לב. על ראובן שטען על שמעון מכרת לי חפץ והייתי סבור שהי' של זהב והנה הוא כסף ותובע ראובן משמעון שיחזור לו מעותיו כי אינתני [עד כדי ביטול מקח] והשיב שמעון הלא בשעה שקניתיו מן הגוי שאינה אותי רצית אתה לקנותו וגם אני כשמכרתיו לך לא ידעתי שאיניתך והנני משיב לפי דעתי ששמעון חייב להחזיר מעותיו לראובן דאע"ג בביטול מקח כגון יותר משתות בעי' היא אם לעולם חוזר אם לאו ולא אפשיטא הכא ודאי מקח טעות כגון זהב ונמצא כסף והוי כמו שחמתית ונמצא לבנה לבנה ונמצא שחמתית יין ונמצא לבנה לבנה ונמצא שחמתית יין ונמצא חומך חומץ ונמצא] יין [דאע"ג] דאיכא דניחא לי' בהא [ואיכא] דניחא לי' בהא הוי מקח טעות וחוזר לעולם (ב"ב פ"ג ע"ב) שהרי זה החפץ לא נתכוין לקנות וכ"ש זהב ונמצא נחשת דכ"ע ניחא להו בזהב הוי מקח טעות ואע"פ שהגוי [אינה לשמעון] מה בכך הרי כשקנה אותו מן הגוי [הי' שלו] ולאו כל כמיני' להטעות בין לא נתכוין שמעון להטעות ובין נתכוין להטעות חוזר. ועל שניהם ליתן שכר השליח. כך פסק ר"י בפ' זה בורר.
Q. A claims that B sold him an article, which he (A) thought was made of gold and later discovered was made of silver. A, therefore, demands his money back. B, however, claims that originally A bid against him in buying that article from the Gentile, and that he (B) did not know the article was made of silver, when he sold it to A. A. Whether or not B intended to deceive A is not important. The fact remains that B sold A a silver article for a golden one. The sale, therefore, was made in error, and A is entitled to his money. SOURCES: Cr. 70; Pr. 32; Mord. B. B. 563; cf. Pr. 1010; Cr. 258; Mord. B. M. 291.
לב. על ראובן שטען על שמעון מכרת לי חפץ והייתי סבור שהי' של זהב והנה הוא כסף ותובע ראובן משמעון שיחזור לו מעותיו כי אינתני [עד כדי ביטול מקח] והשיב שמעון הלא בשעה שקניתיו מן הגוי שאינה אותי רצית אתה לקנותו וגם אני כשמכרתיו לך לא ידעתי שאיניתך והנני משיב לפי דעתי ששמעון חייב להחזיר מעותיו לראובן דאע"ג בביטול מקח כגון יותר משתות בעי' היא אם לעולם חוזר אם לאו ולא אפשיטא הכא ודאי מקח טעות כגון זהב ונמצא כסף והוי כמו שחמתית ונמצא לבנה לבנה ונמצא שחמתית יין ונמצא לבנה לבנה ונמצא שחמתית יין ונמצא חומך חומץ ונמצא] יין [דאע"ג] דאיכא דניחא לי' בהא [ואיכא] דניחא לי' בהא הוי מקח טעות וחוזר לעולם (ב"ב פ"ג ע"ב) שהרי זה החפץ לא נתכוין לקנות וכ"ש זהב ונמצא נחשת דכ"ע ניחא להו בזהב הוי מקח טעות ואע"פ שהגוי [אינה לשמעון] מה בכך הרי כשקנה אותו מן הגוי [הי' שלו] ולאו כל כמיני' להטעות בין לא נתכוין שמעון להטעות ובין נתכוין להטעות חוזר. ועל שניהם ליתן שכר השליח. כך פסק ר"י בפ' זה בורר.
Q. A claims that B sold him an article, which he (A) thought was made of gold and later discovered was made of silver. A, therefore, demands his money back. B, however, claims that originally A bid against him in buying that article from the Gentile, and that he (B) did not know the article was made of silver, when he sold it to A.
A. Whether or not B intended to deceive A is not important. The fact remains that B sold A a silver article for a golden one. The sale, therefore, was made in error, and A is entitled to his money.
SOURCES: Cr. 70; Pr. 32; Mord. B. B. 563; cf. Pr. 1010; Cr. 258; Mord. B. M. 291.