לט. וששאלת על ראובן ושמעון שנתפסו וראובן חי עשיר ושמעון הי' ירוד והוציא ראובן יציאות בשליחות אצל אמו להוציאם מבית השבי ועתה תובע ראובן את שמעון שיתן חלקו מן הוצאה ואמר כי על פיו הוציאו ובבקשתו ושמעון כופר ואומר כי לא אמר כלום. כבר נשאלתי ע"ז ממיידבורק. ועוד נשאלתי על מלמד שהי' לו פקדון ביד בעל ביתו ונתפס בעלילות ריקות וצוה לבעל ביתו שלא לפסותו וכתבתי שפודה אותו בע"כ וראי' מההוא דפ' נערה שנתפתתה (ס"ח ע"א) האומר אם מת אל תקברהו מנכסיו אין שומעי' לו לאו כל הימני' שיעשיר את בניו ויטיל עצמו על הצבור עוד ראי' מפ"ק דקידושין (י"ח ע"א) ומפדין אותה בע"כ ומפרש תלמודא בע"כ האב משום פגם משפחה ופריך תלמודא א"ח עבד עברי נמי [נכפינהו] לבני משפחה משום פגם משפחה וכיון דכופי' את האב לפדות את בתו כ"ש דכופי' את זה לפדות את עצמו אפי' היכא דעומד וצווה אל תפדוני כ"ש הכא דלא אמר מידי ואין לדחות דשאני התם שהאב פשע במכירת [בתו] להכי כופי' אותו שהרי ע"ע משמע התם דהו"ל [לכוף] לבני משפחה אע"ג דלא פשעו אי לאו משום דחיישי' דהדר אזל ומזבין נפשי' כ"ש הנתפס ביד רעים גוים לשבי ולביזה ולמשיסה דכולהו איתנהו ביה דפודין אותו בע"כ משל עצמו משום פגם משפחה. ועוד ראי' בפ' מציאת האשה (כתובות ס"ז ע"ב) יש לו ואינה רוצה להתפרנס נותני' לו לשם מתנה וחוזרי' ונפרעי' ממנו ופריך תו [לא] שקילי ומשני ר"פ לאחר מיתה אלמא אי לאו חששא דתו [לא] שקיל היינו נפרעי' ממנו מחיים א"כ בנדון זה נפרעי' ממנו מחיים דליכא למיחש [דלמא תו לא שקילי] דהא תפיסה לאו כל יומא איתא כמו מזונות וכיון דבשביל מזונות כופי' אותו ואע"פ שאינו סכנה כל כך אלא שמסגף את הגוף וחיי צער בעלמא הוא כ"ש להוציאו מידי גוים שלא [יטמע] ביניהם ושלא יהרגוהו או ייסרוהו בהכאות שאין להן קצבה דחמירא ממיתה ושמא מתוך היסורי' יודה להם כדאמר (כתובות ל"ג ע"ב) אלמלא נגדוה לחנניא מישאל ועזרי' כו' ואפי' המוכר את קברו באין בני משפחה וקוברי' אותו בע"כ דלוקח (ב"ב ק' ע"ב) משום פגם משפחה ול"ד לפורע חובו [של חבירו] דמבריח ארי מנכסיו בעלמא הוא ואפי' [בבעל חוב] דוחק כדאי' בירושלמי (נדרי' פ"ד) דהתם מצילו מן הצער ולא מן ההפסד כדפי' ר"י דמן הדין יש לו ללוה לפרוע למלוה אבל היכא שמצילו מן ההפסד אז לא הוי מבריח ארי והכא מצילו מן ההפסד כי שלא כדין תפסו הלסטים ואפי' [ללשון שני דפי' ר"י] דלהכי הוי פורע חובו מבריח ארי דמצי למימר יש לי אוהבים שמרחמים עלי והיו פורעי' החוב בעבורי כדי להצילני מן הצער ה"מ בחוב שמן הדין הי' חייב אבל גזל לא [וראי' לדבר מפסק מאור הגולה בשר שאנס סוס בבית יהודי א' ומכרו לחבירו ישראל ולא חייבו להחזירו בחנם וכ"פ ר"י ול"ד כלל לחוב שהי' חייב ליהודי שאפי' אם לא הי' פרעו לא ברי] הזיקא אבל הנופל ביד לסטים גוים אין לדבר סוף וכתוא מכמר והזריז להוציא ה"ז משובח וחוזר ונוטל ממנו מה שהחנהו וגדולה מזו אמרו (ב"ב מ"ב ע"ב) שותף כיורד ברשות דמי לומר נוטל בשדה שאינה עשוי ליטע כשדה העשוי' ליטע ה"נ כיון דאפי' מוחה פודין אותו בע"כ כ"ש דסתמא דידי' כיורד ברשות דמי ויתן חלקו ומחשבין לפי חשבון ממון ומה"ט נמי ל"ד למקיף את חבירו מג' רוחותיו דפטור ואפי' מד' רוחותיו הי' פטור אי לאו משום דא"ל את גרמת לי הקיפא יתירתא דשאני התם דאי אמר לא בעינא הקופא לא כייפי' ליה להקיף אבל הכא אפי' אמר לא בעינא שתפדוני פודין אותו משלו בע"כ כ"ש סתמא דכיורד ברשות דמי וצריך לתת חלקו לפי ממון] וראי' נמי מדאמר [בפ"ק] דב"ב (ז' ע"ב, ח' ע"א) כופי' בני העיר זא"ז לעשות חומה דלתים ובריח לפרשא ולטורזיינא אפי' מיתמי כל מילי דאית ביה נטירותא ליתמי אע"ג דאיכא התם מילי טובא דאי לאו איהו נמי היו מוציאי' כל כך כמו עתה לא שייך כגון זה כופין על מדת סדום וטעמא רבא איכא שאם לא היינו כופי' כל א' הי' אומר איני צריך והיה מחשב חבירו יעשה חוץ ממני ומתוך כך ידחה הדבר ויבא לידי סכנה להכי [אחמור רבנן על] אלו וכיו"ב ואמר בפ' בן סורר (סנהדרין ע"ג ע"א) דיליף מקרא דהרואה את חבירו טובע בנהר דחייב להצילו ולמטרח ולמיגר אגורי ודבר פשוט אפי' צוח על תצילני שמצילו וחוזר ומוציא ממנו מה שהוצאי. סוף דבר נ"ל פשוט כביעתא בכותחא שצריך לתת חלקו ומחשבין לפי ממן ולא לפי נפשות כי לא נתפסו אלא בשביל ממון. ואין לומר שמא השבאין מוציאי' אותו לבסוף בחנם דלא תלינן בספק נפשות אלא פודי' אותו בע"כ ועוד דבר ידוע ופשוט לכל גוף קשוט שהבא לידי שודדי' א"א לצאת [שלם] בגופו ובממונו כלל ושלום כנ' סר למשמעתך מאיר בר' ברך שי'.
Q. A and B were captured and held for ransom. The former was rich and the latter, poor. A spent money with the help of his mother and effected the release of both A and B. A claims that B asked to be ransomed, and therefore demands that B pay his share of the expenses. B denies having asked to be ransomed. A. A Jew should be ransomed even against his express will, and be charged with the expenses incurred. A captive in the hands of Gentiles is exposed to ruthless treatment and incessant flogging, and his very life is in danger. Therefore, anyone who effects the ransom of a Jew is praiseworthy and is entitled to the expenses incurred. Moreover, Jews threatened by a common danger may force one another to contribute of their means to the measures that will free them of that danger. A and B have to share the expenses in proportion to their wealth, since they were captured for the purpose of extorting money from them. R. Meir adds that this question had already been sent to him from Magdeburg. He had also been asked concerning a tutor who was arrested because of a false accusation, and who requested his former employer not to ransom him. R. Meir's answer was the same. SOURCES: Pr. 39; L. 345, cf. Mord. B. K. 58–59; Cr. 32–33; Am. II, 128; Tesh-Maim. Nezikin, 17. Weil, Responsa 148; ibid. 149; Moses Minz, Responsa 1.
לט. וששאלת על ראובן ושמעון שנתפסו וראובן חי עשיר ושמעון הי' ירוד והוציא ראובן יציאות בשליחות אצל אמו להוציאם מבית השבי ועתה תובע ראובן את שמעון שיתן חלקו מן הוצאה ואמר כי על פיו הוציאו ובבקשתו ושמעון כופר ואומר כי לא אמר כלום. כבר נשאלתי ע"ז ממיידבורק. ועוד נשאלתי על מלמד שהי' לו פקדון ביד בעל ביתו ונתפס בעלילות ריקות וצוה לבעל ביתו שלא לפסותו וכתבתי שפודה אותו בע"כ וראי' מההוא דפ' נערה שנתפתתה (ס"ח ע"א) האומר אם מת אל תקברהו מנכסיו אין שומעי' לו לאו כל הימני' שיעשיר את בניו ויטיל עצמו על הצבור עוד ראי' מפ"ק דקידושין (י"ח ע"א) ומפדין אותה בע"כ ומפרש תלמודא בע"כ האב משום פגם משפחה ופריך תלמודא א"ח עבד עברי נמי [נכפינהו] לבני משפחה משום פגם משפחה וכיון דכופי' את האב לפדות את בתו כ"ש דכופי' את זה לפדות את עצמו אפי' היכא דעומד וצווה אל תפדוני כ"ש הכא דלא אמר מידי ואין לדחות דשאני התם שהאב פשע במכירת [בתו] להכי כופי' אותו שהרי ע"ע משמע התם דהו"ל [לכוף] לבני משפחה אע"ג דלא פשעו אי לאו משום דחיישי' דהדר אזל ומזבין נפשי' כ"ש הנתפס ביד רעים גוים לשבי ולביזה ולמשיסה דכולהו איתנהו ביה דפודין אותו בע"כ משל עצמו משום פגם משפחה. ועוד ראי' בפ' מציאת האשה (כתובות ס"ז ע"ב) יש לו ואינה רוצה להתפרנס נותני' לו לשם מתנה וחוזרי' ונפרעי' ממנו ופריך תו [לא] שקילי ומשני ר"פ לאחר מיתה אלמא אי לאו חששא דתו [לא] שקיל היינו נפרעי' ממנו מחיים א"כ בנדון זה נפרעי' ממנו מחיים דליכא למיחש [דלמא תו לא שקילי] דהא תפיסה לאו כל יומא איתא כמו מזונות וכיון דבשביל מזונות כופי' אותו ואע"פ שאינו סכנה כל כך אלא שמסגף את הגוף וחיי צער בעלמא הוא כ"ש להוציאו מידי גוים שלא [יטמע] ביניהם ושלא יהרגוהו או ייסרוהו בהכאות שאין להן קצבה דחמירא ממיתה ושמא מתוך היסורי' יודה להם כדאמר (כתובות ל"ג ע"ב) אלמלא נגדוה לחנניא מישאל ועזרי' כו' ואפי' המוכר את קברו באין בני משפחה וקוברי' אותו בע"כ דלוקח (ב"ב ק' ע"ב) משום פגם משפחה ול"ד לפורע חובו [של חבירו] דמבריח ארי מנכסיו בעלמא הוא ואפי' [בבעל חוב] דוחק כדאי' בירושלמי (נדרי' פ"ד) דהתם מצילו מן הצער ולא מן ההפסד כדפי' ר"י דמן הדין יש לו ללוה לפרוע למלוה אבל היכא שמצילו מן ההפסד אז לא הוי מבריח ארי והכא מצילו מן ההפסד כי שלא כדין תפסו הלסטים ואפי' [ללשון שני דפי' ר"י] דלהכי הוי פורע חובו מבריח ארי דמצי למימר יש לי אוהבים שמרחמים עלי והיו פורעי' החוב בעבורי כדי להצילני מן הצער ה"מ בחוב שמן הדין הי' חייב אבל גזל לא [וראי' לדבר מפסק מאור הגולה בשר שאנס סוס בבית יהודי א' ומכרו לחבירו ישראל ולא חייבו להחזירו בחנם וכ"פ ר"י ול"ד כלל לחוב שהי' חייב ליהודי שאפי' אם לא הי' פרעו לא ברי] הזיקא אבל הנופל ביד לסטים גוים אין לדבר סוף וכתוא מכמר והזריז להוציא ה"ז משובח וחוזר ונוטל ממנו מה שהחנהו וגדולה מזו אמרו (ב"ב מ"ב ע"ב) שותף כיורד ברשות דמי לומר נוטל בשדה שאינה עשוי ליטע כשדה העשוי' ליטע ה"נ כיון דאפי' מוחה פודין אותו בע"כ כ"ש דסתמא דידי' כיורד ברשות דמי ויתן חלקו ומחשבין לפי חשבון ממון ומה"ט נמי ל"ד למקיף את חבירו מג' רוחותיו דפטור ואפי' מד' רוחותיו הי' פטור אי לאו משום דא"ל את גרמת לי הקיפא יתירתא דשאני התם דאי אמר לא בעינא הקופא לא כייפי' ליה להקיף אבל הכא אפי' אמר לא בעינא שתפדוני פודין אותו משלו בע"כ כ"ש סתמא דכיורד ברשות דמי וצריך לתת חלקו לפי ממון] וראי' נמי מדאמר [בפ"ק] דב"ב (ז' ע"ב, ח' ע"א) כופי' בני העיר זא"ז לעשות חומה דלתים ובריח לפרשא ולטורזיינא אפי' מיתמי כל מילי דאית ביה נטירותא ליתמי אע"ג דאיכא התם מילי טובא דאי לאו איהו נמי היו מוציאי' כל כך כמו עתה לא שייך כגון זה כופין על מדת סדום וטעמא רבא איכא שאם לא היינו כופי' כל א' הי' אומר איני צריך והיה מחשב חבירו יעשה חוץ ממני ומתוך כך ידחה הדבר ויבא לידי סכנה להכי [אחמור רבנן על] אלו וכיו"ב ואמר בפ' בן סורר (סנהדרין ע"ג ע"א) דיליף מקרא דהרואה את חבירו טובע בנהר דחייב להצילו ולמטרח ולמיגר אגורי ודבר פשוט אפי' צוח על תצילני שמצילו וחוזר ומוציא ממנו מה שהוצאי. סוף דבר נ"ל פשוט כביעתא בכותחא שצריך לתת חלקו ומחשבין לפי ממן ולא לפי נפשות כי לא נתפסו אלא בשביל ממון. ואין לומר שמא השבאין מוציאי' אותו לבסוף בחנם דלא תלינן בספק נפשות אלא פודי' אותו בע"כ ועוד דבר ידוע ופשוט לכל גוף קשוט שהבא לידי שודדי' א"א לצאת [שלם] בגופו ובממונו כלל ושלום כנ' סר למשמעתך מאיר בר' ברך שי'.
Q. A and B were captured and held for ransom. The former was rich and the latter, poor. A spent money with the help of his mother and effected the release of both A and B. A claims that B asked to be ransomed, and therefore demands that B pay his share of the expenses. B denies having asked to be ransomed.
A. A Jew should be ransomed even against his express will, and be charged with the expenses incurred. A captive in the hands of Gentiles is exposed to ruthless treatment and incessant flogging, and his very life is in danger. Therefore, anyone who effects the ransom of a Jew is praiseworthy and is entitled to the expenses incurred. Moreover, Jews threatened by a common danger may force one another to contribute of their means to the measures that will free them of that danger. A and B have to share the expenses in proportion to their wealth, since they were captured for the purpose of extorting money from them.
R. Meir adds that this question had already been sent to him from Magdeburg. He had also been asked concerning a tutor who was arrested because of a false accusation, and who requested his former employer not to ransom him. R. Meir's answer was the same.
SOURCES: Pr. 39; L. 345, cf. Mord. B. K. 58–59; Cr. 32–33; Am. II, 128; Tesh-Maim. Nezikin, 17. Weil, Responsa 148; ibid. 149; Moses Minz, Responsa 1.