without a kinyan. SOURCES: Cr. 188; Pr. 38; Mord. B. M. 334. Weil, Responsa 30; ibid. 80; Moses Minz, Responsa 66d; Terumat Hadeshen 303; Ibid. 342.
לח. הנה באנו עדיך שתאיר עינינו על אודות הטעכנ"ד שהי' מושל עלינו אשתקד והלוהו היהודים כ"א ליטר' בל' ליטר' ובקש מן הקהל להיות ערבים שלו עד [זמן שיתנו] המס שינכו אותם ממס שלהם נגד אותו החוב וכן קיימו וקבלו הקהל בכתב חתימתם ועתה נהפך הגלגל שירד הטעכנ"ד ממשלתו והפסידו הקהל כל המעות ועתה באי' הקהל להוציא מאותן היהודי' הט' ליטר' העודפי' על הקרן יען שאחריותם הי' על הקהל והמלוים משיבי' אין לנו עסק עמכם כי הגוי חייב לנו הל' ליטר' ואתם קבלתם עליכם לפרוע החוב עבורו שנתעכב בקצבת המס שלנו עד דמי החוב וכן עשינו ושוב אין לנו עסק עמכם ועתה יורנו מורינו. כך דעתי נוטה שהקהל חייבי' לפרוע כל הל' ליטר' דבתר זקיפה אזלי' כיון שהמלוי' זקפו [קרן] ורבית עם הגוי כבר נעשה הכל קרן כדאמ' פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ב ע"א) גוי שלוה מעות מישראל וזקפו עליו במלוה ונתגייר גובה את הקרן והרבית דבתר זקיפה אזלי' ואחרי שנתחייבו הקהל להטעכנ"ד מדינא דמלכותא בנוהג שבמלכות שמקדימי' קודם הזמן לומר לעובדיהם במס להתחייב עבורם במקום שהם חייבים גם הקהל נתחייבו במעמד שלשתן למלוים בין הקרן בין הרבית ואע"ג דמע"ש לא שייך בגוי כדפר"ת ה"מ שאמר לישראל תן לגוי מה שאתה חייב לי אבל איפכא גוי שאמר לישראל תן לישראל אחר במעמ"ש קנה מק"ו אם ממון ישראל הפקיעו ממון גוי לא כ"ש. ואפי' את"ל כיון דאכתי לא מטא זמן גביית המס נימא כל כה"ג הבו דלא לוסיף עלה ולא לקנו במעמ"ש כיון דהיא גופא מלתא בלא טעמא היא מ"מ הקהל חייבי' למלוי' כיון שעל ידם פטרו הטעכנ"ד אפי' לא פטרו בפי' הטעכנ"ד כיון דגוים בדיניהם בתר ערבא אזלי הו"ל כאלו פטרום כיון דע"י פטרום לא גרע מערב בשעת מתן מעות הוי] הכא כשעת מתן מעות דמיא [דשעת מתן מעות] טעמא מאי כיון דאדבורא סמיך ונעשה מעשה שהלוהו מעות משתעבד כדיליף מקראי [דערב] משתעבד ה"נ ע"י הקהל נפטר הטעכנ"ד, והערבים] כ"ש דמשתעבדו ועוד ערבות של מעשה הקהל כערב דב"ד דלא בעי קנין ועוד לאו מטעם ערבות הוא דלא שייך ערבות אלא במקום שאין הלוה נפטר לגמרי אבל הכא שנסתלק הטעכנ"ד ונכנס הקהל תחתיו הרי הם חייבים גמורי' ולא מטעם ערבות ולא בעי קנין ומה שכתבתי למעלה דבזקיפת הרבית נעשה קרן ואם הי' בא הגוי מיד אחר הזקיפה לתן לו הקרן לא נפטר בדיניהם מן הרבית והי' צריך לתנו ואפי' את"ל דוקא רבית שכבר [עלה] מ"מ הקהל חייבי' כיון שהם הלוו לטעכנ"ד ונתחייב להם ל' ליטר' בדיניהם וע"י הקהל פטרהו חייבי' כדפי' לעיל.
Q. Several Jews lent twenty-one pounds to the dean (Dechant), the overlord of the Jews of the city, on condition that he repay them thirty pounds. The dean asked the Jewish community to go surety from him and pay his creditors the thirty pounds, when the next payment of the taxes would be due. The community leaders agreed and gave a writ of indebtedness, bearing their signatures, for thirty pounds to A and B. The dean was deposed before the next payment of the taxes became due and the community was faced with the loss of this money. The community, therefore, refuses to pay the nine pounds interest to the creditors, claiming that since the community became responsible for the original debt contracted by the dean, the payment of the nine pounds, in addition to the twenty-one pounds borrowed by the dean, would constitute usury.
A. Since the creditors settled the interest on the dean as a loan, the dean became obligated to pay his creditors the full thirty pounds, which obligation was governed by the law of the country. The community leaders took over the dean's obligations in the presence of the three parties involved in the transaction, and became obligated to pay thirty pounds to the creditors. Moreover, the community is responsible for the full amount because its leaders went surety for the dean. The suretyship is binding in this case for two reasons: a) Although the suretyship was established after the debt was contracted (and should be invalid unless accompanied by a kinyan) the creditors did not free the dean from his obligations until the community leaders went surety for him; b) suretyship established by community leaders is comparable to one made before a Jewish court and is binding even without a kinyan.
SOURCES: Cr. 188; Pr. 38; Mord. B. M. 334. Weil, Responsa 30; ibid. 80; Moses Minz, Responsa 66d; Terumat Hadeshen 303; Ibid. 342.